מישהו אמר פעם (ואם לא אז אני אומר עכשיו) שהמאה ה-20 היתה המאה של המדע והמאה ה-21 תהיה המאה של המידע. המצאת האינטרנט והנגשתו לכל אחד (בעולם המפותח) שינתה את העולם וכעת עברנו מעידן שבו המאמץ העיקרי הוא לחדש ולהמציא, לעידן שבו המאמץ העיקרי הוא לסנן מתוך הררי המידע הקיימים את החלק הספציפי בו אנו מעוניינים. לא במקרה ההכנסה העיקרית של חברת הטכנולוגיה הגדולה בעולם כיום מגיעה ממנוע חיפוש. כשחושבים על כך שמנוע החיפוש של גוגל (או של כל חברה אחרת לצורך העניין) מסוגל לחפש בפחות מ-5% מהמידע ברשת באינטרנט (ובפועל מחפש באחוז קטן הרבה יותר) אפשר להתחיל להבין שאנחנו אפילו לא מתחילים להבין את כמות המידע שנמצא באינטרנט. אז אם כבר השתכנעתם שהאמירה "ידע הוא כוח" כבר לא שווה יותר מדי בזמנים שבהם לא צריך יותר מכמה הקלקות והמדריך לבניית טיל בבית נמצא אצלכם על דיסק און קי ושאפשר בהחלט להכתיר את אנשי האינפורמציה כמלכים החדשים, אני יכול להתחיל להסביר איך זה מתקשר לספורט.

מאחורי כל טכנולוגיה שהתפתחה מאז ומעולם קיים צורך שהביא להצלחתה, אפשר לחלק את הצרכים הללו ל-3 קטגוריות.

1.       כסף.

2.       מלחמה.

3.       צרכים זניחים אחרים שלא באמת מעניינים אף אחד.

למרבה ההפתעה, בספורט המקצועי מסתובב לא מעט כסף, מה שגורם לו להיות ענף קורץ ליזמים טכנולוגים וגם לחברות ענק אשר מנסות מדי פעם את מזלן עם חידוש טכנולוגי זה או אחר (מי אמר הנעליים החדשות והמכוערות של אדידס?). כבר בעת העתיקה (שנות השבעים) היה ברור שבספורט המקצועי לא מספיק להיות טוב – צריך גם לדאוג שהיריב לא יהיה טוב ושאם מותר להחתים בקבוצה שלך שחקנים מכל העולם, כדאי מאוד שתדע מי הם השחקנים הטובים ביותר בעולם ולא, לא מדובר על לדעת מי הכי טוב בעולם עכשיו כי זה קל – מראדונה. מדובר על לדעת מי יהיו הכי טובים בעולם עוד חמש שנים ועוד עשר שנים. בקיצור, את מי להחתים היום בלירה וחצי מתוך אמונה שעוד חמש שנים הוא יהיה שווה מליונים (אולי בגלל שזה נשמע כל כך גרוע עם לירות אנחנו כל כך גרועים בזה).

בכל אופן, הצורך הזה (בכסף) הכניס לספורט בענק את הסקאוטינג שמאז השתכלל עד כדי כך שיש היום עשרות סוגים שונים של סקאוטים.

בשלב מסוים, ולאחר שהביאו לאירופה את כל הברזילאים, הארגנטינאים והאפריקאים הטובים ביותר ואפילו ניסו לשווא להביא שחקנים טובים מהמזרח הרחוק, כבר לא היה מספיק שיהיו למועדון את השחקנים הטובים ביותר ונוצר הצורך במשהו נוסף, משהו שייתן יתרון לקבוצה המחזיקה בו. המשהו הזה הוא מידע.

עכשיו בטח תגידו "נו אז מה החידוש הגדול"? כבר לפני שלושים שנה היו שולחים מקורבים… אה סליחה… ״מרגלים״ לחו״ל לצפות במשחקים של קבוצות יריבות כדי ללמוד את שיטת המשחק שלהן. אז לא, לא על מידע כזה אני מדבר. אני מדבר על מידע סטטיסטי ברמה גבוהה ביותר שנאסף ונותח על ידי אנליסטים במטרה לזהות תבניות התנהגות של שחקנים. נשמע מוזר, אני מודה, אבל מסתבר שמידע בסגנון של ״כשמסי עובר שחקן – ב75% מהמקרים הוא יעשה זאת מצד שמאל״ הוא מידע ששווה המון כסף, במיוחד אם קוראים לך מרסלו/קארבחל.

חשוב להבין שכריית מידע וניתוחו הם עסק לא פשוט ומכיוון שכך הוא נעשה כיום בעיקר על-ידי חברות תוכנה (לאחרונה גם על ידי אינטליגנציה מלאכותית) אשר מתמחות בכך. אפשר לחשוב על ניתוח מידע כעל פתרון של פאזל מאוד קשה. בהתחלה יש המון חלקים שלא ברור איך הם מתחברים ואין אנו יודעים כלל האם כשנחבר אותם נקבל תמונה עם משמעות או קשקוש מוחלט, אך בסופו של תהליך המיון וחילוץ האינפורמציה לעתים מתגלות תבניות מדהימות אשר מובילות למסקנות משמעותיות ביותר.

ברבע הגמר במונדיאל 2006 שיחקה גרמניה מול ארגנטינה. המשחק הגיע לפנדלים. בכל פעם שהגיע תורה של ארגנטינה לבעוט, הועבר פתק לשוער ינס להמן. על הפתק נרשמה הערכה להיכן הבועט יבעט. הערכות אלו התבססו על סטטיסטיקות שנאספו באמצעות צפייה בכל בעיטות הפנדלים שלקחו שחקני ארגנטינה במשך השנתיים שקדמו למונדיאל. לטענת אוליבר בירהוף, על מנת שלא לחשוף את המידע להמן התבקש לעצור שני פנדלים בלבד. הוא אכן עצר. אגב, לאחר מכן הודה בירהוף שמידע דומה היה אצל הסגל המקצועי של נבחרת גרמניה גם לגבי הנבחרת השבדית איתה התמודדו שלב אחד קודם. מאז 1976 לא הפסידה נבחרת גרמניה דו קרב פנדלים בתחרויות גדולות…

בסדרת הכתבות הבאה אכתוב על ההשפעות השונות של הטכנולוגיה על עולם הספורט, נדבר על כריית מידע וריגול בספורט, על ניתוח ויצירת סטטיסטיקות, על אינטליגנציה מלאכותית, תורת היחסות הפרטית, רובוטים לגיזום דשא באצטדיונים, מכניקת הזורמים והקשר שלה לבעיטות מסובבות, למה כדור "מאיץ" כאשר פוגע בדשא רטוב ועוד המון דברים ככל שיתיר לנו הזמן, תחזיקו חזק.