כשראסל ווסטברוק עזב את יו.סי.אל.איי, אחרי שנתיים במכללה, לא היו יותר מדי תחזיות שצפו לו את הקריירה שהייתה לו עד עכשיו בליגה. בטח לא המספרים האלה. אבל כשמסתכלים מעבר לנתונים, קשה שלא לקבל איזושהי תחושה של החמצה. לא בהכרח בפן האישי, אבל כן מהבחינה של להיות חלק ממשהו גדול או מוצלח יותר ממה שהיה עד עכשיו.

ווסטברוק חדש? לא יקרה.

גמישות היא מצרך מבוקש בעידן של הליגה בו עמדות כבר לא קיימות ומה שחשוב זה מה כל שחקן יכול לעשות בהתקפה והגנה. ווסטברוק אולי שחקן גמיש מהבחינה האתלטית, אבל מבחינת תפקוד, יש דרך מאוד ברורה להוציא את המיטב מה-MVP של 2017, שהוא במקרה גם חגורה שחורה בטריפל-דאבלים. לרוץ, לתת לו את הכדור שירוץ ויחדור, ולהימנע כמה שיותר מזריקות מבחוץ. נשמע פשוט.

פשוט זה לא בהכרח רע. ווסטברוק, שעבר בטרייד מאוקלהומה סיטי ליוסטון תמורת כריס פול והמון בחירות דראפט (מהלך שהוביל הבעלים של יוסטון, לא דריל מורי), נתן עונה טובה בטקסס, עם יותר נקודות (למרות ששיחק ליד ג'יימס הארדן) גם בממוצע וגם פר דקה מאשר בשתי העונות לפני כן. בפלייאוף, גם בגלל פציעה, זה פחות עבד: ווסטברוק המשיך לזרוק מזעזע מבחוץ (25.8% בעונה הרגילה, 24.2% בפלייאוף) כשהוא מטווח 4.1 פעמים במשחק מעבר לקשת. ממוצע הנקודות שלו פר 36 דקות צנח בכמעט 8 נקודות, והטריק האחרון של דריל מורי – האולטרא סמול בול, קרס לו לרסיסים מול הלייקרס בחצי גמר המערב.

יש משהו נאיבי, כמעט רומנטי, במחשבה הקבועה שיהיה אפשר לעצב את ווסטברוק מחדש, אפילו טיפה. זו מחשבה שעוברת בראש של מאמנים, פרשנים, אוהדים – כל פגרה מחדש. וזה לא קורה, לא ממש. ובעצם השינוי הנדרש ממי שכנראה יסיים את הקריירה כמלך הטריפל דאבלים של העונה הרגילה (למרות שהעונה הקצב ירד משמעותית) קצת נבלע בסיפור גדול יותר. מורי עזב לפילדלפיה. מייק ד'אנטוני עזב כדי להיות עוזר (???) של שחקן אותו אימן. יש מאמן חדש, ואולי גם יש כדורסל חדש ביוסטון, עם ווסטברוק, או בלעדיו. כמעט בכל שנה אנחנו מקבלים את ההוכחה שאין דבר כזה חוזה שלא ניתן להעביר, אך את ה-130 מיליון דולר לשלוש השנים הבאות שווסטברוק ממלא בטבלאות השכר של הרוקטס יהיה קשה מאוד להזיז. ובכל זאת, ווסטברוק על פי הדיווחים רוצה החוצה, ויש כבר שמות של פראייריות בפוטנציה שעומדות בתור (בראשן שרלוט), אז אולי כן אפשר להעביר כזה חוזה עם כזה שחקן.

תקוות אליפות? יש. סיכויי אליפות? לא כרגע.

למה ווסטברוק רוצה לעזוב בכלל? על פי הדיווחים של שאמס צ'ארניה מהאת'לטיק זה עניין של חוסר שביעות רצון מתרבות המועדון – מונח מאוד רחב ומעורפל. יש מצב שזה פשוט רצון לראות יותר מהכדור, יכול להיות שזו דאגה מהעתיד בגלל העזיבה של מורי וד'אנטוני, חשש שאליפות זה לא מה שמעניין את הרוקטס כרגע. בטוח גם נתחיל לשמוע שעבר חתול שחור בינו לבין הארדן, כי זה מהדברים שאנשים אוהבים להקליק עליהם. בלי קשר, יוסטון כרגע לא מעוניינת להזיז את ראס, ומתכננת להמשיך לבנות מסביב לשני הגארדים שלהם. אז אולי בכל זאת כן יהיה שינוי פנימי מבחינת איך שזה עובד?

סטפן סילאס, המאמן החדש של הרוקטס שבילה את 20 השנה האחרונות כסקאוט ועוזר מאמן בליגה (הג'וב האחרון תחת ריק קרלייל עם דאלאס מאבריקס), יהיה זה שיצטרך לשבור את הראש, אם ווסטברוק ישאר. אולי נראה היפוך לתבנית השלטת ביוסטון מאז אוקטובר 2012, שהתמקדה בלמצוא את הקומבינציה הנכונה של צוות שחקנים ושיטת משחק שתמקסם את היכולות של ג'יימס הארדן. לאן שהמועדון הזה הולך בעתיד הקרוב, הארדן יהיה חלק ממנו. אבל בלי יכולת לעשות שינויים דרסטיים בסגל השחקנים, ועם הנחת עבודה שווסטברוק הוא זה שקשה יותר להפוך למשהו חדש, לא כזה בשמיים לצפות למשהו חדש מיוסטון ברגע שעונת 2020-21 תצא לדרך.

לאן הגיעו הקבוצות של ווסטברוק בפלייאוף?

אם לוקחים צעד אחורה ומסתכלים על הקבוצה במבט הכי ריאלי שיש, לא משנה מה סילאס יעשה עם החלקים שיש לו – אליפות לא תצא מזה. כנראה לא משהו קרוב בכלל. פלוס מינוס כמו העונה. אם סילאס באמת מאמין בכדורסל בקצב גבוה כמו שהדיבורים מתוך הקבוצה מרמזים, האולטרא סמול בול לא בהכרח יעלם מן העולם. מי יודע, אולי אפשר אפילו להעלות אותו בעוד הילוך.

אבולוציה חסרת משמעות

הדרך בה ווסטברוק נתפס עברה אבולוציה עם כמה תפניות מפתיעות מאז 2008, אז נבחר במקום ה-4 בדראפט ע"י הסיאטל סופרסוניקס ז"ל. מרוקי מבטיח, לצעיר מבטיח, לסיידקיק הולם לקווין דוראנט שבטח יזכו בהמון אליפויות ביחד, לסיידקיק שעומד בדרכו של דוראנט לזכות בתארים, לשחקן שבעצם הוא יותר טוב מדוראנט, לשחקן שביחד עם דוראנט לא יכול לעבור מדרגה מסוימת, לשחקן שננטש על ידי דוראנט, לשחקן שנושא את האירגון על הכתפיים שלו, לשחקן שמוכן לזוז הצידה בשביל מישהו אחר (פול ג'ורג' או הארדן), סוג של. בין כל אלה, התקבעו להן התוויות של רודף סטטיסטיקות, שחקן קלאץ' זוועה ועוד כל מיני.

ווסטברוק הוא לא הסיבה היחידה או אפילו העיקרית בגינה דוראנט מעולם לא חזר לגמר אחרי 2012 במדי הת'אנדר או הסיום האנטי-קליימטי לעונה של יוסטון בבועה, אבל הוא חלק מזה. הוא עדיין בשלב של הקריירה בו יש לו את ההילה של סופרסטאר, שאם תחבר לסופרסטאר אחר, תקבל מועמדת לאליפות, סוג של. כמה זמן נשאר עד שגם קו החשיבה הזה (לא שהיה נכון עד עכשיו) יחלוף? בטח לא יותר מדי. ואם ווסטברוק לא הצליח להשתנות או להתאים את עצמו כשזה באמת היה משנה משהו בקבוצות בהן שיחק מבחינת סיכויי האליפות שלהן, אז עכשיו זה באמת לא משנה. הוא כן חלק מפרנצ'ייז שאפתני, אבל יתכן מאוד שסיכויי האליפות הריאליים של הרוקטס נמחקו ביום שהם שלחו את פול לאוקלהומה בתמורה לווסטברוק עצמו. הרצון של ווסטברוק להיות חלק יותר אינטגרלי מהתקפה של קבוצה מובן. הרצון שלו לזכות באליפות או להתמודד על כזו מובן. רק לא בטוח ששתי השאיפות האלה יכולת להתממש יחד, בטח לא בשרלוט, וכנראה לא באף קבוצה אחרת בליגה.

It was once Durant x Westbrook x Harden in OKC.

End of an era. pic.twitter.com/PNPj7LM9zZ

— ESPN (@espn) July 12, 2019