אגדה לבנה: החץ הבלונדיני אלפרדו די סטפנו

// מאת צ’רלי שטנצלר

בטור הקודם שלי סיפרתי לכם על סיר סטנלי מתיוס, האיש ששיחק עד גיל 50. ראיתי כי טוב והחלטתי להמשיך ולהביא לכם את הסיפורים על השחקנים הגדולים מאותם שנים, והפעם אגדת ריאל מדריד, אלפרדו די סטפאנו.

ריאל כידוע זכתה חמש פעמים ברציפות בגביע אירופה לאלופות כשיוסד, הישג בלתי רגיל גם אז וגם היום. די סטפאנו היה הכוכב הגדול של הקבוצה באותם שנים – הוא שיחק בכל משחקי הגמר וגם הבקיע בהם. הוא וחבריו לקבוצה גרמו להרבה מאוד אנשים, וביניהם גם אנוכי, להתמסר לריאל מדריד, למרות פראנקו הרודן, האינקוויזיציה וחוסר החיבה הכללית שלי לספרדים.

קרדיט לדף הפיייסבוק” Real Madrid C.F”

 

נער המריבה

הגיבור שלנו נולד בארגנטינה בפרבר של בואנוס איירס בשנת 1926. הוא היה בן למשפחת מהגרים, אביו היה ממוצא איטלקי בעוד שאימו ממוצא צרפתי ואירי. הילד הולך עם אבא למשחקים של ריבר פלייט ומתאהב במשחק ומהר מאוד מגיע לקבוצת הנערים של המועדון.

הוא מגלה כישורים מיוחדים, שולט היטב בכדור, הוא חזק, בנוי לתלפיות ומתקדם במהירות. רק שנה בנערים והוא חלק מהקבוצה הבוגרת, הוא מספיק לשחק משחק אחד, במחזור האחרון מול הוראקן. בריבר עדיין לא מרגישים שהוא יכול להוביל את הקבוצה, אבל בהוראקן התרשמו ומשאילים את הילד לעונה, הייתה להם אופציית רכישה, אבל הם לא הסכימו לשלם את הסכום וכך הוא חוזר לריבר, שם הוא הופך לאליל עם חוזה גבוה ומבקיע בצרורות. אך ב-1947 פורצת שביתת שחקנים בארגנטינה. הגיבור שלנו עובר לקולומביה, כאן הוא ממשיך לחורר רשתות בקבוצת מיליונריוס עם 90 שערים ב-101 הופעות.

בזמנו, הקבוצה מבוגוטה נחשבת כאחת הטובות בעולם, בעיקר בזכות הארגנטינאי. מיליונריוס מקבלת הזמנה חגיגית ב-1952 לבוא לשחק בחגיגות 50 השנים לריאל מדריד, שם היא זוכה בתואר כשהיא מנצחת את הלבנים 2-4. ביציע יושב אחד, סנטיאגו ברנבאו, נשיא ריאל שמבקש להחתים את השחקן, אבל גם בברצלונה רוצים אותו.

 

אך למי הוא שייך? למעשה, הארגנטינאים שעזבו את המולדת בשל השביתה, לא השלימו את העברתם באופן מסודר. קולומביה לא הייתה חברה בפיפ”א ולכן לא שולמו עליהם דמי העברה, הקבוצות הארגטינאיות מוחות ובסוף מתקבלת החלטה – השחקנים ימשיכו לעוד עונה בקבוצות הקולומביאניות שלהם, וב-1954 יחזרו לקבוצותיהם בארגנטינה.

ברצלונה מגיעה לדרום אמריקה ומסכמת עם ריבר על העברתו של השחקן כשזה יהיה שלה, תמורת כ-100 אלף דולרים, בתשלומים עתידיים אותם עדיין לא ביצעה. די סטפאנו כבר מוכן לעבור לקטלוניה, אבל לתמונה נכנסת ריאל מדריד שמסכמת עם.. מיליונריוס, הבעלים של השחקן עד 1954 תמורת 120 אלף דולר. במדריד טוענים שברצלונה לא יכלו לקנות את השחקן מריבר, שכן הוא עדיין נחשב לשחקנה של הקבוצה הקולומביאנית.

ההתאחדות מחליטה לבסוף, ככל הנראה עם לחצים מכיוון ממשל פרנקו שתמך בריאל, ברוח המלך שלמה. אלפרדו יחלק את ארבעת השנים הקרובות בין ריאל לברצלונה – שנה במדריד, שנה בקטלוניה וכן הלאה. ברצלונה מתייאשת מהמצב, מוחה על העדפת היריבה שלה על ידי ההתאחדות ופונה לריאל: תביאו 100,000 דולר והוא שלכם! בריאל מרוצים מההחלטה ששינתה את היסטוריית הכדורגל לעד.

קרדיט לדף הפיייסבוק” Real Madrid C.F”

 

אגדה בלבן

כבר בהתמודדות הראשונה די סטפאנו פורע את השטרות: ריאל מוחצת את בארסה 0-5 עם 4 גולים תוצרתו, ברנבאו מכריז: “זה הרכש הכי מוצלח שעשינו אי פעם”. במקום שנה אחת במועדון, הוא משחק 11.

ריאל מדריד הופכת להיות הקבוצה שלו, למרות כוכבים רבים ששיחקו יחד איתו כמו פושקאש, ריימונד קופה, חנטו הספרדי, שבדי סימונסן ואחרים, אבל באותם שנים ה”החץ הבלונדיני” היה מעל כולם. ריאל מדריד משתלטת על לה ליגה, אך גם על כל אירופה וכאמור היא זוכה ברציפות ב-5 תארי אלופות. הגמר הזכור ביותר היה מול איינטרכט פרנקפורט והסתיים בתוצאה 7-3 לטובת הקבוצה הספרדית, כשדי סטפאנו כובש 4 שערים ופושקאש מוסיף עוד שלושה, כמשחק שהוגדר כגמר הטוב ביותר. הוא מקבל פעמיים את פרס כדור הזהב בשנים 1957 ו1959.

ב-565 משחקים הוא הבקיע לא פחות מ 466 פעם, שיא שנשבר רק על ידי ראול ורונאלדו. אבל הוא לא רק כובש גדול, הוא מוביל כדור, מגוון, אנרגיה בלתי נגמרת, כמו רץ למרחקים ארוכים, כמו מנצח בתזמורת. הוא מנהיג הקבוצה, דוגמה אישית, בעל טכניקה מושלמת, רואים בו שילוב של אומנות דרום אמריקאית עם קור רוח אירופי. הוא שיחק ב-3 נבחרות – גם בארגנטינה, קצת בקולומביה ולאחר מכן בספרד. ב-28 משחקים הוא כובש 31 שערים. עם זאת, מעולם לא שיחק במונדיאל. ארגנטינה לא העפילה לטורניר בזמנו, וכשכן הצליח לעזור לספרד לעלות למונדיאל 62′, הוא נפצע מעט לפניו.

בשנת 1963 ריאל מדריד מגיע לונצואלה למשחק ידידות. חמושים השייכים לקבוצה מרקסיסטית חוטפים אותו לצורך קבלת הכרה בינלאומית. הוא שוחרר ללא פגע ובסרט שהופק לאחר 42 שנה הוא משחק את עצמו ונפגש עם מנהיג החוטפים, עכשיו שחקן קולנוע מוכר. אך לכל הדברים טובים, יש סוף, הקבוצה מתבגרת, ריאל מפסידה את ההגמוניה לטובת ברצלונה, ובגיל 40 הוא פורש כשאת השנתיים האחרונות הוא עושה באספניול.

קריירת האימון

הוא עובר לאימון ומתחיל באלצ’ה, ללא הצלחה גדולה, הקהל המקומי דורש את ראשו והוא מתפטר וחוזר למולדת, ארגנטינה. יש לו אישה, ילדים אך פרנסה אין. העזרה באה מכיוון בלתי צפוי: נשיא קבוצת היריבה המושבעת, בוקה ג’וניורס, מציע לו חוזה זמני. הקבוצה בסכנת ירידה ואין מאמן שמוכן לקחת את הסיכון. מזכיר לכם אגדה ארגנטינאית אחרת? הקבוצה שורדת ואת ההזדמנות הנוספת הוא לוקח בשתי ידיים בשנה הבאה בוקה זוכה בתואר האליפות.

חמוש בביטחון, חוזר לספרד והפעם קריירת האימון נוסקת ובמשך 20 שנים הוא מאמן ברחבי ספרד, בשתי קדנציות שונות גם בולנסיה וגם בריאל מדריד, ופורש בשנת 1991.

עד היום הוא נחשב לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל וכמובן גם של ריאל מדריד. אצטדיון האימון של הבלאנקוס קיבל את שמו בשנת 2006 כשמלאו לו 80 שנה. לאחר שני התקפי לב הוא נפטר בגיל 88 בשנת 2014. בחצר הבית שלו במדריד יש כדור שיש ענק עליו חרוט:  gracias vieja, תודה לך, קשישה. מופנה לכדור לו הקדיש את השנים הכי יפות.

קרדיט לדף הפיייסבוק” Real Madrid C.F”
 
   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

   

רוצים לעזור לנו לעשות דברים חדשים?

תתמכו בנו

*כל עזרה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח