צוללת מצופה קרמיקה

// מאת אמיר לוי

"The Estadio de la Cerámica, where dreams have, are, and will come true" – זהו המשפט שהתנוסס על חזית הקרמיקה החדשה של האצטדיון במופע ההקרנה שערך מועדון הכדורגל ויאריאל לכבוד סיום השיפוצים.

אריחי הקרמיקה הראשונים נוצרו לפני כ- 5000 שנה ובעיקר שימשו לצורכי ריצוף או חיפוי קירות. 5000 שנה מאוחר יותר, נבנה אצטדיון שלם מעוטר באריחי קרמיקה. "Estadio de la ceramica", ובעברית, אצטדיון הקרמיקה, אצטדיונה הביתי של ויאריאל, אצטדיון המלא בקרמיקה מבפנים ומבחוץ. וכאן עולה השאלה, מה הקטע עם הקרמיקה?

בשנת 1274, ויאריאל, עיירה הנמצאת במחוז "קסטיון" השייך לקהילה האוטונומית של ולנסיה, קיבלה את שמה על ידי מלך אראגון, חיימה הראשון. מלך ארגון היה גם זה שנתן את ההוראה להקמת העיירה "Villarreal", כלומר עיירה מלכותית. העיירה שבעבר שימשה בעיקר לביצורים (לאחר שנכבשה מידי המוסלמים) הלכה והתפתחה אט אט. תחילה אלה היו גידולי החקלאות, עם השנים גם תעשיית הטקסטיל החלה לפרוח. כיום מחוז קסטיון מוכר בשל אחד מהמוצרים הטובים ביותר שהוא מייצר, הקרמיקה. חברת "Pamesa" המקומית, ענקית הקרמיקה, היא נותנת החסות העיקרית של קבוצת הכדורגל ויאריאל. את שמה ניתן למצוא גם על מדי הקבוצה וגם על אצטדיון הקבוצה. וכשמדובר בשם האצטדיון, אפשר לומר שויאריאל מעט הרחיקה לכת. כפי שצויין קודם, שמו של האצטדיון הינו "Estadio De La Ceramica". האצטדיון הפך להיות שגריר של ממש לתוצר המקומי.

סיפורו של מועדון הכדורגל ויאריאל מתחיל בשנת 1916. נער מקומי העונה לשם חוסה קאלדוק (Jose Calduch), בן 16 בלבד, מגיע לעיר ברצלונה על מנת ללמוד רוקחות. בזמנו הפנוי נהג חוסה לשחק כדורגל ואף היה לאוהד של מועדון הכדורגל ברצלונה. כעבור 4 שנים חזר חוסה לעיר הולדתו כדי לרשת את מפעל התרופות של אביו שנמצא ברחוב הראשי של ויאריאל. בשנת 1923 החליט חוסה לקדם את ענפי הספורט בעירו (ובעיקר את הכדורגל) וכך הגה את הרעיון על הקמת מועדון ספורט מקומי, מועדון הספורט ויאריאל. בנוסף, חוסה השכיר שלושה שטחים ממשפחת "בלטראן", פיסות אדמה הידועות בשם "el madrigal", ועליהן בנה מגרש כדורגל העונה לשם -"Campo Del Villarreal". שנתיים לאחר מכן, שונה שמו של האצטדיון ל- "El Madrigal".

השנה היא 2017, 92 שנים עברו ואצטדיון האל מדריגל שינה את שמו פעם נוספת, והפעם לאצטדיון הקרמיקה. התוצר האיכותי ביותר שמחוז קסטיון מתגאה בו קיבל את הבמה הראויה. הקרמיקה הפכה למעין חלון ראווה, לא רק פנים האצטדיון שופע באריחים המלאכותיים, אלא כמעט כל האצטדיון מצופה בקרמיקה של החברה המקומית "Pamesa". אל מול חזית האצטדיון נבנתה כיכר חדשה עם מדרכות קרמיקה. כיכר רחבה המשמשת מקום התקהלות עבור האוהדים ולפעילויות הקשורות לצוללת הצהובה (כינויה של ויאריאל עקב מדיה הצהובים). וכאשר ישנו פרויקט ספורטיבי שנמצא בתנופה כבר כמעט 100 שנים, ויאריאל יכולה להתחיל לחלום, ובגדול.

ואם בחלומות עסקינן, אותו חוסה קאלדוק, שעזב את מפעל התרופות של אביו על מנת להגשים את חזונו, פתח בדיעבד מפעל חלומות עבור ילדי העיירה, כאשר החלום הגדול ביותר הוא לשחק במדי הקבוצה המקומית. את אותו החלום הגשים העונה ילד בן 23, פאו טורס, יליד ויאריאל. פאו, שגדל וצמח באקדמיה הצהובה, הספיק לעבור עונת השאלה במאלגה, וחזר העונה לקבוצת נעוריו בה השלים עד כה 23 הופעות בלה ליגה. מספר 4 של הצהובים ביחד עם ראול אלביול הוותיק מהווים את העוגן המרכזי בהגנה של הצוללת הצהובה. בנוסף, פאו קיבל זימון לנבחרת הספרדית ואף שיחק במדיה נגד מלטה, משחק שנגמר בתוצאה- 0-3 לטובת הספרדים. אך למרות ההתרשמות מפאו, ומחיזוק הסגל בשמות מנוסים כמו איבורה, אלקאסר, מורנו, קאסורלה ועוד, לפחות כרגע ויאריאל ניצבת במקום השמיני בטבלת הליגה והחלום האירופי הולך ומתרחק.

עד שהקורונה תחלוף לויאריאל יש זמן לעשות חושבים עם עצמה. האם הצוללת הצהובה תמשיך לצלול? או שמא תרים את ראשה מעל המים ותאמין במשפט שהוקרן על גבי אריחי הקרמיקה באצטדיון – "The Estadio de la Cerámica, where dreams have, are, and will come true."