אז מי אתם בכלל? גרסת הקבוצות התל אביביות

פתחתי את הטור הקודם עם נסיון להבין את המשפט "מי אתם בכלל".
בדרך כלל אנחנו משתמשים בו בלעג ליריבות שלנו, אבל אם נשאל את עצמנו מי אנחנו בכלל, נראה שהתשובות שלנו ייחודיות ושונות גם מאלו שאיתנו ביציע. בגלל שאי אפשר לנתח ולהבין כל אחד מסוגי האוהדים בארץ, החלטתי לאסוף כמה אוהדים ולשאול אותם מספר שאלות הנוגעות לאהדה ולקבוצה שלהם.

אחרי שבטור הקודם הבאנו תשובות של אוהדים מהקבוצות החיפאיות, עכשיו תורן של התל אביביות.
אני מציין שוב כי תשובתו של כל משתתף מייצגת את עצמו ולא בהכרח קהל שלם.

בלומפילד, מכבי חיפה, מכבי תל אביב
קרדיט לדף הפייסבוק של מנהלת הליגות בכדורגל

 

המשתתפים:

אוהדי מכבי תל אביב:
חנוך לרר – בן 58, תל אביב.
ירין לרר – בן 30, תל אביב.
דור קרסנולוב (אנוכי) – בן 22, תל אביב.

אוהדי הפועל תל אביב:
יונתן הראל – בן 21, תל אביב.
יותם פורת – בן 21, הוד השרון.
אריאל טובל – בן 53, תל אביב.

אוהדי בני יהודה:
שחף לוי – בן 22, שהם.

שאלתי את כולם את אותן שאלות, כל אחד שיתף וסיפר מנקודת המבט שלו.

 

שאלה 1 – מה המשחק הראשון של הקבוצה שלך שהיית בו?

שחף – המשחק הראשון היה גמר גביע המדינה ב-2010 מול הפועל ת"א שהלכתי אליו עם אבא שלי ודוד שלי.
לא מספיק שהגענו באיחור של חצי שעה, כי לא היתה חנייה, אז גם הפסדנו 3-1. בתור ילד בן 12, זה היה כרוך אחר כך בהרבה בכי וכעס על הפועל שנמשך עד היום.

יותם – המשחק הראשון היה 2-2 נגד בני יהודה בעונת 2013-14
חבר שרוף הביא אותי לשער 5, מאותו יום הבנתי שהתאהבתי.

יונתן – המשחק הראשון שאני זוכר, עונת 2004/5 או 2005/6, שיחקנו נגד בני יהודה, אבא שלי לקח אותי, ישבנו בשער 2.
ניצחון 4-1 להפועל, אחד הגולים באותו משחק והראשון שאני זוכר מהפועל, היה שברדה עקף את השוער וכבש.
זה היה טירוף בשבילי בתור ילד קטן, בכלל ברדה היה מטורף באותה תקופה.

אריאל – זה היה ביתר ירושלים של מלמיליאן ונוימן נגד הפועל תל אביב של סיני וטורק.
הייתי ילד ירושלמי בן 11 אוהד שרוף של בית״ר שונא הפועל. זוכר שטורק שם לנו גול מ- 40 מטר ולקח לנו את האליפות.
בילדותי גדלתי בירושלים. גם השכנים שלי וגם חבר של אבא שלי היו אוהדי בית"ר, בנוסף הייתה אז קבוצה צעירה ומוכשרת.
עם השנים התרחקתי מהמועדון בגלל הפוליטיקה והפסקתי לאהוד אותם.
לפני 16 שנים עברנו לתל אביב, התחלנו לאהוד את הפועל תל אביב כשבני הבכור היה בכיתה ב', הם בדיוק זכו בגביע. מאז אנחנו מנויים.

חנוך – הייתי בן 9, עברנו לגור ליד בלומפילד, 1970, שבת, רעש טיילתי לכיוון האצטדיון, הצלחתי איכשהו להיכנס.
ו…בום. מכבי תא נגד הכח ר"ג. קהל מטורף, מכבי תא בצהוב כחול פסים לאורך, גיורא שפיגל באמצע המגרש מחלק כדורים כמו אומן, ה.ת.א.ה.ב.ת.י!!
ניצחנו 3-1. מאז אני שבוי לנצח.

ירין – עונת 96/7, מחזור 11, איצטדיון רמת גן, דרבי תל אביבי שהסתיים ב0-0 מאכזב.
הלכתי עם אבא שלי, שדאג להכניס לי את החיידק מגיל צעיר.
זוכר שישבנו באחד היציעים המערביים בחלק העליון.
לצערי לא זוכר יותר מדי מהמשחק.. (כנראה גם בגלל התוצאה).

דור-  במשחק הראשון הייתי בערך בן 9, לא כלכך אהבתי כדורגל ודווקא יותר התחברתי לכדורסל, לדוד שלי היה כרטיס פנוי למשחק ליגה נגד הכח עמידר רמת גן, אז לבשתי את הגופיה הצהובה מהחוג כדורסל ונסעתי איתו ועם בן דודי לבלומפילד.
אני והדוד ישבנו בשער 8 נדמה לי והבן דוד ישב עם החברים ב-11.
לא הכרתי אף אחד על הדשא חוץ מאת אבי נמני, רק הוא עניין אותי ורק אותו חיפשתי.
את המשחק עצמו אני לא כלכך זוכר חוץ מזה שנגמר בתוצאה 1-0 למכבי.

 

שאלה 2 – מה המשחק הכי גדול שהיית בו?

חנוך – חורף, גשם מבול. דרבי צמוד בצמרת, אבי כהן משחק בתפקיד הליברו האגדי בזמנו, 0-0 מתיש בקושי רואים משהו…
פתאום אבי'לה, מחליט לקחת אחריות, מתחיל לכדרר מהרחבה שלנו עושה דאבל מקבל כדור באוויר ב-16 של הפועל ומהאוויר בום מעיף את הרשת. האצטדיון היה באוויר. אני חושב שבדיוק אז הובקע החור ה-1 באוזון.

ירין – משחק האליפות ב2002/3 נגד הפועל פ"ת.
קודם כל, זו האליפות הראשונה שראיתי כאוהד, אחרי שנים רבות של אכזבות ופארסות, הגיעה סוף סוף עונה שאפשר להתגאות בה (ראוי לציון גם ה5-0 נגד בני יהודה בבלומפילד והניצחון בחיפה 3-2 משער של עמיר תורג'מן).
המשחק עצמו כאילו נכתב מסרט מתח.
חיפה במשחק מקביל מפרקים את אשדוד (5-0) כשבינתיים אצלנו 0-0. במחצית האליפות הייתה של חיפה. אבל אז הגיעה המחצית השנייה, פרוחננקובס, עובד וכמובן, נמני נתנו למכבי 3-0 ושלחו אותי לחגוג אליפות ראשונה.

דור – המשחק הכי גדול שהייתי בו זה משחק האליפות ברמת גן ב-2013.
כל השנים שלפני הייתי מגיע למשחקים לעתים רחוקות, רק כאשר לדוד שלי היה כרטיס פנוי.
באותה עונה מלהיבה (הייתי כבר בכיתה ט') למרות שכל חבריי הטובים אוהדי הפועל, מצאתי חבר צהוב שביחד החלטנו ללכת באופן עצמאי לכמה משחקים.
לאצטדיון רמת גן יכולנו להגיע ברגל בגלל הקרבה. כל היום הזה וכל הדרך לרמת גן התחושה באוויר הייתה כמו של יום חג, לא הייתי רגיל לראות אוהדי מכבי שמחים ככה, אז כש- 40 אלף ממלאים את האצטדיון ומשחררים לחצים של עשור שלם אי אפשר שלא להתרגש.

יונתן – 3-0 נגד בנפיקה בליגת האלופות.
בלי קשר לתוצאה זה טירוף ומשחק גדול לראות את הפועל בליגת האלופות, אבל לנצח 3-0 בשלב בתים קבוצה כמו בנפיקה זה היה משהו אחר.
גם הגביע האחרון שזכינו, 2012, אצטדיון רמת גן מלא, תמיד כיף להיות שם כשהוא ככה, כל האווירה של גמר הגביע ואז גם לנצח בדקה ה-92 מגול של נוסא איגבור.

יותם – למרות ההפסד, הדרבי השנה, במשחק החזרה לבלומפילד.
הפתיחה עם האבוקות והרימונים הייתה מתצוגות הקהל היפות שראיתי ביחד עם העידוד, למרות הידיעה שעל הדשא אין לנו שום סיכוי.
גם בכדורסל, ניצחון 20 הפרש על מכבי ביד אליהו, מהזכרונות היותר טובים שלי.

שחף – ללא ספק המשחק הכי טוב שהייתי בו היה הניצחון בגמר גביע המדינה ב-2017 על מכבי תל אביב (יום לפני יום הולדת 18 שלי אז המתנה הכי טובה).
אחרי משחק מותח של 0-0 שבסוף ניצחנו בפנדלים עם החטאות של יוסי בניון וטל בן חיים.
הגול האדיר של סתיו פיניש שאחריו השורה הידועה והמצמררת של השדר "פיניש….בפנים!!! הגביע לבני יהודה!!! הגביע לבני יהודה!!!" אחרי 36 שנים בלי גביע ועד היום שאני רואה את התקציר עוברת בי צמרמורת כל פעם מחדש.

בני יהודה
קרדיט לדף הפייסבוק "מנהלת הליגות לכדורגל- IPFL"

 

שאלה 3 – מה זה בשבילך להיות אוהד של הקבוצה שלך או של קבוצה בארץ בכללי?

שחף – בשבילי להיות אוהד של בני יהודה זה מיוחד ויחסית נדיר למצוא כאלה לעומת שאר הקבוצות הגדולות, אבל ספציפית בני יהודה זו קבוצה עם נשמה ובסוף עצם זה שהקבוצה קטנה ושל שכונת התקווה זה מה שעושה אותה למיוחדת.
בכללי לכל קבוצת כדורגל יש את הייחוד שלה אבל לבני יהודה יש את הייחוד המשפחתי והשכונתי הזה.

ירין – להיות אוהד של מכבי או באופן כללי אוהד כדורגל זה סוג של מחלה/התמכרות.
אין בזה היגיון, זה לא משהו שאני מתגאה בו, אבל זה מושך אותי כל שבוע מחדש.
אם זה ליסוע למגרשים רחוקים, לבטל תוכניות ולקבוע את כל סדר היום ומצב הרוח שלי לפי הקבוצה.

דור – מבחינתי לאהוד את מכבי ובכללי קבוצה בארץ זה הרבה יותר ממלא מאהדה של קבוצה בחו"ל, פעם כל מה שעניין אותי זה ברצלונה ורונאלדיניו,
הכדורגל בארץ לא קרץ לי וחוץ מקטלוג עצמי של "אוהד מכבי" לא באמת עקבתי אחרי הקבוצה או הליגה.
ואני זוכר שהשיא שלי כאוהד היה גמר ליגת האלופות 2009, חשבתי שזה כל מה שאני צריך מהכדורגל..
אבל עם השנים ועם המשחקים מקבלים תחושת שייכות שאי אפשר לקבל מקבוצה שנמצאת מעבר לים.
השיא הגיע בסביבות גיל 18-19 כאשר סיימתי פרק בחיים של הצופים, שתפס את כל הקטע של פנאטיות ושייכות לקבוצה, וכאשר המקום הזה התפנה, באופן אוטומטי לחלוטין מכבי הייתה זו שמילאה את החסר. ולעומת הצופים, לאהדת קבוצה אין תאריך סיום.
היום אני מוצא את עצמי שמח שבוע שלם מניצחון קטן על רעננה הרבה יותר מששמחתי בעבר על זכייה של ברצלונה באלופות.

יונתן – הדוגמא שלי ללהיות אוהד הפועל זה שכל פעם בצבא שאני מכיר אנשים חדשים, לא משנה אם הצלחתי להסתדר עם חלק וגם אם לא, אז כשמגיע הערב ושאני לובש את הפיג'מה שלי שזה סווצ'רט של הפועל, אני מרגיש כבר את המבטים של אנשים כאילו "מה נפלנו על אוהד הפועל בחדר".
זה מצחיק אבל מבטים של אנשים משתנים כשהם רואים שאני אוהד הפועל.

אריאל – אני אוהב מאוד ללכת עם שלושת הבנים למגרש, שער 5, לעודד לשיר ולהתרגש.

 

שאלה 4 – מה הזיכרון הכי רע או קשה מהקבוצה?

יותם – הגול של זהבי ב3-2.
חרוט בזיכרון לנצח. הייתי במשחק הזה, מעדיף לא לפרט את התחושות…

יונתן – למזלי לא ראיתי בלייב את המשחק של ירידת הליגה, אז ה5-0 בדרבי, היה מאוד שובר לבבות ולא נעים.
אם להתייחס לכל המעברים של שחקנים, אז החתימה של גילי ורמוט במכבי גם קצת מצלקת ואולי יותר גרועה מכל משחק והפסד שראיתי.

אריאל – הדרבי נגד מכבי שאוהד שלנו קפץ על זהבי והמשחק נפסק.

ירין – באופן כללי הפסדים בדרבי. סוף שנות ה90, תחילת שנות האלפיים. פשוט הייתה הרגשה שלא משנה מה, מכבי לא מסוגלת לנצח דרבי.

חנוך – שנות הנפל של מכבי עונת 2007-2008, דרבי שער 12 מקבלים 3 על הראש.
אבי נמני כבר לא! עומד במרכז המגרש ידיים על המותניים, עייף, אדיש.
משפיל עד דמעות. לא ישנים בלילה.

דור – הפסד 2-1 להפועל באר שבע, משחק אליפות מבחינתם.
המשחק עצמו לא היה כזה קשה כמו הבוקר למחרת שחזרתי לקורס בצבא לצוות שאני האוהד מכבי היחידי בו, כולם שם חגגו על חשבוני.
למזלי בערך שבוע אחרי זה הפועל ירדה ליגה אז הקורבן הזמני (יותם פורת) התחלף.

שחף – הזיכרון הראשון הרע שעולה לי לראש זה הירידה ללאומית ב-2014.
לא האמנתי שנגיע ללאומית בגלל שהיה יחסית שיפור בקבוצה, אבל לשמחתי זו הייתה רק עונה אחת שם וחזרנו למקום הטבעי שלנו שזה ליגת העל.

קרדיט לדף הפייסבוק 'מועדון הכדורגל מכבי ת"א'

 

שאלה 5 – מי השחקן האהוב עליך? עבר או הווה

חנוך – השחקן האהוב עלי היה בני טבק. F15 קראנו לו. מחורר רשתות, מסחרר הגנות, מלך שערים קבוע, נאמן, אהוב לויאלי, נשמה מכביסטית.

דור – התלבטות בין ערן זהבי לבין דמויות חשובות כמו שרן ייני או דור מיכה, בגלל שחייב אחד אשאר עם ערן, כמות השערים, התארים והשיאים שלקח פה בתקופה יחסית קצרה זה מדהים.

שחף – פדרו גלבאן. שחקן עם נשמה גדולה שנתן הרבה למועדון ועד היום האוהדים נותנים לו כבוד. ללא ספק אחד השחקנים הזרים הטובים ביותר ששיחקו בליגת העל.

יותם – ביבראס נאתכו. גם צורת המשחק וגם האישיות וגם ההשפעה בנבחרת.

אריאל – השנה אלטמן הכי מרגש, הגול שלו נגד חדרה היה A la Messi .

יונתן – קשה להגיד, כי הייתי רוצה לומר ורמוט/זהבי/שכטר/אניימה, אבל כולם עברו ולא איתנו יותר.
נשארתי עם באדיר, אחלה באדיר אחלה שחקן.

 

שאלה 6 – מה הגול הכי מטורף שראית מהיציע?

שחף – אמנם זה פנדל אבל הגול של סתיו פיניש בגביע היה מטורף אחרי המשחק הקשוח הזה.

ירין – הגול של מושיקו לוגסי בעונת 2012/13. היה בו הכול!
גם בעיטה מדהימה, גם דקה קריטית, גם סיים משחק הפכפך וגם סימן לכולם לאן העונה הזו הולכת.

חנוך פברואר עונת 2013. עם ירין, בני המכור כמוני, שער 8 ,חולמים אולי על אליפות אחרי 10 שנים גרועות. 2-2 מול בני יהודה. זמן פציעות מושיקו לוקח כדור ממש לידנו עושה כמה צעדים ומעיף כדור לחיבורים…
ישששש!!!. אותו ערב הבנו. יש אליפות למכבי.

יונתן – ממש לא מזמן, אלטמן מקפיץ מעל השוער דקה 90 גול ניצחון.
בעונת הירידה היה גול של עופר ורטה נגד אשקלון, שהוא לא היה כזה יפה, אבל במאבק הירידה נגד אשקלון, גול מנצח בדקות הסיום.
היה טירוף לא נורמאלי ביציע.

יותם – פצצה של דגני לחיבורים, בדרבי ב2014.

אריאל – המספרת של זהבי נגד ליון.

 

שאלה 7 – מה הגול הכי מטורף שראית מהבית (או מקום אחר)

יונתן – גול מהבית זה קל – מספרת של זהבי נגד ליון. בלתי נשכח.

יותם – קל. מספרת של זהבי.

אריאל – הגול של אוסטרץ נגד לוקומוטיב.

חנוך – דרבי עונת 2014. 2-2 זמן פציעות זהבי עם בדש כדור מטורף לצד השני של השוער 3-2 מטורף. כשסוזה רץ 100 מטר מהר יותר מבולט כדי לקפוץ על השחקנים.

ירין – כמספר השאלה, הגול של זהבי ב3-2. לא הגול הכי יפה, לא הכי מבריק אבל כל המסביב פשוט יצר טירוף, המשחק עצמו, הדקה, השחקן וכמובן היריבה.

דור – זהבי 3-2 אין פה שאלה בכלל.

שחף – המספרת המטורפת של אלירן עטר במשחק נגד מכבי נתניה ב2009, ללא ספק השער הכי מדהים שראיתי בחיים.

דרבי תל אביבי 2019
קרדיט לצלם דין מיארה מסוד צלמים

 

ומפה נמשיך לשעשועון….

מה הייתם מעדיפים?

יריןחנוךדוריונתןיותםשחף
1-       להפסיד בגמר גביע ליריבה

 

2-       לעוף בשלב מוקדם

221121
1-       פלייאוף תחתון + זכייה בגביע

 

2-       מקום שני בליגה + הפסד בגמר הגביע

222111
1-       ניצחון 1-0

 

2-       ניצחון 4-3

121222
1-       לסיים מקום שני ושהיריבה תיקח אליפות

 

2-       לסיים פלייאוף תחתון אבל מעל היריבה

211222
1-       17 אלף אוהדים באצטדיון של 30 אלף

 

2-       9 אלף אוהדים באצטדיון של 10 אלף

222221
1-       להיות מנוי במשך עונה של הקבוצה היריבה וללכת לכל המשחקים שלה

 

2-       להפסיק ללכת למשחקים של הקבוצה שלך לעד

111122
1-       להעפיל לליגה אירופית ולתת קמפיין מביש

 

2-       לא להעפיל לליגה אירופית

211212
1-       להפסיד פעמיים ליריבה אבל לסיים בפלייאוף עליון

 

2-       לנצח פעמיים את היריבה אבל לסיים בפלייאוף תחתון

221221

 

בפעם הבאה נשמע את האוהדים של בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע ומכבי נתניה.

קהל הפועל תל אביב דרבי
קרדיט לצלם דין מיארה מסוד צלמים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח