איך מצאתי את עצמי יושב עם צעיף של לוטון טאון באמצע השבעה של סבתא שלי?

// מאת אסף חי אדן

מי שמכיר אותי מבינכם כנראה מקשר את השם שלי יותר לעולמות הכדורסל. הייתי במכבי חיפה, יצרתי את כדורסל שפל ועוד כל מיני אירועים מוזרים ומשונים אחרים. מה שרובכם לא יודעים עלי, זו האהבה הכתומה שלי.

לוטון טאון
Credit to "Luton Town Football Club" Facebook page

 

למי מאיתנו הסיפור הזה לא קרה. חופשת סמסטר של שנה א׳ בתואר, אחרי כמה שנים בלי לגעת במנג׳ר, וואלה, פתאום יש חשק. פותח את המחשב הישן, מוצא שם מנג׳ר 2008 מותקן, לוחץ על רנדום ופה קורה הקסם – לוטון טאון. אני אומר לעצמי ״מעניין… זה המקום הזה שנוחתים בו עם הטיסות בשקל תשעים של איזיג׳ט, לא?״. ואז קורא קצת. קבוצה שפעם הייתה חברת קבע בליגה הראשונה, יש לה גביע הליגה אחד ופעם אחת הפסידה בגמר הגביע. קבוצה שב-2007 עוד הייתה בצ׳מפיונשיפ, אבל אז התרסקה, ירדה ליגה 3 פעמים רצוף והגיעה עד לליגה החמישית. נשמע מושלם!

זה לא סיפור על מנג׳ר, אז לא אחפור לכם על זה. אבל בקצרה – הייתי בקבוצה 7 שנים וחצי. עד הצ׳מפיונשיפ החיים היו יחסית קלים, אבל שם פעם אחת ירדנו בחזרה, ובפעמים האחרות כשלנו בפלייאוף. זכייה בגביע הליגה אפילו הביאה אותנו להופעה בגביע אופ״א (מנג׳ר 2008, בכל זאת). אחרי שכשלתי להעפיל לפריימרליג וקיבלתי טלפון מיענק׳לה שמכבי חיפה אהובתי בקשיים, עזבתי את ״הכובענים״ וזכיתי לראות אותם עולים לפריימרליג בלעדיי. ממש משה רבנו.

צילום מסך מנג'ר
צילום המסך היחיד שהצלחתי למצוא מאותה שמירה

 

עד כאן ההקדמה. כמובן שעם הזמן התחלתי לעקוב אחרי לוטון במציאות, ואחרי שנכשלה בעונת 16-17 לעלות מליג 2 (הרביעית) לליג 1, את עונת 17-18 התחילה כפייבוריטית. ופה הסיפור שלנו מתחיל. בפברואר 2018 החלטנו אשתי (לעתיד), יותם (שותפי לכדורסל שפל, או בן זוגי האמיתי כמו שהרוב טוענים) ואני לטוס לבקר חבר קרוב שגר במנצ׳סטר ולעשות קפיצה גם ללונדון. ישר נכנסתי ללוח המשחקים של לוטון ולראות איזה משחק מרגש נמצא, אבל לצערנו זה נפל על פגרת נבחרות. מה עושים? מוזמנים לראות בעצמם:

מייל ללוטון

 

טוב, אולי קצת הגזמתי במייל ששלחתי להם, אבל אין ספק שביציעי קנילוורת׳ רואד הכירו את שמי. להפתעתי הרבה, בקבוצה שנמצאת בליגה הרביעית באנגליה לקחו את המייל שלי ברצינות. ג׳ון מילר, מנהל קשרי האוהדים, הגיב לי למייל שהוא מוכן להגיע במיוחד עבורי לאצטדיון לערוך סיור! מיד הודעתי לשותפיי לטיול שיפנו את שני בבוקר, אנחנו לוקחים רכבת ללוטון! יותם מיד הצטרף לשיגעון, אשתי פחות התלהבה ונשארה עם חברה לעשות סיבוב בלונדון. מה נסגר איתה?

מייל ללוטון

 

הגיע בוקר יום שני ואנחנו מתעוררים ללונדון לבנה. לא היינו מוכנים לזה, אבל שלג החל לרדת בבוקר והתארגנו מהר כי לא רצינו שמזג האוויר יעכב אותנו. אז הוא לא עיכב אותנו, הוא רק ביטל לנו את הרכבת. אחרי שכבר התבאסנו וחשבנו שלא נצליח להגיע, מצאנו רכבת אחרת שעושה עיקוף כמו רכבת לילה מאספת בין חיפה לתל אביב, הצלחנו לתעות בדרך, ללכת בשולי כביש מהיר, לטפס על חומה ובסוף, מעט באיחור – הגענו.

נכנסנו לאצטדיון דרך משרדי הקבוצה. המזכירה הנחמדה אמרה לנו שג׳ון מיד יגיע לקבל אותנו, והבריטי החביב ששמח מאוד לראות אותנו, לקח אותנו לסיור קודם כל במשרדי המועדון. אמנם ידענו את מסורת המועדון עוד משנת 1885, אבל לא ציפינו שבביקור בקבוצה מהליגה הרביעית נראה משרדים מאוד מסודרים, חדרי ישיבות, חדרי גביעים ועוד ועלינו לאצטדיון עצמו דרך חדר ה – VIP וחדרי ההלבשה.

חשוב לומר, האצטדיון ישן. כמה ישן? 1905 ישן. הוא אמנם שופץ לאורך 115 שנות קיומו מפעם לפעם, אבל זה די ניכר. סיירנו בין היציעים, חלקם עם מקומות ישיבה וחלקם לא ממש ועלינו לכר הדשא. לא אשקר לכם – התרגשתי מאוד. אמנם זו קבוצה שהתחלתי לעקוב אחריה רק לא מזמן, אבל התרגשתי מזה שקבוצה, שלכאורה כל כך קטנה, אכפת לה מאוהד מישראל שכתב לה שהוא מאמן אותה במנג׳ר. השתעשענו עם תמונות שלנו על הקווים, קיבלנו צעיף במתנה ומשם הגענו לחנות המוצרים. כן, קבוצה מליגה רביעית, עם חנות מוצרים שלא הייתה מביישת אף קבוצה בסדר גודל קטן ובינוני מליגת העל. רכשתי לעצמי ספל, הודנו לג׳ון, ומשם התחיל סיפור האהבה האמיתי עם לוטון.

אסף חי אדן, לוטון

 

התחלתי לעקוב אחרי כל משחק. את העלייה מהליגה הרביעית לשלישית חגגתי. במהלך העונה הבאה כבר פתחתי קבוצת ווצאפ, הלוטוניאדה, שבה יותם, חבר נוסף (עזרא, זו דקת התהילה שלך!) ואני מעדכנים על עלילות הקבוצה. את עליית הליגה השנייה ברציפות חגגנו שם. לקראת החזרה לצ׳מפיונשיפ אחרי 13 שנים חגגתי בפתיחת עמוד הפייסבוק ״אוהדי לוטון טאון בישראל״, כי ידעתי שיהיו אנשים משוגעים כמוני שייהנו לקרוא על זה משום מה. משחק הבכורה שלנו העונה שודר בספורט 1 ועודד גביש הפרשן אפילו ציין את העמוד בשידור.

Long story short, עונה לא קלה עברה על כוחותינו ודווקא פגרת הקורונה הצילה אותנו. אחרי שהמאמן שהתחיל להחזיר אותנו למקומות הראויים לנו, נתן ג׳ונס, עזב לטובת סטוק סיטי במהלך העונה הקודמת, הוא חזר במהלך פגרת הקורונה כדי להוציא את הקבוצה מהמקום האחרון ולהשאירה בליגה. ג׳ונס הוא כנראה קוסם, כי הוא הפך את ההגנה הגרועה בליגה לאחת הטובות אחרי הפגרה, אספנו 16 נקודות מתוך 27 (כשלפני זה רק 35 נקודות מתוך 111) והתייצבנו למחזור האחרון כשניצחון על בלקבורן כמעט בטוח משאיר אותנו בליגה.

ופה מגיע הסיפור שאיתו התחלתי. ביום השישי ולפני האחרון של השבעה של סבתא שלי הוצאתי את הצעיף הכתום אותו קיבלתי במהלך הסיור בלוטון, קניתי את המשחק ב-5 פאונד, יותם הגיע לתמוך והתיישבנו לעודד את הבחורים בכתום, שבאופן די מפתיע (או שלא), אנחנו מכירים כל אחד מהם. כפי שתוכלו לראות בסרטון, את הערב סיימנו שמחים. ניצחון 2-3 על בלקבורן אחרי פיגור 0-1 מוקדם השאיר אותנו בליגה.

אם לוטון כבשה גם את ליבכם, מוזמנים לעקוב אחריה כאן

3 תגובות

  1. Avatar

    הכותב גאון שיודע לרכב על אופניים

  2. Avatar

    בלינוקס זה לא היה קורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח