אימפריות נופלות (ממש) לאט

בשבת האחרונה, ה-8 לפברואר, התחלתי לחשוב על השוואה מעניינת (מעניינת לפחות אותי).

באיטליה, בעונת 2011-12, הוכתרה יובנטוס כאלופה. את האליפות היא לקחה מאחת הקבוצות המעוטרות והמצליחות אי פעם – מילאן.

בניוארק, ניו ג'רזי, באותה שנה, התרחש קרב אליפות המשקל החצי כבד של ה UFC בין האלוף מאוריסיו "שוגון" רואה (הואה), לבין בחור צעיר בן 23 העונה לשם ג'ון ג'ונס. האמריקאי הצעיר לא רק ניצח, הוא "פירק" את שוגון ולקח לו את החגורה.

יובנטוס המשיכה משם לרצף אליפויות מטורף (עדיין בעיצומו) שכלל מאבקים עם כל ה"גדולות", החל ממילאן, דרך אינטר, רומא, לאציו ונאפולי.
ג'ון ג'ונס בילה את השנים האלה עם נצחונות על כל המי ומי של מחלקת המשקל, כולל ניצחונות מרשימים על אלופים לשעבר כגון שוגון עצמו, ליוטו מאצ'ידה, קווינטון ג'קסון, רשאד אוואנס, ויטור בלפורט ואולי, יותר מכל אלה – שני נצחונות מהדהדים על דניאל קורמייה. כולל הנצחון של ג'ונס על דומיניק רייס באירוע האחרון (נגיע אליו שוב), הוא מחזיק בשיא הניצחונות בקרבות אליפות של ה UFC. באיטליה, יובנטוס מתחזקים שיא דומה – שיא הזכיות הרצופות באליפות הסריה א'.

יובנטוס היתה מסובכת בפרשיית "הקלצ'יופולי" ואף נענשה בחומרה על כך. כתוצאה מכך היא איבדה כמה וכמה שחקנים מרכזיים, והתרחקה ממרכז הבמה (לא להרבה זמן) לפני שחזרה לליגה הראשונה והתחילה לטפס מעלה, אל עבר השיא הנוכחי.
ג'ון ג'ונס, בשיא תהילתו הסתבך פעם אחר פעם, עם רשויות החוק (תאונת פגע וברח), ועם USADA, הארגון הממונה על מדיניות הבדיקות כנגד החומרים האסורים ב UFC. כתוצאה מהסתבכויות אלה, מצא עצמו ג'ונס כמה פעמים מורחק מפעילות, ואף הופשט מהחגורה (מה שעדיין משאיר אותו בלתי מנוצח בקרב אליפות). אחרי ההשעיה האחרונה, חזר ג'ונס, זכה מחדש בחגורה וכאמור, עדיין מחזיק בה.

רבות הטענות (בעיקר של אוהדי קבוצות אחרות) להטיית השיפוט לטובת יובנטוס. אני קורא את זה חדשות לבקרים.
רבות הטענות להטיית השיפוט לטובת ג'ונס, כשבעיקר מצביעים על עבירה חוזרת ונשנית של שליחת אצבעות לכיוון הפנים של היריב, ופגיעה בעיניים.

גם יובנטוס, כמו גם ג'ונס, מציגים רצף בלתי נתפש של הישגים, שמעוררים דיון על "הגדולים בהסטוריה" ושאר סופרלטיבים. אבל אפשר לזהות עוד מגמות. האליפויות האחרונות של יובנטוס נראות – ולא רק בגלל שזה הפך לסוג של "שגרה" – פחות ופחות משכנעות. גם קונטה, וגם אלגרי, לא הצליחו לשמור על רמה אחידה (בטח ובטח לא להרים אותה) וכמו שהקבוצה נראית השנה, אין צפי ממשי שדווקא סארי יצליח, במקום בו קודמיו לא.
ג'ונס של אחרי החזרה מההשעייה נראה – אובייקטיבית – פחות מפחיד. אם ברצף הניצחונות הראשון שלו, לאחר הזכיה בחגורה, הוא נראה כמו מכונה בלתי ניתנת לעצירה (או אפילו האטה), הרי שמאז שחזר לפעילות, יש באמתחתו רק קרב אחד שניתן לכנות אותו ניצחון מוחץ. הקרב החוזר נגד אלכסנדר גוסטפסון הראה את הפער האמיתי בין השניים. אבל בקרבות אחרים, ג'ונס נראה היה הרבה פחות מרשים מאשר בעבר.

מצד אחד, ניתן לחייך, כשחושבים על זה. הרי גם יובנטוס וגם ג'ון ג'ונס אלופים, בין אם זה בנוקאאוט מהדהד, או בניצחון זעיר בנקודות. אבל הרי מדובר כאן על האייר ג'ורדן של ה MMA ועל הקבוצה של כריסטיאנו רונאלדו. ומכאן מגיעות התהיות והטענות. ובינינו, לא מדובר על סתם טרוניות.

גילוי נאות: אני אוהד יובה משנות הפלאטיני, עבור בזידאן בואכה דל פיירו. אני גם אוהד (רק מבחינה ספורטיבית) של ג'ונס.

הטרוניות מוצדקות, שכן יובנטוס לא משחקת כדורגל טוב. עד כה, הם משחקים כדורגל מספיק יעיל, כדי להשיג את המטרות המקומיות שלהם. אבל מספיק להביט על מה שקורה להם בזירה הבינלאומית, כדי להבין שזו לא יובה אותה רוצים האוהדים לראות. כן, יש בזה מידה לא מועטה של פינוק. אבל מה לעשות, עם הטעם בא התיאבון. הבעיה שאין לקבוצה מה לבשל בליגת האלופות לדוגמא.
הטרוניות מוצדקות, שכן ג'ונס נלחם פעמיים מול לוחמים שעלו ממחלקת משקל נמוכה יותר, ולא רק שלא ממש שכנע, אלא כמעט הפסיד בשני מביניהם ללוחם שבמהלך הקרב קרע כל רצועה בכל ברך. גם בזה יש מידה לא מועטה של פינוק, אבל שוב – אייר ג'ורדן שבא לקלוע 10 נקודות, "רק" בשביל להבטיח את הניצחון זה לא ממש אייר ג'ורדן.

אז מה בעצם קורה כאן?

אני רואה שתי אימפריות שנמצאות בנפילה. עצוב, אבל אמיתי. ליובנטוס לפחות יש סיכוי כי היא קבוצת כדורגל, וניתן להחליף שחקנים ומאמנים וכו. אצל ג'ונס הבעיה יותר חמורה. הוא אמנם בשיא מבחינה פיזית (בסך הכל בן 32), אבל עם קילומטראז' גדול מאוד בזירה. הוא לא ספג הרבה נזק בקריירה, מה שאמור להבטיח לו לפחות עוד ארבע או חמש שנים בקלות – אם הוא רוצה.
אצל יובנטוס, נראה שהבעיה היא שפשוט אין מספיק מחשבה לגבי יום המחר. אם ההגנה של הקבוצה עדיין מושפעת בצורה כל כך קיצונית מהיעדרו של סבא קייליני, ואם ההתקפה מתבססת על שני חלוצים מעולים בשלהי הקריירה (בעוד היהלום הצעיר יותר שומע כל חלון העברות על מו"מ זה או אחר), אז יש בעיה.

באירוע UFC247 שהתרחש בשבת, ג'ון ג'ונס ניצח קרב שבינינו – ככה בלי שאף אחד ישמע – הוא הפסיד. היריב, דומיניק רייס ניצח לפי דעתי (והמון אחרים) שלושה מתוך חמשת הסיבובים, ובאופן כללי, נראה היה כמי שמסתכל לג'ונס בלבן שבעיניים ובניגוד לכל קורבנותיו הקודמים של האלוף המגן – לא מצמץ.
יכול להיות שאינטר ולאציו התחזקו. ויכול להיות שדומיניק רייס וקורי אנדרסון ועוד כמה לוחמים במשקל 205 סגרו קצת (או הרבה) פערים. אבל זה נראה יותר כמו מערכת שהתקבעה וקפאה. מחנה שלא חשב לפתח תוכנית מעודכנת.

רייס הגיע לקרב מוכן. זה לא קרה ליריב של ג'ונס הרבה פעמים בעבר. ג'ונס תמיד שלף משהו מהכובע (והאכיל אותו ליריב) והפעם הוא ניסה את כל הטריקים וזה פשוט לא היה זה. גם יובה מנסה את כל הטריקים, וגם תחת סארי, עדיין ניתן לראות כל מיני טריקים מבית קונטה ואלגרי. בינתיים זה מספיק ליובה למקום ראשון. בינתיים זה מספיק לג'ונס לשמור על החגורה. אבל אם הקיבעון ימשך, האימפריה לבסוף תיפול.

אפשרות אחרת היא, שהאימפריה תמציא את עצמה מחדש (וזו אולי הדרך היחידה). אם ביובנטוס מדובר על בניה מחודשת של סגל מאוזן יותר מבחינת גילאים וכישרון, אולי אצל ג'ונס מדובר על המעבר המדובר למחלקת המשקל הכבד. שם, רוב הסיכויים שיחזיר לעצמו את יתרון המהירות והניידות, תוך כדי התמודדות עם לוחמים נחותים ממנו מבחינה טכנית, אם כי בעלי העוצמה שבאה עם המשקל הזה.

כאוהד, אאלץ להמתין. בסבלנות? נראה…