איפה אנחנו ואיפה הם?

// מאת זהר שבה

הבהרה: הטור הבא נכתב חרף העפלתה של הנבחרת הלאומית לפלייאוף מוקדמות היורו, פלייאוף שכנראה ממנו לא נעפיל ליורו היות ונפגוש נבחרות שעשו את השינויים המתאימים והתקדמו עם הכדורגל המודרני מספיק כדי להגיע לטורניר גדול מדי פעם. אני מאחל לנבחרת את מלוא ההצלחה והעפלה לאליפות, אך יהיה מדובר בניצחון נקודתי שיעוור את עינינו וחבל.

נאתכו, הרצוג, נבחרת ישראל
קרדיט לדף הפייסבוק “התאחדות הכדורגל”


2009.
נבחרת ישראל מקום 21 בעולם בדירוג פיפ”א. מתחתינו בדירוג: שוודיה, דנמרק, רומניה, טורקיה, בוסניה, פולין, אוסטריה, בלגיה, וילס ואיסלנד.
במהלך העשור, מכבי חיפה מעפילה לצ’מפיונס ליג אחרי צמד ניצחונות ענק על רד בול זלצבורג. הפועל תל אביב עושה חיים בליגה האירופאית עם חגיגות על ראפיד וינה וסלטיק, היא מפרקת בבית את בנפיקה ליסבון, סוחטת תיקו אדיר בחוץ מול אלופת צרפת וקבוצה שהגיעה בשנה שלפני לחצי גמר הצ׳מפיונס, הכדורגל פה נראה יותר יציב מאי פעם.

2019. נבחרת ישראל נושקת למקום ה100 בעולם. כל הנבחרות הנ”ל הרבה מעל ישראל בדירוג, כל אחת מהן משתתפת לפחות פעם אחת באליפות אירופה/גביע העולם מאז.
נבחרת בלגיה מגיעה לרבע גמר מונדיאל, חצי גמר יורו, ואז שוב חצי גמר, הפעם במונדיאל. אלופת בלגיה, גנט (עם רמי גרשון וקני סייף בהרכב) מגיעה לשמינית גמר הצ’מפיונס. רד בול זלצבורג? זאת שחטפה את הסטירות המצלצלות ממכבי חיפה והפועל תל אביב? אז היא בחצי גמר הליגה האירופאית עם מואנס דאבור בהרכב. מכבי חיפה והפועל תל אביב רחוקות מאוד משלב בתים כלשהו.

אז מה השתנה מאז? הרבה. לפחות בכל הקשור לכדורגל.

 

הכדורגל הפך לטכני יותר, פיזי יותר, מהיר יותר ובעיקר מדויק יותר. בלגיה, לדוגמא, בעזרתו של מארק וילמוטס, הבינה מהר את הצורך בלהדביק פערים משאר אירופה. הליגה שלה הפכה לטכנית ומאוד מהירה.
הרבה מהביקורות על הליגה הבלגית, היא שהיא פשוט “מנפחת מספרים” כמו הליגה האוסטרית, הדנית, או השויצרית. הטענה הזאת מקבלת גושפנקא כשתוצאות כמו 4-3, 5-2, 7-1 וכו’ שכיחות שם מאוד.

הטענות, טוב, הן בעיקר ישראליות. ולראיה, כיום קבוצה ישראלית כבר לא מוציאה ניצחונות מול קבוצות כאלו. שימו את מכבי תל אביב מול לאסק לינץ, גנק, יאנג בויז, מייטיילנד. ב9/10 משחקים היא לא תנצח. ואלו קבוצות שב-2010 היו מרחק כביר מקבוצות בישראל.

בליגות האלו, השחקנים הטובים באמת בגיל 19-20 כבר לא בליגה. הטובים “בלבד” צוברים שכר לימוד ע”י משחק טכני ומהיר, נטול בונקרים. שחקני ההתקפה לומדים לשחק מהר, שחקני הגנה לאט לאט לומדים להתמודד עם משחק מהיר, ועם הפיזיות שלהם בגיל 25-26 הם כבר שחקני הרכב לגיטימיים בקבוצות בגרמניה, צרפת ואיטליה.
במדינות האלו יש הכרה והבנה שהליגה שלהם, מתקדמת ככל שתהיה, לא טובה לשחקנים שכבר למדו ממנה את הנצרך. אז הם משביחים ומעבירים הלאה לקבוצות טובות יותר. גם הנבחרות הלאומיות מבינות את זה. מעט מאוד שחקנים בסגלים של נבחרות כמו בלגיה, אוסטריה ופולין הם מהליגות המקומיות, כי לנבחרות האלו מבחר גדול יותר וטוב יותר של שחקנים מחוץ לליגה.

מנור סולומון, נבחרת ישראל
מנור סולומון. כמה בגילו יש לנו בקבוצות בחו”ל? קרדיט לדף הפייסבוק של ההתאחדות לכדורגל בישראל

ובארץ? הפועל רעננה פותחת בבונקר מחריד מול אשדוד במטרה לשחק על תיקו, קבוצת צמרת עולה לשחק כדורגל פחדני במשחק עונה מול היריבה שלה לצמרת ועוד בסוף מפסידה. סטטיסטיקות מתקדמות מראות שהשחקנים שהתמסרו בניהם הכי הרבה אלו הבלמים. לרוחב. הכדורגל פה משוחק בצורה מנומנמת לרוב. כזאת שעד שיפול גול באיזשהו צד המשחק לא באמת יתחיל.

וכאן אנחנו חוזרים לנקודה קטנה שהבלטנו למעלה. שחקנים ישראלים שיצאו לחול מוקדם. מואנס דאבור יכל להמשיך לשבת בספסל של מכבי תל אביב, ובחר לוותר על כסף, ללכת לליגה זרה, אך טכנית, להתקדם ולהבנות, והיום הוא בסביליה. שון ויסמן עשה הקיץ בחירה דומה. זה עושה רושם שהוא לגמרי בכיוון הנכון. מנור סלומון ויתר על הכוכבנות והכסף הקל בליגה שלנו, הלך לעבוד קשה, ובנתיים לאט לאט ובזהירות הוא מתקדם.

וכאן? דור פרץ ממתין, האל יודע למה, ובנתיים הולך אחורה. דור מיכה יכל להיות שחקן גדול ובורג רציני בנבחרת כבר לפני 3 שנים, אבל בחר להתקע במקום. נטע לביא, דן גלזר, דוד קלטינס, רז שלמה, ירדן שועה, עידן נחמיאס, נכון, לא מדובר בנבחרת עילית, אבל בהחלט שחקנים מוכשרים שאם יבחרו ללכת לליגה “אפורה” יותר ופחות זוהרת יכולים תוך 3-4 שנים להיות כולם שחקני הרכב בקבוצות כמו בולוניה/בורדו/אגוסבורג/מאיורקה/שפילד. בנתיים זה לא קורה והתוצאה הסופית: הכשרונות שלנו מתבזבזים ביסודות כדורגל בינוניים ואיכות ירודה, בשנים הקריטיות ביותר להתקדמות שלהם.

ראוי לציין. יש לצאת לאירופה, ויש לצאת לאירופה. שחקן ישראלי בן 19 שהתאמן ביסודות שלנו, בחיים לא יכול לצאת לליגה הספרדית או האנגלית ולצפות למשהו. עומר אצילי וערן זהבי לגמרי הוכיחו את זה. זה צריך להיות הדרגתי. מסלול כמו של מואנס דאבור ובירם כיאל הוא הרצוי במקרה הזה.

 

הפתרון פה מולנו, בנתיים הוא לא דורש השקעה מטורפת מראשי הכדורגל שלנו:

  1. השתלמויות מרובות יותר באירופה במטרה להבין איך הופכים את הכדורגל פה לקצבי וטכני יותר. כולל הבאת אנשי מקצוע עם ניסיון מחוץ לתחומי הארץ. בנתיים עם ווילי רוטנשטיינר הכיוון נכון.
  2. בן 19/20 ואתה בקבוצה גדולה? חווה כמה רגעים טובים? בהזדמנות הראשונה תעוף מפה. אם אתה טוב, אנחנו פה להבטיח לך שיהיה סביבך עניין בליגות יותר טכניות.
    בן 19/20 על גג העולם בקבוצה קטנה? אל תעז להתבזבז במעבר לקבוצה גדולה בשביל לבלות בין הספסל ליציע בגלל שחקן זר על העמדה שלך. תמתין בסבלנות וכשההזדמנות תופיע תלך לשחק במקום עם יסודות כדורגל מוצקים וחזקים.

הנבחרת תרויח שחקנים טובים יותר, הקבוצות שלנו יעמדו יותר במהירות האירופאית, השמיים יהיו לגמרי הגבול 🙂

נבחרת ישראל
קרדיט לדף הפייסבוק הרשמי של ההתאחדות לכדורגל
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח