נתחיל דווקא מהסוף
המקום, חדר ישיבות של חברה מכובדת, אני עם אצבע על העכבר של המצגת בגופי, אבל נמצא מאוד רחוק משם בנפשי. ופתאום האדרנלין הזה מתפרק לאט לאט והופך לתודעה – הגוף שלך, שלא ממש יודע להתמודד עם זה בלי צעקות שמחה וקפיצות היסטריות פשוט ממלא את העיניים שלך ברטיבות מלוחה. רוג'ר פדרר הוא אלוף אוסטרליה בפעם החמישית, זוכה בגראנד סלאם 18 וסוף סוף מנצח את רפאל נדאל הקריפטונייט שלו. הבשורות הטובות – לא פיטרו אותי. הבשורות הרעות – מישהו חייב לעדכן אותי מה קרה שם בשעתיים האחרונות של הישיבה. אבל בואו נחזור להתחלה.
הימור גורלי
ביום ראשון לפני שבועיים מצאתי את עצמי על מדים מחכה לחיול בבסיס צריפין. כמו שאתם בטח משערים, היה לי המון זמן פנוי ופתאום גיליתי בדיווח באתרי הספורט ש"אליפות אוסטרליה נפתחה הבוקר". אני מודה שהופתעתי. היו לי המון תירוצים שיסבירו איך אני, חובב טניס מושבע ועורך של אתר ספורט, לא שמתי לב לפתיחת האליפות היוקרתית, אבל האמת שרק תירוץ אחד היה נכון – לרוג'ר לא היה שום סיכוי לזכות בטורניר. למעשה רק שבועיים לפני זה הבנתי שהוא בכלל יהיה כשיר לטורניר הזה ובטורניר ההכנה האחרון הוא הודח מוקדם על ידי טניסאי אלמוני כך שסיכוי אמיתי לא היה שם וכך גם ההתעניינות שלי פחתה.
המשכתי לרפרף בכתבה ובניתוח ההגרלה של השוויצרי וגיליתי שהוא מגיע לטורניר בגיל 35 וחצי (לא הגיוני) מהמקום ה-17 בעולם (איך?), שיש לו בסיבוב השלישי את תומאס ברדיך המדורג 10 (קשה!), ברביעי את קיי נישיקורי המדורג 5 (אין שום סיכוי שהוא עובר אותו!), ברבע הגמר את אנדי מארי המדורג 1 בעולם (הוא ממילא לא יגיע לשם…) ואם בטעות הוא יגיע אז בחצי הגמר את סטן וורינקה (4) ובגמר את דג'וקוביץ (2). אתם חושבים שאני מגזים? בסוף הכתבה עדכנו את הקוראים שסוכנויות ההימורים הציבו יחס של 1 ל-23 על זכיה של פדרר – משמע, שימו 1000 שקל וקבלו 23,000. כן. עד כדי כך. חשבתי לשים 1000 שקל, אבל אמרתי לעצמי שחבל על ההשקעה. ממילא קיבלתי בדיוק דו"ח של 1000 שקל…
עסקאות עם השטן, עסקאות עם השטן בכל מקום
אם יש משהו שהספורט לימד אותי הוא שתמיד עדיף להגיע למשחקים בלי ציפיות. זה הרבה יותר כיף. גם לפדרר זה עזר והוא השתמש בחוסר המתח הזה לשחק טניס פשוט נהדר בעודו מעיף את ברדיך עם משחק קליל ולחזור מפיגור לנצחון נוח מול היפני. רצה המזל ואלוהי הטניס וגם מארי וגם דג'וקוביץ אמרו שלום לארץ הקנגרואים מוקדם מהצפוי, אבל עדיין היו יותר מדי סימנים בעייתיים כשבסופם ההבנה שגם אם איכשהו פדרר יגיע לגמר הוא יתקל בשור הספרדי שהתחיל לנגח מועמדים פוטנציאלים בצד השני של ההגרלה.
בשלב הזה החלטתי שאני חייב להתחיל להשפיע על הסיכויים של פדרר. הרי מה הסיכוי שעוד פעם נגיע לאזור חצי הגמר עם סיכוי ממשי לזכות? לצורך כך החלטתי לנקוט בסיטואציה מאוד הגיונית בעולם המושגים של כל אוהד ספורט – עסקאות עם השטן. מכירים את זה שאריאל בת הים הקטנה החליטה שהיא רוצה רגליים ובתמורה מסרה את מיתרי הקול שלה? אז אני החלטתי שבלי לעלות קורבן אישי, לרוג'ר לא יהיה שום סיכוי להניף את הגביע ולכן התחלתי במספר עסקאות ביני לבין המקום אשר קובעות מה אני מוכן שיקרה בתמורה לתואר.
התחלתי נמוך עם עסקאות שיאפשרו נצחונות למכבי פתח תקווה ובאר שבע בשבת, אבל הבנתי שזה לא יעזור. בשלב הבא הקרבתי את הפלייסטיישן והמנג'ר לשבוע, אבל עם כח גדול מגיעה אחריות גדולה ולבסוף אחרי משא ומתן ממושך החלטתי שאני מקריב נצחון בסמי עופר (לא הפסד! רק לא נצחון!) ביום שני תמורת זכיה של הספורטאי האהוב עלי ביותר בטורניר שיסמן אותו ללא ספק כגדול בכל הזמנים. צריך להכיר אותי כדי להבין את גודל המאורע.
ים של דמעות בשתי עיני, ליבי זועק תנו לי לצאת מכאן!!
בסופו של דבר, אחרי נצחון דרמטי על וורינקה בחצי הגמר ואחרי 5 שעות של משחק של נדאל הגענו לגמר המושלם. אלוהים יודע שאני לא רציתי את נדאל בגמר הזה. כזה אני, אם אפשר קל אז למה לסבך את סופרמן עם קריפטונייט? אבל היה רשום על הטורניר הזה מההגרלה ועד הסוף קלאסיקה אחת גדולה. החלטתי להיות הגון כלפי המעסיק שלי וכלפיי ולקחתי את הבוקר חופש. המשחק נפתח ואני כמו חתול בפנסיון של כלבים – בלחץ היסטרי. רוג'ר נראה טוב, אבל אתם יודעים כמה פעמים הוא הוביל על נדאל והפסיד?
על חוסר אמונה משלמים ביוקר. לא, לא בכסף, אלא בחוויות. כך היה כשהיתה לי אפשרות לטוס לפיינלפור במילאנו וויתרתי כי אין סיכוי וכך גם הפעם כשאפילו לא חשבתי לפני שקבעתי ישיבה רבת משתתפים שנוכחותי נדרשת בה על חשבון המערכה הרביעית והחמישית של המשחק. הרגשתי במשרד כלוא כמו שמעולם לא הרגשתי בחדר סגור. המשחק התהפך והתהפך שוב, ההודעות בווטסאפ שברו שיאים, האפליקציה של האליפות כמעט קרסה. בשלב מסוים כשהיה ברור שהוא בדרך להפסד פשוט כיביתי את המכשיר. אחרי 20 דקות פתחתי וראיתי שהוא על סף נצחון והשאר נכתב כבר למעלה.
אני יודע שרוב מי שיקרא את זה (כי אני אכריח אותו) לא באמת יבין מה זה ספורט ומה יפה בו, הוא כנראה לא יבין מה זה בק האנד וטופ ספין, אבל כשישאלו אותו מי הטניסאי הכי גדול בכל הזמנים הוא ידע את השם שלו וגם את השם של הדביל שהיתה לו אפשרות להרוויח 22 אש"ח בשבועיים אבל לא היתה לו אמונה…
