אז מי אתם בכלל? גרסת בית"ר ירושלים, מכבי נתניה והפועל באר שבע

אחרי שני החלקים הקודמים של "אז מי אתם בכלל", קשה להתעלם מהעובדה שלאוהדים של אותה קבוצה יש מכנה משותף מסוים, אבל מנגד יש להם גם חוויות, דעות וגישות קצת שונות, שאפילו זהות לאוהדים מקבוצות אחרות.

הפעם פניתי לאוהדים של בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע ומכבי נתניה כדי לשמוע את הסיפורים שלהם כאוהדים, כמובן שבסוף כולם נשאלו את השאלות מהטבלה. התשובות מאוד מעניינות.

אני שוב אציין כי תשובתו של כל משתתף מייצגת את עצמו ולא בהכרח קהל שלם.

בית"ר ירושלים
קרדיט לדף הפייסבוק "מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים – F.C. Beitar Jerusalem"

 

המשתתפים

אוהדי בית"ר ירושלים:
לירן גילבורט – בן 20, חדרה.
נועם רגב – בן 22, ירושלים

אוהדי מכבי נתניה:
דן, בן 21, נתניה
אבי גולדשטיין, בן 30, חדרה (נתניה במקור)

אוהדי הפועל באר שבע:
דני זסטנקר, בן 31, באר שבע

 

שאלה 1 – מה המשחק הראשון של הקבוצה שלך שהיית בו?

דן- המשחק הראשון שאני זוכר טוב הוא המחזור הראשון של הליגה בעונת 2006-2007 שבו נתניה ניצחה 3-1 את מכבי חיפה. אבא שלי לקח אותי איתו, זה היה באצטדיון ״הקופסא״ בנתניה. משחק מרגש ועוצמתי שפתח את החזרה של נתניה לצמרת הכדורגל הישראלי.

אבי- המשחק הראשון שהייתי בו היה בשנות ה90, עוד כשנתניה הייתה בלאומית. אז עוד לא הבנתי כל כך מה זה כדורגל בכלל (הייתי בן 7), אבל המשחק הראשון שאני זוכר שהייתי בו היה בעונת 05/06 – משחק ביתי שנגמר בהפסד 3-2 לבית"ר ירושלים. באותם ימים התחלתי להיכנס ממש לעולם הכדורגל ומי שמשך אותי לאהוד את נתניה בכלל ולאותו משחק בפרט, היה אבא שלי שאוהד את הקבוצה עוד משנות ה70.

דני- המשחק הראשון היה דרבי היסטורי מול בית"ר באר-שבע בעונת 98/99. הייתי ילד בן 10 אחרי 3-4 שנים בהן התפתחה אצלי האהדה לקבוצה דרך חברים מבית הספר, עיתונות מקומית וכלי תקשורת שונים. שכנעתי את אבא (שהוא ממש לא איש של כדורגל) לקחת אותי בפעם הראשונה. כמובן שהתיישבנו בשער 2 מאחורי העמוד המפורסם של וסרמיל שמסתיר חצי מגרש. המשחק עצמו היה ברמה מאוד נמוכה והסתיים ב1-1 כאשר בית"ר עלתה ליתרון משער של דודו חפר (שהגיע מהפועל בתחילת אותה עונה) ורמי אליהו השווה בפנדל ועדיין – בשבילי זו הייתה חוויה עוצמתית שזכורה לי לפרטי פרטים עד היום.

לירן- עונת 2011/2012 אם אני לא טועה, בחוץ נגד מכבי נתניה באיצטדיון הקופסא. אהבתי את ביתר כבר כמה שנים לפני כן, אך אף אחד מהמשפחה שלי לא אוהב כדורגל ולא יצא לי לנסוע עד אז למשחק. באותו יום נסעתי עם אבא שלי אחרי שהתחננתי אליו תקופה, מאוד התרגשתי מלראות מקרוב את השחקנים ואת המאמן דאז, יובל נעים, שבא ללחוץ ידיים לאוהדים. בכללי התחשמלתי מהאווירה ביציע והתאהבתי.

נועם- האמת שאת המשחק הראשון שלי אני לא זוכר. מגיל שש אבא היה לוקח אותי ליציע המערבי בטדי למשחקים של בית"ר.
אבל הזכרון הראשון שלי הוא מגיל שבע בעונת 2005/06, שבו ג'ף טוטואנה רץ כמו מטורף ממחצית המגרש, מגיע עד השוער ומגלגל פנימה וכל זה ב5 שניות, ושבהמשך הוא סיים עם שלושער.

מכבי נתניה קהל
קרדיט לעמוד הפייסבוק הרשמי של מכבי נתניה

שאלה 2 – מה המשחק הכי גדול שהיית בו?

נועם- 4-2 ומהפך על מכבי תל אביב האלופה בבלומפילד. המשחק התחיל לא טוב עד שנקיטיה רוקאביציה מפרק את ההגנה של מכבי וכל גול יותר יפה מהשני, פשוט נהנתי כל כך מהכדורגל שלנו במשחק הזה.

לירן- לא זכור לי משחק כלשהו שעולה משמעותית על השאר וכידוע ביתר לא זכתה בתואר בשנים האחרונות פרט לגביע הטוטו השנה שבו לא נכחתי. בשביל הפרוטוקול, לנצח את מכבי חיפה 2:0 בסמי עופר לפני שנתיים או שלוש היה מאוד חזק מבחינתי.

דן- אני חושב שהמשחק הכי מרגש שהייתי בו זה המשחק הראשון באצטדיון נתניה החדש ה״יהלום״. ניצחנו את הפועל תל אביב מול אצטדיון מלא – חוויה.

אבי- האחד שלי יהיה מחזור 8 עונת 18/19 – מכבי נתניה מנצחת 1-0 קטן/גדול את הפועל באר שבע. הסיבה לבחירה היא לא הניצחון על האלופה באר שבע, אלא בגלל מכבי נתניה.
לאחר 31 דקות של משחק כשהתוצאה הייתה עדיין 0-0 היה חייב דראפיץ' לבצע כבר את כל 3 החילופים שלו והקבוצה הייתה נראית מותשת ומרוסקת. ב"ש לא היו טובים במשחק הזה, אבל הם כבר הוכיחו לא מעט פעמים שמספיק טעות אחת של היריבה כדי להשתלט על המשחק. כשנתניה עלתה למחצית השנייה משהו התעורר בבחורים בצהוב ולמרות כל המגבלות שהיו עליהם הם הצליחו להראות המון אופי ורוח לחימה ולבסוף ניצחו בזכות שער מתוק של מלמד. זה גם היה המשחק הראשון בו דראפיץ' ניהל את שתי המחציות והפעם הראשונה שאני לפחות ראיתי אותו נכנס עמוק לתוך המשחק וחי אותו מהקווים. משחק של חבורת לוחמים שלא אשכח לעולם, האופי ניצח באותו היום!

דני- ללא ספק הניצחון 3-2 על אינטר בטרנר בעונת 16/17 אחרי פיגור 2-0 במחצית. עם כל הכבוד למשחקי האליפות, לא חושב שיש אוהד הפועל באר-שבע שדמיין אי-פעם, גם בחלומות הכי ורודים שלו, שאינטר תגיע לבירת הנגב ותקבל מהפך כזה על הראש בתוספת הזמן. המחצית השנייה זכורה לי כרכבת הרים רגשית, לא עיכלתי מה שאני רואה וכל האווירה ביציעים הייתה סוריאליסטית. נשבע שבמחצית הכנתי את עצמי להפסד 5-0 והתנחמתי בכך שזכיתי לראות שחקנים כאלה במציאות.

הפועל באר שבע אינטר 3-2
קרדיט לאינסטגרם הרשמי של מאור בוזגלו

שאלה 3 – מה זה בשבילך להיות אוהד של הקבוצה שלך או של קבוצה בארץ בכללי?

דני- בתור ילד רוסי, קר ומנוכר, במשך הרבה שנים הפועל באר-שבע הייתה הדבר היחיד שבאמת ריגש אותי. את כל האטרף שלא מצאתי איפה להוציא בחיי היום-יום הוצאתי במשך שנים בוסרמיל ובהמשך בטרנר. אני לא יכול להעיד על קבוצות אחרות, אבל הפועל באר-שבע תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מהעיר, ההצלחות או המפלות שלה תמיד השתקפו במצב הרוח ששרר ברחובות. החיבור שלי לקבוצה, שהתחיל לפני 24 שנים בערך, הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני ולא יתנתק לעולם.

נועם- להיות אוהד בית"ר ירושלים זה להיות חלק ממשפחה, שצריך לקבל ולאהוב אותה בכל מצב.
המשפחה הזאת היא לא סתם הכי גדולה, היא גם היחידה שמפוזרת בכל עיר ויישוב בארץ.

לירן- להיות אוהד כדורגל זה כמו חתונה קתולית עם הקבוצה שלך. אתה שמח עד השמיים מנצחונות ומאוכזב עד בכי מהפסדים. לפני משחק אתה לא מצליח להתרכז במשהו מלבד המשחק ואין תחושה משמחת יותר מגול, אי אפשר להסביר את זה במילים.

דן- להיות אוהד נתניה זה להצטרף למשפחה שיש בה רגעים מרגשים לרוב אבל הרבה אכזבות לצערי…

אבי- להיות אוהד של קבוצה בארץ זה כיף. יש שאומרים שזה רק ספורט אבל זה תמיד משהו מעבר.
נכון שהרמה בארץ היא לא הרמה בחו"ל אבל זה הכדורגל שלנו, ולזה ניתן את כל הרגשות שלנו, משפחה שנייה לכל דבר!
ישנם צמד מילים שבעיניי משקפים הכי טוב את האהדה למכבי נתניה – "נולדנו לסבול".
בתור אחד שרק ב2005 התחיל לאהוד את הקבוצה בעיקר יש התרפקות מהותיקים על העבר המכובד. אבל בתור אוהד של הקבוצה היום, יש רצון עז לראות, לספוג ולחוות ימים מאושרים גם כן.
הרגשתי קרוב לכך כבר לא מעט פעמים ותמיד זה היה כמעט. בשנים האחרונות גם יש לא מעט מחמאות לקבוצה ממקומות שונים, אבל זה לא מספיק. הגיע הזמן להפסיק לסיים עם המחמאות ולהתחיל לסיים עם קבלות.

 

שאלה 4 – מה הזיכרון הכי רע או קשה מהקבוצה?

לירן- מבחינה רגשית- שריפת המועדון ע"י אוהדים קיצוניים בעונה של הצ'צ'נים.
מבחינה מוחשית- עונת 2017/2018 והסקנדל של אלי טביב. עונה אולי הכי טובה של הקבוצה מאז הזכייה בדאבל ב2007/2008, קבוצה שנאבקת חזק גם על האליפות וגם מגיעה לגמר גביע המדינה ובגלל אלי טביב וההחלטות הלא מקצועיות בעליל לספסל את שכטר, ובגמר גביע המדינה להכניס את עידן ורד מחליף שלישי בהארכה איבדנו הכל. תוך שבוע נגדע חלום האליפות ביחד עם חלום הגביע כשהפסדנו בגמר להפועל חיפה, בהארכה, בטדי.

נועם- במשחק נגד מכבי נתניה, ישר בפתיחת המחצית השניה סדאייב הצ'צ'ני הכניס גול אחרי השתלטות נהדרת, ובמקום לחגוג את הגול, אני מסתכל בהלם מוחלט על מאות האוהדים שלנו שעוזבים ומרוקנים את טדי בדקה ה47.

דן- הזיכרון הכי כואב הוא ירידת הליגה בעונה שבה חנכנו את האצטדיון החדש.

אבי- הזיכרון הכי כואב שלי בתור אוהד הקבוצה אלה הם הצילומים של שחקני הקבוצה שמבקשים הבהרות בנוגע לעתיד הקבוצה ועתידם שלהם לאחר הפירוק. זה היה כואב לראות והיה נראה שהיהלום שבסמל לא מספיק חזק.
למזלנו מאז עברו הרבה מים בנהר ויש קבוצה שמסוגלת להחזיק את עצמה עם תקווה שלאחר סיום תקופתו של אייל סגל שהודיע על סיומו בקבוצה יגיע משקיע שירצה לראות תארים גם כן ועם עור עבה במיוחד.

דני- ההתלבטות היא בין 3 אירועים, אני אתייחס בקצרה לכולם. הראשון הוא ירידת הליגה בעונת 97/98, שנה אחרי הזכייה בגביע המדינה ובתקופה שבה הרגש שלי לקבוצה התעצם מאוד, אפילו לא ראיתי את משחק הירידה כי הייתי בחוג שחייה… אבל הלב שלי נשבר באותו ערב. השני הוא ההפסד בגמר הגביע 6-2 למכבי ת"א בעונת 14/15, הפסד שנצרב בתודעה של אוהדי הקבוצה וסימל יותר מכל את העובדה שהם פשוט טובים מידי וכנראה כבר לא נצליח לקחת עליהם אליפות (ואז הגיעו שלוש העונות הבאות והשאר היסטוריה).
האירוע השלישי הוא די סתמי אבל איכשהו תופס מקום של כבוד בזיכרונות הכואבים שלי – הפסד 3-1 למכבי נתניה בוסרמיל בעונת 12/13. זו עונה שהתמודדנו בתחתית עם עוד המון קבוצות (כולל נתניה) וכל משחק היה על 6 נקודות, הובלנו 1-0 והם הפכו די בקלילות, אחמד סבע כבש את השלישי בדקה ה90 והקהל שלהם חגג בטירוף ביציע, משהו ברגע הזה שבר אותי לגמרי והייתי משוכנע שנרד ליגה (למרות שזה היה רק ינואר).

בית"ר ירושלים קהל
קרדיט לעמוד הפייסבוק "מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים – FC Beitar Jerusalem

שאלה 5 – מי השחקן האהוב עליך? עבר או הווה

דן- השחקן שהכי אהבתי הוא לואיס מרין- סופרמן. בלם קוסטה ריקני שעשה תקופה מטורפת במכבי נתניה. כמובן שלפי הסיפורים עודד מכנס הוא ללא ספק השחקן הגדול.

אבי- אפשר ללכת על שחקני עבר גדולים ולא חסר כאלה, אבל אותם לא ראיתי ולכן יכול להיות רק אחד בעיניי, סופרמן – הלא הוא לואיס מרין.
הבלם מקוסטה ריקה היה לאחד הבלמים הטובים ביותר ששיחקו במדינה שלנו.
המאמן הגדול מכולם, סר אלכס פרגוסון אמר פעם: "בזכות התקפה מנצחים משחקים, בזכות הגנה זוכים בתארים".
אומנם מרין לא זכה בתארים עם הקבוצה, אבל בהחלט היה עמוד הטווח שלה בבנייה המחודשת של הקבוצה תחת דניאל יאמר והיכולות שלו בכל אספקט של המשחק תמיד יגרמו לו להיות מספר אחד בעיניי בקבוצה, לפחות בתקופה שאני זכיתי לראות.

דני- באופן חד-משמעי אליניב ברדה. אני לא חושב שיש מה להסביר בכלל. שחקן בית, באר-שבעי אמיתי בלב ובנפש, אבי המהפכה שהביאה אותנו לצמרת הכדורגל ולרגעים שלא חלמנו עליהם, האיש שהקריב את הבריאות שלו בשבילנו וגם היום כשהמועדון נמצא בימים פחות טובים והעתיד לוט בערפל, משהו בעובדה שהוא נמצא במערכת מאוד מרגיע אותי. ראוי לציין את מאור מליקסון שהוא השני ברשימה.

לירן- עידן ורד שהלוואי ויהפוך להיות סמל. בנוסף אליו מאוד התחברתי לעלי מוחמד.

נועם- תמיד נהניתי לראות את דריו פרננדס, החכמה והמחויבות שלו בקישור זה משהו שקשה למצוא, הוא היה נלחם על כל כדור במשך 90 דקות.

שאלה 6 – מה הגול הכי מטורף שראית מהיציע?

נועם- דוד "המלך" קלטניס מגיע מאחורה ובועט וולה אדיר לחיבורים מ-25 מטר נגד מכבי תל אביב.

לירן- זה היה שני שערים מטורפים באותה נשימה. עונת 2017/2018 נגד באר שבע בטדי, ביתר מובילה משער פסיכי של מרסל הייסטר, באר שבע הופכת ובתוספת הזמן אריק סאבו עם שער מטורף לא פחות קובע 2:2 דרמטי.

דן- הגול הכי מטורף ומרגש שראיתי הוא הגול של עומרי בן הרוש מול בני סכנין בדקה ה-94 במשחק האחרון של הקופסא בניצחון 3-2.

אבי- הגול המטורף ביותר מהיציע לצערי היה נגדי, המספרת של אלירן עטר עוד בתקופתו בבני יהודה מולנו.
זה היה שער מטורף ועמדתי על הרגליים ומחאתי לו כפיים, אי אפשר היה שלא.

דני- אני אציין 3 שערים כי נורא קשה לבחור, כולם בטרנר. המספרת של שלומי ארבייטמן מול הפועל חיפה, מיכאל אוחנה מקפיץ לעצמו עם העקב ונוגח לרשת מול מכבי פ"ת וטוני וואקמה מפציץ לחיבור בוולה מטורף מול מאריבור.

 

שאלה 7 – מה הגול הכי מטורף שראית מהבית (או מקום אחר)

דני- מבחינת יופי נטו – המספרת של אמיר אבוטבול מול מכבי ת"א שקבעה 3-0 מדהים, אם נוסיף את אלמנט החשיבות – המספרת של ג'ובאני רוסו שהביאה גביע ב96/97.

אבי- הגול הכי מטורף מהבית זה השער של סבע בחוץ מול קריית שמונה שהגיע מבישול של ערן לוי הגאון מבעיטת חמש. גאונות של שער!

לירן- קלטינס נגד מכבי תל אביב לדעתי.

נועם- גול של אלי דסה נגד מכבי פת במושבה, בועט לחיבורים מהפינה מחוץ לרחבה.

דוד קלטינס
Credit to "David Keltjens" Facebook page

 

ועכשיו השעשועון…..

מה הייתם מעדיפים?

נועםלירןדן אבידני
1-     להפסיד בגמר גביע ליריבה

 

2-     לעוף בשלב מוקדם

22122
1-     פלייאוף תחתון + זכייה בגביע

 

2-     מקום שני בליגה + הפסד בגמר הגביע

21112
1-     ניצחון 1-0

 

2-     ניצחון 4-3

22212
1-     לסיים מקום שני ושהיריבה תיקח אליפות

 

2-     לסיים פלייאוף תחתון אבל מעל היריבה

11111
1-     17 אלף אוהדים באצטדיון של 30 אלף

 

2-     9 אלף אוהדים באצטדיון של 10 אלף

21122
1-     להיות מנוי במשך עונה של הקבוצה היריבה וללכת לכל המשחקים שלה

 

2-     להפסיק ללכת למשחקים של הקבוצה שלך לעד

11111
1-     להעפיל לליגה אירופית ולתת קמפיין מביש

 

2-     לא להעפיל לליגה אירופית

11211
1-     להפסיד פעמיים ליריבה אבל לסיים בפלייאוף עליון

 

2-     לנצח פעמיים את היריבה אבל לסיים בפלייאוף תחתון

11111

 

אחרי שלושת החלקים, אני חושב שאפשר להגיד שהזווית של כל אוהד, לא תלויה אך ורק בקבוצה אותה הוא אוהד, אלה בהרבה משתנים, חוויות ותקופות.
ולמרות ההבדלים המוכרים בין הקבוצות, יכול להיות שהאוהד שהכי מזכיר אותך, הוא דווקא מקבוצה אחרת.

לשאר החלקים בסדרה

אז מי אתם בכלל? גרסת בית"ר ירושלים, מכבי נתניה והפועל באר שבע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח