אלי טביב – האיש שלא יכול להיכשל

// מאת גיל פז

טור תגובה לריאיון עם אלי טביב שפורסם בYNET

קצת על שיטות הניהול של טביב והיכולת לייצר “הצלחה” בקבוצות בהן הוא בעלים:

לפי התרשמותי מתקופות הבעלות של אלי טביב על קבוצות ליגת העל, לטביב יש תכנית אב איך מצליחים בקבוצה בישראל. ראשית, הוא מפורר את השדרה הניהולית ומשריש ריקבון בכל חלק בקבוצה, מפטר בעלי תפקידים, ממנה אנשי קש, מנקה רעש קהל, מעיף סמלים, כל גורם שיכול לשמר התנהלות תקינה או להוביל דעה משלו בנושא רוח מועדון נחתך.

את השחקנים הוא מביא למצב של לשון בחוץ, מי שלא מתחנן לשחק ברמות של “אלי, אני מוכן לשלם כדי לשחק אצלך” נחתך בו ברגע או שחוזהו לא מוארך. הדבר אוטומטית מוריד את המועדון לשפל שממנו אפשר רק להתרומם, ואכן, הוא מתרומם להצלחה יחסית (יחסית למצב המועדון הרקוב) ואפילו נוצר סוג של רעב ספורטיבי, כי בכל זאת, אלה שחקנים שמוכנים לשלם כדי לשחק כדורגל.

אלי טביב
(צילום מסך)

עם זאת, טביב שומר על “שפיות” או בתרגום חופשי, דואג שהקבוצה תצליח עד גבול מסוים, כי מגבול מסוים הרף עולה והכיס צריך להיפתח, מרף מסוים פחות מהצלחה נחשב לכישלון והרי ציינו כבר שבשביל הצלחה יחסית צריך להגיע הכי נמוך שיש. אז נכון, בהפועל ההצלחה נראית יותר מיחסית, אבל צריך לזכור שטביב קיבל את הפועל עם דירוג מדהים באירופה, כזה שסידר לה באותה עת יריבות שצריך להתאמץ כדי לא לעבור ולהעפיל למפעלים אירופיים שהכניסו כסף והרבה.

לבסוף – הבלוף מתגלה. אמנם רק בעיני הקהל שתמיד אשם והוא נאלץ לעזוב כי גורש ע”י אותו קהל שגילה את הבלוף, אך הוא תמיד יכול להיאחז ב”תראו את האנשים האלה שהקבוצה היא כל חייהם מגיעים לי עד הבית ומפגינים” וגם אז הוא לא ישחרר את הנכס לפני שידאג לפורר את כל אבני היסוד אותן הניח כדי שיוכל להתראיין לידיעות אחרונות חצי שנה אחרי ולהשוויץ, ‘תראו איך הצלחתי כשהייתי ואיך הקבוצה נראית כשעזבתי’.

 

אז הנה כמה עובדות שאלי טביב שוכח לציין:

את הפועל כפ”ס הוא לא עזב לפני שדאג שכל נכס ששווה פרוטה יעזוב, אפילו שוער צעיר בשם בוריס קליימן, ועוד איזה נכסים: יבואה ודה סילבה שרק הם לבדם הכניסו לקופה של הפועל תל אביב קרוב לחמישה מיליון יורו, כפ”ס הגיעה עד לתחתית התהום למי שלא עקב.

את הפועל תל אביב הוא עזב רק אחרי שדאג לנקות נכסים כמו אניימה, ורמוט, זהבי, שכטר ודה סילבה, הסיכוי שלה להצליח אחרי שפורק שם שלד שנבנה במשך כמה שנים היה אפסי. נכון שהקהל והמגלומניות ההפועלית הם אלה שדרדרו את הפועל לתהום, אבל טביב לא היה מוכן לשחרר לפני שהוא וידא שהקבוצה שאחריו לא תגיע להישגים בטווח הקצר.

כבר-לא-קבוצה-כבירה-הפועל-תל-אביב
Credit to “Hapoel Tel Aviv FC” Facebook page

גם את בית”ר אלי טביב עוזב אחרי ששוחררו שחקנים ללא חוזה כמו שכטר ועזרא. אם על שכטר עוד היה את תירוץ ה”סכומים שלא יכולים לעמוד בהם”, במקרה של עזרא הייתה אופציה על סך 190 אלף דולר, בהחלט סכום שתקציב בית”ר בעידן טביב יכל להכיל, את המנוע פריירה במרכז המגרש הוא שחרר ללא מחליף ראוי, שחרר את שני המגנים המשלימים שעה שקונט פצוע, את הייסטר מכרו למרבה למחיר ורק נזכיר שכל זה נעשה בזמן שאוחנה נלחם בו לא לשחרר שחקנים ורק בעקבות מצב הזוי בו אוחנה מחזיק בזכות החתימה לא שוחררו שחקנים כמו עידן ורד. אז נכון שבא בעלים ושפך ים של כסף, אבל מה הסיכוי שהוא יצליח כשזה מה שהוא קיבל שבוע לפני פתיחת הליגה?!

 

את הפועל תל אביב הוא עזב רק אחרי שדאג לנקות נכסים כמו אניימה, ורמוט, זהבי, שכטר ודה סילבה, הסיכוי שלה להצליח אחרי שפורק שם שלד שנבנה במשך כמה שנים היה אפסי.

לסיכום, אלי טביב נאחז בהצלחות יחסיות אותן הוא מייצר וכישלונות ודאיים להם הוא דואג לפני שמשחרר נכס, אבל עם דבר אחד הוא לא יכול להתווכח ולא משנה כמה הוא בודה אוהדים ששולחים לו הודעות שמתגעגעים אליו (לא אלי, גיא בן זיו הוא לא אוהד בית”ר, הוא כתב מסקר באתר הבית שלך). בכל קבוצה שעזב, למרות ההידרדרות לתהום, הקהל היה בטוח שזה עדיף על ההצלחה היחסית של טביב. כי עדיף להתפורר במקום האחרון עם תקווה שיום אחד אולי יהיה יותר טוב, מאשר להיות במקום הראשון בידיעה שלא יקרה שום דבר לעולם…

אלי טביב
Credit to the Facebook page of F.C. Beitar Jerusalem
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח