עונת 2009 הייתה העונה הראשונה בה שינה מישל פלאטיני את שיטת ההעפלה לליגת האלופות. על פי השיטה, נקבע מסלול מוקדמות לאלופות ולא לאלופות במטרה להבטיח חמישה מקומות בשלב הבתים לאלופות מליגות קטנות יותר וככל הנראה זה היה מהלך פוליטי של פלאטיני שנועד להבטיח לו תמיכה של התאחדויות נוספות.

צמצום או הרחבת פערים?

השיטה הייתה אמורה כביכול לתת צ'אנס לקבוצות קטנות להשתתף גם כן בחגיגה, אבל למעשה רק הגדילה את הפערים ביבשת. על חשבון חמשת ה"קטנות" שהעפילו לטורניר, היו חמש נוספות שנשארו בחוץ. לרוב, אלו ששילמו את המחיר היו הנציגות מס' 2 ו-3 של ליגות הביניים כמו הולנד, בלגיה, רוסיה ולאחרונה גם איטליה. הנציגות הרביעיות מהליגות הבכירות לרוב עברו שלב.

וכך נוצר מחד שלב בתים שבו יש פערים גדולים יותר בין הדרגים, ומצד שני, הכסף שקיבלו קבוצות כמו באטה בוריסוב ודינמו זאגרב מההעפלה, עזרו להן להשתלט לחלוטין על הליגות שלהן. ואכן שלב הבתים אכן הפך למשעמם ביותר, כשברוב הבתים אין עניין ורק מעט משחקים גדולים וכשכבר יש כאלה, לרוב הם לא קובעים דבר. קחו לדוגמא את שני המשחקים אשתקד בין ריאל מדריד לפריס סן ז'רמן, מעט כדורגל והרבה שחקנים מחליפים, כמו משחק אימון.