מחר תצא לדרך אליפות אפריקה לאומות במצרים, לראשונה טורניר בהשתתפות 24 נבחרות, כפי שאומץ לאחרונה באירופה ובאסיה, לראשונה טורניר בקיץ בלחץ המועדונים הגדולים להם נמאס לראות את הכוכבים שלהם נעלמים באמצע השנה לחודשיים, אבל לא לראשונה שהטורניר מועתק מהמדינה שזכתה בזכויות אירוח התחרות למדינה אחרת. קמרון האלופה המכהנת הייתה אמורה לארח את הטורניר, אבל בשל חששות ביטחוניות וטענות לאי עמידת הקמרונים להקמת תשתית ראויה, האליפות הועברה למצרים.

אז למה אליפות אפריקה כזאת מסקרנת?

באפריקה יש המון כוכבים שמשחקים בקבוצות הטובות בעולם, גם באליפות הנוכחית ישתתפו שלושת מלכי השערים של הפרמיירליג – אובמייאנג, מאנה וכמובן מוחמד סלאח, אבל עוד כוכבים רבים אחרים. גם לאורך ההיסטוריה כמובן שיחקו אגדות כדורגל באליפות הזו (דרוגבה, אטו, וואה, אוקוצ'ה, אבאדי פלה ועוד ועוד ועוד) ומעניין מאוד לראות אותם מתפקדים במסגרת בינלאומית. גורם נוסף שמסקרן הוא העניין האישי שלנו בלא מעט שחקנים שעברו ומשחקים בליגת העל והשתתפו באליפויות (אניימה, יעקובו, פנטסיל) אם כי באליפות הנוכחית נסתפק בג'ון אוגו וג'ורג' מנג'ק שכנראה כבר לא יהיו כאן בעונה הבא.ה והסיבה האחרונה – יש איזושהי הילה אקזוטית סביב אפריקה, שגורמת לנו לחלום על כדורגל בתולי, עם המון כישרון, תמים כזה ואטרקטיבי.

אבל בפועל הימים השתנו –  יש לא מעט שחקנים אלמוניים בטח לאור הגדלת הטורניר, תנאי המגרש לרוב לא מספיק טובים, שחקנים רבים בכלל לא נולדו במדינות מוצאן ומייצגים אותן לעיתים רק בגלל שלא הצליחו להתברג לנבחרת שמייצגת את המדינה בה הם חיים (צרפת, גרמניה ועוד), ורבים אחרים לא לוקחים את הנבחרת ברצינות ומעדיפים להישאר בקבוצות שלהן, כמו הסקנדל בנבחרת קמרון בטורניר הקודם שבו כ-6 שחקנים לא רצו להשתתף, וכנגד כל הסיכויים, קמרון זכתה בתואר. כשתוסיפו לכך את השחיתויות והמריבות של השחקנים עם ההתאחדויות על גובה המענקים מקבלים לא מעט פעמים כדורגל שלא עומד בציפיות.

ועדיין – לאורך השנים, אליפויות אפריקה סיפקו לנו לא מעט רגעים מיוחדים, אז הנה כמה שנחרטו בזיכרוני:

הפרעונים באים

נבחרת מצרים היא הנבחרת המעוטרת ביותר ביבשת. היא זכתה 7 פעמים בטורניר בעיקר בזכות 3 זכיות רצופות, בין 2006 ל-2010. מצרים עשתה את זה כשהיא כמעט ללא שחקנים שמשחקים באירופה, בלי מאמן אירופאי כמו שיש לרוב הנבחרות ודווקא על רקע חוסר ההצלחה שלה להעפיל לגביע העולמי (לא הייתה מאז 1990), ועדיין, מצרים היממה את היבשת פעם אחר פעם. את היכולת הגבוהה ביותר היא הפגינה ב-2008 כשהביסה 2-4 את קמרון בשלב הבתים 1-4 ואת חוף השנהב בחצי הגמר, אבל הרגע הזכור ביותר התרחש דווקא שנתיים קודם לכן בטורניר הביתי.

זה קרה במשחק חצי גמר מתוח מול סנגל לעיני הצופים המשולהבים בקהיר. אחמד חסן העלה את המצרים ליתרון במחצית הראשונה, אבל ממאדו ניאנג איזן בדקה ה-52'. 13 דקות לסיום החליט המאמן ה-א-ג-ד-י, האיש והשפם, חסן שחאטה, להוציא את הכוכב הגדול, אחמד מידו, שהגיב בצורה רגועה בסה"כ. התמונות לפניכם, ושימו לב מה קורה דקה וחצי אחרי החילוף:

בעוד שמידו כמעט מכה את המאמן, עמר זאקי המחליף, הפך לגיבור הלאומי וגם כבש את אחד הפנדלים בדו קרב מול חוף השנהב בגמר, ולאחר מכן המשיך לקריירה קצרה באנגליה. מידו הפרובלמטי, אז כישרון גדול בן 22, הושעה מהגמר ולחצי שנה מהנבחרת בעקבות התקרית, והצליח להיזרק לאחר מכן כמעט מכל מועדון בו שיחק, אבל עבור מצרים זה הרגע שהתחיל את השושלת המפוארת.

פילים ופנדלים

אותו גמר הסתיים בפנדלים מול חוף השנהב, וזאת ממש לא הפעם היחידה שהפילים הכתומים ניצבו לדו קרב בעיטות הכרעה, אפילו לא הפעם הראשונה באותו הטורניר. ברבע הגמר חוף השנהב פגשה למשחק ענקיות את קמרון, לקרב אולי בין שניים מהגדולים ביבשת אי פעם – אטו מחד ודרוגבה מנגד. המשחק הגיע כמה חודשים לאחר שחוף השנהב הצליחה להעפיל לראשונה בתולדותיה למונדיאל, על חשבונה של קמרון, בעקבות החמצת פנדל של פייר וומה בדקה ה-90' של המשחק האחרון במוקדמות. לאחר 1-1 בתום 120 דקות ניצבו שני הענקים לבעיטות שלהם, ועמדו במשימה. אחריהם כבשו כל 10 שחקני הסגל של הקבוצות. במצב של 11-11 עלו שוב הגלדיאטורים – אטו הפגיז מעל השער, דרוגבה כבש ושלח את הפילים לחצי הגמר עם 11-12, באחד הקרבות הארוכים בהיסטוריה של הכדורגל מבחינת פנדלים. בגמר, כאמור, היא הפסידה למצרים, כשדרוגבה מחמיץ ראשון.

חוף השנהב רגילה להגיע לפנדלים בגמר, וגם מבלי להבקיע. כל ארבעת משחקי הגמר בהם השתתפה לא הניבו שערים. שתי הזכיות שלה הגיעו אחרי 0-0 מול גאנה, ב-92' אז זה נגמר בתוצאה 10-11, ולפני שנתיים מול גרנט, למרות שהחמיצה את שתי הבעיטות הראשונות שלה, ורק החמצה של השוער הגנאי בבעיטה ה-11 הכריעה את הכף.

גמר יוצא דופן

משחקי גמר באליפות אפריקה לרוב אינם מלבבים. 4 מ-9 הגמרים האחרונים הסתיימו ללא שערים, כשבששת המשחקים האחרונים הובקעו שלושה שערים בלבד. אלא שהיה גמר אחד, שאמנם גם כן הוכרע בפנדלים, אבל היה הרבה יותר דרמטי. הגמר בין ניגריה וקמרון, בשנת 2000, עם המון כוכבים על הדשא. המשחק נערך בלאגוס, ניגריה, כשהקמרונים עולים ל-0-2 תוך 5 דקות כשסמואל אטו כובש את הראשון ומבשל לאמבומה בדקות 26 ו-31. קמרון שלטה בעניינים וגם פגעה בקורה פעם נוספת, אבל רגע לפני ההפסקה הצליח אוצ'ה צ'וקוו לצמק ל-1-2. דקתיים מפתיחת המחצית השנייה והיתרון הלך לאיבוד בזכות הרגע הנדיר הזה של ג'יי ג'יי אוקוצ'ה (5:04)

המשחק המשיך להיות קצבי עם הזדמנויות לשני הצדדים, עד שהגיע לפנדלים. נוואנקו קאנו הניגרי מצמץ ראשון והחמיץ, ואז הגיע רגע המחלוקת – ויקטור איקפה הפציץ את המשקוף, הכדור נחת עמוק מעבר לקו השער, אבל השופט לא ראה (7:35) ולא אישר את השער. ניגריה עם שתי החמצות פנדלים, מארק ויויאן פו הקמרוני, שמת על המגרש שלוש שנים לאחר מכן, עוד הספיק להחמיץ גם כן, אבל ריגוברט סונג, הקפטן, כבש בפנדל החמישי ונתן לקמרון את הגביע אולי בגמר היבשת הטוב ביותר אי פעם.

האסון של טוגו

סיפרנו על הצדדים הפחות נעימים באליפות אפריקה, אבל שום דבר לא מתקרב לתקרית שהתרחשה לפני אליפות אפריקה ב-2010 באנגולה. נבחרת טוגו נסעה באוטובוס בדרכה לאליפות, ונקלעה למארב ירי של מורדים בעיר קבינדה. בעקבות הירי נהרגו שלושה אנשים – הנהג, עוזר המאמן וקצין העיתונות, כשמספר שחקנים נוספים נפגעו בתקרית. טוגו ביטלה את השתתפותה בטורניר, יומיים לפני תחילתו, אלא שלמרבה התדהמה הצעד לא התקבל בברכה ופיפ"א השעתה אותם מהשתתפות בשתי אליפויות אפריקה הבאות. לאחר מכן העונש המוזר הזה בוטל, אבל הכתם ההוא כבר לא ימחק.

הלידה מחדש של זמביה

אחד הסיפורים שישר עלו בזיכרון לאחר האסון של שאפקוונסה, הוא זה של נבחרת זמביה, שנעלמה כמעט כולה בשנת 93' כשמטוסה התרסק לאחר משחק במוקדמות המונדיאל. אלא שמה שפחות זוכרים הוא שכעבור שנה, נבחרת זמביה המחודשת הדהימה את היבשת והגיעה עד לגמר, כשהיא מדיחה בדרך את חוף השנהב החזקה ונעצרת בגמר רק מול אחד הלהיטים החמים של הכדורגל העולמי דאז, ניגריה, עם צמד של אמנואל אמוניקה. 18 שנים לאחר מכן הזמבים סגרו מעגל כשניצחו במפתיע בפנדלים (לא במתפיע) בגמר את חוף השנהב החזקה, כשדרוגבה (שוב) מחמיץ פנדל במהלך המשחק.

ומה יהיה באליפות הזו?

כמו תמיד, קשה לדעת למה לצפות. בשל ההגדלה ל-24 נבחרות, כל השמות הגדולים כמעט כאן. מצרים שיאנית הזכיות וגם המארחת ועם השחקן הכי חם באפריקה, מוחמד סלאח, היא המועמדת הבכירה לזכייה, אבל גם סנגל, עם חברו לקבוצה, סדיו מאנה, תקווה לשבור את הנאחס ולהניף את הגביע בפעם הראשונה בתולדותיה. לסיום עוד סיפור גדול עליו דיברנו – קמרון שהגיעה לטורניר הקודם כאנדרדוג מובהק ובלאגן גדול, הצליחה להדהים את כולם ולזכות בטורניר. זה קרה בזכות השער הזה של וינסנט אבובאקר המחליף. שתהיה אחלה אליפות.