אגדת הספורט בשלוש אותיות – GSP

אני מרשה לעצמי להניח שרובכם לא שמעתם את החדשות האלה, ויותר מכך – כשאספר לכם, לא תבינו למה הן מעניינות.

מוכנים? בבוקר ה 21 לחודש פברואר, 2019 לספירה, הודיע ג’ורג’ סיינט פייר על פרישה.

Credit: Georges St-Pierre Official Facebook Page

 

חלקכם, אוהדי MMA לא צריכים את הטור הזה כדי לדעת. עבור אלו מבניכם שלא שמע את השם לפני היום, אני רוצה לספר סיפור. הסיפור מתחיל בסאן-איזידור, קוויבק, קנדה.

ילד קנדי די צנום הולך לבית הספר, וכמו שקורה לא מעט, עובר הטרדות והצקות מתלמיד אחר. אבא של ג’ורג’ מתחיל ללמד אותו קראטה, ולאחר מכן רושם אותו לשיעורים מקצועיים יותר אצל מאסטר קראטה קיוקושין, והילד שגם מעריץ את ז’אן קלוד ואן דאם נכנס לעניין במלוא הרצינות. לאחר מות מאמנו, ג’ורג’ לומד גם ג’יו ג’יטסו ברזילאי ועובד על היאבקות ואגרוף. לאורך השנים (ודי מהר) ג’ורג’ אוסף לו חגורות. שחורה, דאן 3 בקראטה, שחורה בג’יו ג’יטסו ברזילאי, הבולטות ביניהן.

את קריירת ה MMA שלו, החל GSP ב 2002 במונטריאול. אחרי חמישה קרבות מוצלחים בארגונים מקומיים, נקרא ג’ורג’ ל UFC שם ערך את קרב הבכורה שלו (2004) מול קארו פאריסיאן, ג’ודוקא שהיה מועמד לאולימפיאדת אתונה. ניצחון בהחלטה לקנדי האלמוני. אחריו קיבל את ג’יי הירון וניצח גם אותו, הפעם בנוקאאוט טכני.

ג’ורג’, שלחם רוב מוחלט מקרבותיו במחלקת המשקל החצי-בינוני (170 פאונד), קיבל הזדמנות מוקדמת להילחם על החגורה מול מאט היוז, אחד מגדולי האלופים במחלקה (ובארגון). בקרב הזה, נחל GSP את הפסדו הראשון, בהכנעה בסיבוב הראשון. (1-0 היוז).

 

אחרי קרב אחד בארגון TKO הקנדי, חזר GSP ל UFC ופתח במסע הסתערות על התואר, תוך שהוא מנצח 5 קרבות רצופים. שלושת הראשונים מביניהם מול ג’ייסון מילר (החלטת שופטים), פרנק טריג (הכנעה) ושון שרק (נוקאאוט טכני).

בקרב הרביעי ברצף, פגש ג’ורג’ באחד מלוחמי ה MMA המשובחים שידע הארגון – בי ג’יי פן. פן הגיע לקרב כאחד הלוחמים היחידים שזכו בחגורה בשתי מחלקות שונות (משקלים: קל, חצי בינוני). הקרב היה צמוד והוכרע לבסוף בהחלטת שופטים חצויה. הקרב עורר שערורייה, אחרי שפינתו של פן התלוננה ש GSP היה חלק מהרגיל. אחרי בדיקות בעזרת מצלמות, נראה מאמן המוי טאי של GSP (פיל נרס) מורח ואזלין על גבו של הלוחם בעת הפסקה בין סיבובים. הסיפור הזה הכניס המון אמוציות ליריבות בין השניים, ואוהדי ה MMA התפלגו בקנאיות בין מחנות האוהדים. כמובן שעיקר הויכוח נסוב סביב השאלה האם GSP היה מודע למעשה הלא כשר או לא. אני מרשה לעצמי לצדד במי שטוען שזה היה על דעתו של המאמן בלבד, וזאת על סמך התנהגותו של GSP לאורך השנים. נשיא ה UFC דיינה ווייט רתח מזעם ובעקבות האירוע, שונו כללי התנהגות אנשי הצוות של הלוחמים. אלה מורשים מאז להשתמש אך ורק באביזרים מורשים ע”י הארגון, כולל בקבוקי מים ושאר תופינים. מבחינה ספורטיבית, הרווחנו יריבות מאוד מעניינת בין שניים מהלוחמים הגדולים בהסטוריה, אליה נחזור בהמשך.

אבל קודם מגיע פרק ב’ ביריבות בין ג’ורג’ למאט היוז. הקרב הבא הפגיש את השניים שוב לקרב על האליפות. לפני הקרב, באירוע בו ניצח היוז את בי ג’יי פן, ג’ורג’ לראשונה (ולמיטב זכרוני האחרונה) ניסה את כוחו בטראש טוק. הוא נכנס לכלוב אחרי הקרב, כחלק מההייפ לקראת המפגש ביניהם, ובמבטא קוויבקי כבד, אמר להיוז את המשפט שהפך לקאלט – I’m not imprez by your performance. ללא ספק, טראש טוק – לא החוזקה הגדולה של GSP. לאחר מכן, הוא אף טרח להתנצל. קנדי.

בקרב עצמו, שהתרחש בנובמבר 2006, ג’ורג’ היה פחות נחמד, וניצח בנוקאאוט טכני בסיבוב השני, כדי לזכות לראשונה בתואר אלוף מחלקת המשקל החצי בינוני. (1-1).

קריירות של ספורטאים לרוב מתחלקות ל”לפני” ו”אחרי”. הרבה פעמים הקו עובר דרך סיפור הצלחה, ששיגר את הספורטאי, או הקבוצה למימדי כוכבות או מעמד גבוהים מאוד. הקריירה של ג’ורג’ סיינט פייר, או יותר נכון – מימדי ההצלחה והגדולה שלו – עוברת דרך כישלון כואב ומביך.

עד קרב ההגנה הראשון שלו על החגורה, GSP היה לוחם בנסיקה, עם הפסד בודד ללוחם שהוא בגדר אגדה של הספורט. הקרב זימן לו, לכאורה הגנה קלה יחסית, מול לוחם קטן ממנו בצורה משמעותית, עם רקורד לא מדהים. מאט סרה זכה בעונה הרביעית של תוכנית הריאלטיתי של UFC –  The Ultimate Fighter. ספק גדול, אם היה מגיע קרוב לקרב אליפות אילולי הזכיה הזו. אבל מאט סרה, ניצל את ההזדמנות היטב. במה שנחשב להפתעה הגדולה בעולם ה MMA, סרה פגע ב GSP כבר בסיבוב הראשון, עם אגרוף לצד הראש, מה שגרם לקנדי ליפול על הצד. GSP לא הצליח להגן כמו שצריך והפסיד את הקרב בנוקאאוט טכני. ג’ורג’ חזר למכון והחל להתאמן לקראת ההסתערות הבאה.

Credit: Georges St-Pierre Official Facebook Page

 

שני קרבות היה צריך GSP כדי להילחם שוב על התואר. בראשון, ניצח את ג’וש קושצ’ק, מתאבק שאוהב לחבוט. ואז הגיע הקרב השלישי בטרילוגיה שלו מול מאט היוז. את הקרב הזה ניצח שוב הקנדי, הפעם בהכנעה בסיבוב השני. נקמה מתוקה על ההפסד הראשון בקריירה, וניצחון בקרב ההיסטורי בין השניים שנחשבים לטובים בתולדות המחלקה. (2-1 GSP)

לאחר מכן, התייצב ג’ורג’ לקרב האליפות מול אותו מאט סרה. לקראת הקרב, סרה כהרגלו דיבר הרבה מאוד. הרבה הייפ נוצר סביב הטראש טוק שלו, שניסה להעליב לא רק את ג’ורג’ אלא קנדים וקוויבקים כאחד. לג’ורג’ לא היה מה למכור בקרב המילולי הזה, אז הוא התאמן והגיע לקרב מפוקס. לאחר סיבוב אחד בו שלט לרוב הקנדי, הגיע השני ובו הפיל את סרה לקרקע ובעזרת ברכיים שנשלחו שוב ושוב לצלעותיו של האלוף, ניצח בנוקאאוט טכני כדי להחזיר את החגורה אליו.

כאן עובר הקו שמפריד בין ג’ורג’ סיינט פייר הלוחם הטוב, ל GSP, אגדת MMA ששייכת לספרי האגדות. ג’ורג’ לוחם שמדבר על עצמו בכנות רבה, יודע לבקר את עצמו ובעיקר ללמוד מטעויות. שני דברים מאוד משמעותיים התרחשו ברגע שהפסיד את החגורה. הראשון, ג’ורג’ הפסיק לדבר על קרבות עתידיים, כל עוד יש לו קרב עכשווי. הוא למד שאסור לזלזל בלוחם עימו הוא הולך להתמודד, אפילו אם לכולם נדמה שהוא פחות טוב מאלה הפוטנציאלים בעתיד. דור שלם של עיתונאים ואוהדים טעמו את התסכול שבלשאול שאלות על מתמודדים פוטנציאלים, ולקבל תשובות לאקוניות על חשיבות הקרב הקרוב. הדבר השני ש GSP החליט בעקבות ההפסד המביך הזה היה, להתחיל לחשוב גם הגנה. קרי – לא רק איך לפגוע ביריב, אלא גם איך להיפגע כמה שפחות.

אפשר להתווכח יום ולילה על הנושא, וזה כמובן נעשה ביתר שאת ברשת ובפורומים אחרים. אבל אי אפשר להתווכח עם ההצלחה. מהרגע שבו ירד GSP מהכלוב אחרי שספג את ההפסד לסרה (אפריל 2007) ועד לקרב מול ג’ייק שילדס (אפריל 2011) – סך של שמונה קרבות (31 סיבובי MMA ברמות הכי גבוהות), לא הפסיד ג’ורג’ ולו סיבוב אחד בקרב וניצח מאז את כל הקרבות שלו (13 – מתוכם 11 קרבות חגורה).

השינוי בדרך המחשבה שלו, עורר ויכוח מתמיד ויצר סוג של קוטביות דעות די חדה בין אלה שאוהבים אותו (כמוני) לאלה שממש לא סובלים אותו. אין הרבה לוחמים שמעוררים את הניגודיות הזו, לפחות לא על רקע שאינו שלילי\פלילי בפני עצמו (*שיעול* ג’ון ג’ונס *שיעול*). חובבי GSP מבינים את רצונו לנצח, ולהצליח. מבינים שאחרי הקריירה הזו, שנגמרת יחסית מוקדם, יש עוד חיים שלמים וכדאי מאוד להישאר בריא במידה כמה שיותר גבוהה. הסולדים מכנים את סגנונו “משעמם” ולא מספיק התקפי. לא אכנס פה לדיון ארוך (בעיקר כי השתתפתי בו יותר מדי פעמים כדי להבין שאין בכלל סיכוי לשכנע איש מה”ניצים”). רק אזמין את כל מי שרוצה לבדוק סטטיסטיקות של קרבות עם אינדיקציה למידת ההתקפיות שלו, או כמובן – הרבה יותר טוב – פשוט לצפות בקרבות שלו ולהחליט.

 

לאחר שזכה בחגורה בשנית, התפנה להגן עליה. הראשון בתור – ג’ון פיץ’. מתאבק קשוח, עם סנטר מאוד עמיד. GSP  בדק את הסנטר הזה חזור ובדוק. לאחר חמישה סיבובים, הפנים אמרו הכל.

אחרי הניצחון הזה, קיבל GSP את פניו של בי ג’יי פן, לקרב חוזר ומאוד מעניין. מחנות האוהדים השחיזו מקלדות ויצאו לקרב הרבה לפני שהלוחמים נכנסו לכלוב. הקרב הראשון היה קרוב, ומלא באמוציות והלוחם מהוואי הגיע כאלוף המכהן של המחלקה למטה (155 פאונד) על מנת לנקום את הפסדו. אבל לג’ורג’, כרגיל היו תכניות אחרות, והקרב היה מאוד חד צדדי. GSP שלט בקרב על הרגליים, שלט בקרקע באופן מוחלט, תוך שהוא מדלג שוב ושוב מעל ההגנות של פן. אחרי ארבעה סיבובים מאוד קשים עבור בי ג’יי, הפינה שלו הודיעה לשופט שהם מפסיקים את הקרב כי הלוחם שלהם לא מסוגל להמשיך. כידוע, אני מאוד מכבד אנשי פינה כאלה, שמבינים שיש מחר. הם לקחו החלטה אמיצה ונכונה, כי בי ג’יי פשוט ספג וספג, ללא שום דרך להחזיר, או אפילו להתגונן בצורה טובה מספיק. (2-0).

לאחר מכן התחיל ריטואל ההגנות על התואר, וזה הלך בערך כך:

  • קרב נקבע מול הטוען הבא לתואר
  • מכונת ההייפ של ה UFC עבדה שעות נוספות למכור את הסיפור שמדובר בלוחם הכי מסוכן בו GSP עומד להיפגש
  • GSP מנצח ללא תנאי אחרי חמישה סיבובים ברורים

כך היה (כמעט בלי חריקות) מול טיאגו אלבס באירוע הדגל 100ufc, דן הארדי, ג’וש קושצ’ק בפעם השניה, ג’ייק שילדס, קרלוס קונדיט וניק דיאז.

מול שילדס, כאמור הגיע בפעם הראשונה מזה שנים סיבוב בו הפסיד ג’ורג’, ומול חברו למחנה ג’קסון-ווינק – קרלוס קונדיט, הוא אף הופל לקרקע אחרי בעיטה יפהפיה לראש. למרות זאת הוא ניצח בשני הקרבות הנ”ל בצורה חד משמעית.

ב 2013 התייצב GSP לקרב מול הלוחם העולה – ג’וני הנדריקס. השופטים הכריזו בסוף הקרב על נצחון של GSP, אבל הקרב הזה היה מאוד צמוד וניתן היה לתת אותו גם לטוען לתואר. צפיתי בקרב חזור וצפו, ובכל פעם אני חושב קצת אחרת. הפסיד? ניצח? תיקו? זה היסטוריה. בכל מקרה, אותו הנדריקס זכה להחזיק בחגורה לפני שהגיעה USADA (לכאורה, לכאורה).

אחרי הקרב הזה הודיע GSP שהוא לוקח פסק זמן בלתי מוגבל מ MMA והחזיר את החגורה. כשנשאל לסיבות, הוא אמר שיש משהו אישי שהוא חייב להתייחס אליו (תמיד היה איש פרטי מאוד) ומאוחר יותר גם אמר שזה קשור למדיניות בדיקות הסמים בארגון. ב 2015 ה UFC התחיל לעבוד עם USADA בנושא הזה, ועדכן את מדיניותו בעוד איזורים של חומרים משפרי ביצוע.

 

אחרי ארבע שנים מחוץ לספורט כלוחם פעיל חזר GSP לקרב על חגורת המשקל הבינוני מול מייקל ביספינג. כתבתי על הקרב הזה ממש כאן באתר הזווית.

הילד הצנום מסאן איזידור, זה שסבל מנודניק שכונתי שגנב ממנו  בכל הזדמנות, הפך לאגדת אומנויות לחימה. אלוף UFC שמחזיק בשיא ההגנות על תואר במשקל החצי בינוני, עם רקורד משובח, רווחים נאים מאוד וכבוד רב מצד הלוחמים שחלקו עימו את הכלוב. לפחות בעתיד הנראה לעין שייך לדיון על הלוחם הטוב בכל הזמנים (טופ 3 בקלי קלות). ג’ורג’ תמיד נהג לכבד את יריביו, לפני ואחרי הקרב. לא פעם, כשנלחם במונטריאול מול קהל אוהדיו המשולהב שצעק עלבונות ליריב שבדרך כלל התנגח בו קשות לפני הקרב, לקח GSP את המיקרופון, חיבק את היריב וביקש מהקהל לתת לו מחיאות כפיים.

אם תשאלו אותי מהי התבנית ליצירת לוחם MMA טוב ומצליח, מבחינתי התשובה ברורה – GSP. מוסר עבודה גבוה מאין כמוהו, יכולת לביקורת עצמית ומודעות גבוהה למגבלות, חשיבה מחוץ לקופסה (אימונים מגוונים עם שלל ספורטאים כולל מתאבקים אולימפיים, אלופי עולם במוי טאי, שילוב של אקרובטיקה והתעמלות מכשירים וכו’), בגרות נפשית וכנות מוחלטת בנוגע לעצמך. כישורים הם דבר נרכש, וג’ורג’ היה הלוחם השלם – בכל איזור של הקרב הוא היה מצויין. לא תמיד הטוב ביותר בתחום המסויים, אבל ברמה מקצועית הכי גבוהה שניתן להשיג במסגרת תחרותית ומשטר אימונים שמתאים לאלוף UFC.

 

והנה מגיע היום, והלוחם האגדי הזה מודיע על פרישה. לא הפתעה עצומה בהתחשב בכך שהאיש בן 38 ועם עבר עשיר ב”ללכת מכות”. אני כאוהד ענק של GSP, מקווה שזו פרישה סופית, וללא חרטות. מאוד טוב יהיה לראות לוחם שיודע מתי מספיק, מתי אין עוד מה להוכיח, מתי להניח לעבר להישאר בעבר.

ואיזה עבר רבותי. לעמוד ולהצדיע ללוחם מצוין, אלוף עולם ושגריר מעולה לספורט ה MMA.

תודה רבה לך ג’ורג’. הסיבה בגללה אני אוהד MMA.

בונוס: זוכרים שג’ורג’ מעריץ של ואן דאם? ובכן, מעבר לכיכוב בסרט “קיקבוקסר: נקמה” בהשתתפותו, ערך מי שערך סרטון ביוטיוב, בהשראת “ספורט הדמים” כדי להדגים איך GSP נהג “לענות בכלוב”. צפיה מהנה:

 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

 
לוגו עם רקע שקוף

ניוזלטר הזווית!

רוצים לקבל את הטורים הבולטים ישירות למייל באופן מרוכז? הירשמו כאן!