אני מתחיל לחבב אותו

אני מתחיל לחבב את ולדימיר איביץ’.

אני מתחיל לחבב אותו כי כשהוא בכדורגל הוא ממש לא מתנהג כבחור חביב. הוא בא לעבוד. חמור סבר, מפוקס, לא חבר של השחקנים ולא אבא שלהם. הוא המאמן שלהם. מצד שני הוא לא צורח ומשתולל על הקווים, גם לא כדי להטריף את השחקנים ולעודד אותם. שקול ומאופק, כולו שקוע באיך לנהל את המשחק ומה עליו לעשות על מנת להוביל את הקבוצה לניצחון. מקצוען במאה אחוז. דוגל במשמעת ובעבודה קשה, לא מאמין בקיצורי דרך.

ולדימיר איביץ', מכבי תל אביב
ולדימיר איביץ’. בא לעבוד.
קרדיט לדף הפייסבוק Maccabi Tel Aviv FC – מועדון הכדורגל מכבי ת”א

אני מתחיל לחבב אותו כי הוא מסוגל לעשות את מה שג’ורדי קרויף לא עשה כמאמן – לעבוד תוך כדי משחק. אצל ג’ורדי היה תכנון לקראת המשחק, אבל כשדברים לא עבדו כמו שצריך במהלך המשחק עצמו, לרוב הוא לא ידע איך לעשות את השינוי. הגיב מאוחר וטעה בקבלת החלטות. לעומתו, איביץ’ מזהה מהר מגמות על הדשא. הוא לא חף מטעויות כמובן, אבל לזכותו ייאמר שהוא מזהה גם את הטעויות שלו ויודע להגיב.

כך היה מול נתניה – השינוי שעשה במחצית היה שגוי מיסודו. הוא יכול היה להכניס את סבוריט במקום דוידזאדה ולשמור על המערך שעבד די טוב במחצית הראשונה. הוא בחר להכניס את אמאדור – גם כאן, יכול היה להזיז את ייני לצד שמאל ולשמור על המערך. במקום זה הוא בחר במהלך הרפתקני מדי כשעבר למערך של 3 בלמים, העלה את אלי דסה יותר למעלה והעביר את מיכה לצד שמאל. התוצאה היתה מערך הגנתי דליל מדי והתקפה לא יעילה. איביץ’ ראה שזה לא עובד ושינה. הכניסה של אצילי ואופואדו היתה בדיוק מה שמכבי צריכה כדי להחזיר לעצמה את השליטה ולהתיש את שחקני נתניה העייפים, שהיו עסוקים בעיקר בלשמור על השחקנים הטריים והרעננים במגרש והשאירו את דסה חופשי לגמרי, והופ – מכבי עם עוד ניצחון.



אני מתחיל לחבב אותו כי הקבוצה שלו היא קבוצה שעובדת. שחקנים באים עם מחויבות ורעב ומצליחים גם להוציא את עצמם ממצבים קשים. אחרי שער השוויון של נתניה היו דקות של לחץ ובלבול, אבל תוך זמן קצר השחקנים יצאו מההלם, התעשתו והחלו לשלוט במשחק, הרבה באדיבות החילופים הנכונים של המאמן שלהם. הדבר שהכי חסר למכבי ב-3 השנים האחרונות הוא האופי. היכולת להוציא את המקסימום גם בימים פחות טובים, היכולת לקחת את הנקודות בשיניים. מכבי הנוכחית נראית כמו קבוצה שתעשה כל מה שדרוש כדי להשיג את מה שהיא רוצה. אלירן עטר הרבה יותר קבוצתי. דור מיכה הרבה יותר חיוני. הקישור האחורי יותר קשוח. מתחילת העונה נראה שבמכבי הולך ונבנה משהו אחר. לא תמיד זה עובד. עדיין יש מה לשפר ולתקן, אבל מכבי של איביץ’ נראית קודם כל כקבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה.

אני מתחיל לחבב אותו כי הוא יודע לעבוד עם מה שיש לו. אהבתי מאד את העובדה שבחר לעלות עם 10 שחקני שדה ישראלים בהרכב, מתוכם 5 שחקני בית. אני מתחיל לחבב אותו כי הוא לא מפחד מהכוכבים שלו ולא נותן לאגו שלו או של השחקנים לנהל את המועדון. אם הוא יכול להרשות לעצמו להוריד לספסל את אצילי וטיבי, כנראה שהוא יודע מה שהוא עושה.

יש לנו קבוצה טובה, שעדיין לא ממצה את מלוא הפוטנציאל שלה, ובכל זאת פתחה טוב את העונה, שזה חשוב מאד להמשך. אם איביץ’ ימשיך לעשות את שלו והשחקנים יישארו איתו, הקבוצה תלך ותשתפר ויהיה קשה לעצור אותה. כמובן שהמבחן האמיתי יהיה בהמשך, כי הליגה הזו רק תלך ותהיה יותר קשה. אני מאמין שאיביץ’ הוא האיש המתאים להוביל את הקבוצה הזו גם ברגעים הפחות טובים שיהיו לה. כבר אמרתי שאני מתחיל לחבב אותו?

ולדימיר איביץ', מכבי תל אביב
קרדיט לדף הפייסבוק Maccabi Tel Aviv FC – מועדון הכדורגל מכבי ת”א
 
   
   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח