כמו שבגיהנום יש שבעה מדורים, כך גם הזן המעצבן של אוהדי כדורגל בישראל (וכנראה גם בכלל בעולם) מתחלק לו לשישה מדורים מרגיזים במיוחד: אוהדי קבוצות גדולות, אוהדי קבוצות שמשחקות יפה, אוהדי ה"אותי מעניין רק חו"ל", אוהדים של "לוזריות", אוהדי קבוצות קטנות והמוטציה המרגיזה שלהם, אוהדי קבוצות אוהדים.

אוהדי קבוצות גדולות

בשתי מילים: מגיע לי. במילה אחת: זחיחות.

אוהדי כדורגל של מועדונים גדולים רגילים לתארים, לאליפויות. במשחקים ועונות שלא הולך, אפשר לא מעט פעמים לשמוע טענות שמקפחים אותם ביחס ליריבה (נפוץ במיוחד אצל אוהדי ריאל מדריד וברצלונה, שעושים רוטציה ביניהם בתלונות). כשהולך ממש טוב, לא פעם ולא פעמיים הם אוהבים להתעסק במה הקבוצות האחרות, הנחותות והמסכנות, עושות לא בסדר – גם מתוך יהירות וזלזול, וגם מתוך שעמום כשהאליפות הולכת קל מדי (תופעה שנצפתה לאחרונה אצל אוהד מכבי ת"א הקרוב לביתכם). אוהדים אלה גם לא מעט פעמים יחוו תיסכול מכך שהקבוצה שלהם לא זוכה לפירגון מאוהדי קבוצות אחרות.

בין אם זה אוהד שהולך למשחקים קבוע, כזה שעושה את זה פה ושם או כזה שרואה רק מהבית, לא פעם תשמעו מהם התגאות בכמות האוהדים שהם מביאים למשחקי בית, משחקי חוץ, כמו כן גודל בסיס האוהדים בכלל.

בקיצור, מכה לא קטנה בהתחשב בזה שאוהדים אלו מרכיבים את רוב אוכלוסיית אוהדי הכדורגל בישראל. אין שום דבר רע בלאהוד קבוצה גדולה ומצליחה, אבל לחשוב שזה איכשהו משליך עליך כאוהד יותר מוצלח או בן אדם כזה זה Big no no.

אוהדי קבוצות ש"משחקות יפה"

"אותי לא מעניין תארים, אותי מעניין רק לראות כדורגל התקפי." | "לא מפריע לי שאנחנו לא מנצחים, מפריע לי סגנון המשחק." |

שקרים כאלה ואחרים אפשר לשמוע מלא מעט אוהדי כדורגל (פעם היה נשמע לא מעט בקרב אוהדי מכבי חיפה), הטוענים שאהדת הכדורגל שלהם אינה תלויה בתארים, אך תלויה באסתטיקה, מה שלא מפריע לרבים מהם לדרוש את ראש המאמן בלי קשר לסגנון, שיטה, יופי ועוד מילים נרדפות לכדורגל אטרקטיבי.

לא מעט מאוהדים מזן זה מתקשים להבדיל בין משחק יותר מבוקר, זהיר וטקטי לבין בונקר. כלומר – כל מה שהוא לא All Out Attack נחשב מבחינתם בונקר. אם קבוצה מעזה להתגונן מולם – בונקר. יש חפיפה לא קטנה עם אנשי הקבוצות הגדולות ואנשי הכדורגל היפה, אך הטריגרים האישיותיים שמניעים את האוהדים עלולים להיות שונים.

אוהדי רק קבוצות "לא ישראליות"

רק בגיל 21 גיליתי שיש דבר כזה בנים שלא אוהבים כדורגל. שיש כאלה שאוהבים לשחק, אבל לא לעקוב. שיש כאלה שזה לא מעניין אותם בכלל. כשאתה גדל בסביבה מסוימת, תמיד אתה מופתע לגלות דברים שונים כשאתה סוף סוף יוצא מהבועה.

עם התרחבות השידורים של כדורגל מאירופה וירידת קרנו ואיכותו של הכדורגל הישראלי, צמחה לה תופעת "אני לא אוהד אף אחת בארץ, איכפת לי רק מכדורגל בחו"ל". נוטים לשייך את התופעה הזו בעיקר לאוהדי ברצלונה, שבסקר אוהדים שנערך (האם סקרי כדורגל אמינים כמו סקרים פוליטיים? לסוקרים הפתרונות) התברר שהיא הקבוצה האהודה בישראל. אולי בארסה היא ה"פנים" של התופעה, אבל היא לא היחידה.

בסופו של דבר, אין באמת שום דבר פסול במגמה, כל עוד היא לא מלווה במעין יוהרה מרגיזה של "אני איש העולם הגדול ואתם סתם פרובנציאלים שאוהבים כדורגל מקומי".

אוהדים שמאוהבים בתדמית "לוזרית"

לוזר, עפ"י מילוג, המילון העברי החופשי ברשת, הוא תבוסתן. יש לא מעט אוהדי כדורגל שאוהבים להיות כאלה שאוהבים קבוצה לוזרית. כזו שמפסידה ברגעי האמת, שקסם אהדתה הוא יותר מרק מרדף אחר תארים. לפעמים יש קסם בטרגיות שאופפת מועדונים.

אבל לוזרית היא יותר מילה שמכסה מציאות קצת פחות סקסית ומושכת: קבוצה לא טובה.

לדוגמה: הפועל ת"א בכדורגל. מועדון עם 2 אליפויות בלבד ב-30 שנה האחרונות. זו לא לוזריות. זה שילוב של חוסר יכולת כדורגלנית, אימונית וניהולית בלא מעט מהשנים מאז 1988. כמובן השנים בהן הקבוצה הצליחה, כמו האליפות ב-2010 או מסעות אירופים, לא גרמו לאוהדים שמאוהבים בטרגיות או בלוזריות שכביכול נכפתה על המועדון מלמעלה להיות מאוכזבים. כמו כל אחד אחר, הם רוצים הצלחות. הם רק מתביישים להודות בזה לפעמים.

משהו שמשותף לזן זה ולאוהדי קבוצות אוהדים (שמיד מגיע תורם) זו הטפיחה העצמית על השכם וההתפעלות העצמית.

אוהדי קבוצות קטנות

ההגדרה המדויקת של קבוצה קטנה היא לא קלה לתיחום, אבל בגדול, אלה קבוצות שלרוב לא שופעות באוהדים וגם לא זוכות בתארים, כמעט. איפה הבעיה מתחילה? שאוהדי קבוצות כאלה בטוחים שזה נותן להם איזשהו בונוס, יתרון או בעלות על אהדה ואהבת כדורגל, בנוסף לכך שהם בטוחים שכל מי שחס וחלילה אוהד קבוצה גדולה יותר הוא אוהד הצלחות או לא אוהד אמיתי. האם ראוי להעריך אוהדים של קבוצה שעושים את זה בידיעה שרגעי האושר של הנפת גביע/צלחת אליפות/מסע אירופי יהיו מעטים? אולי. האם יש איזושהי עליונות באהדה של קבוצה כזו? ממש לא.

אוהדי קבוצות אוהדים

אבולוציה והקצנה של אוהדי הקבוצות הקטנות. לצד היופי, הנאיביות, ערכים ונוסטלגיה שאוהדים אלה (רבים מהם בעצם בעלים של קבוצות בצורה כזו או אחרת), יש משפטים כגון "זה הכדורגל האמיתי", "אנחנו זו הדרך הנכונה" ושאר תופינים. בקיצור – בחרת להקים משהו מלמטה ולהיות חלק ממועדון ואולי גם חיבור יותר חזק לקהילה? יופי. רק אל תצפה שיעריצו אותך בזכות זה.

גילוי נאות לגבי אהדותיו של כותב הטור:

הכי איכפת לי:מכבי חיפה

ממש איכפת לי: ליברפול

מאוד איכפת לי: יובנטוס

קצת איכפת לי: ברצלונה

לא ממש איכפת לי, אבל אני בעדן: בנפיקה, ריינג'רס, אריס סלוניקי, קלאב ברוז', נאנט, ריבר פלייט, סאו פאולו וצ'יבאס.