אמש קיבלה הפועל באר שבע את הבשורה המרה: אורן ביטון סובל מקרע ברצועה הצולבת וצפוי להעדר כשמונה חודשים. המגן השמאלי של ב"ש ונבחרת ישראל נפצע באופן חמור בברכו ולא צפוי לחזור לשחק העונה.
התחלתי לכתוב את הטור הזה כבר לפני שבוע. הכתבה הייתה אמורה להלל במעט את אורן ביטון, אבל לאור פציעת המגן ב-1:2 על מכבי נתניה (ראשון) במסגרת גביע הטוטו, המצב השתנה. החשש הראשוני שמדובר במכה אכן התממש – רק שמלבד המכה שספג המגן, גם הפועל ב"ש קיבלה מכה רצינית.
ביטון עבר בדיקת MRI, ובה אובחן כסובל מקרעים ברצועה הצולבת הקדמית ומפגיעה ברצועה הצידית. זמן ההיעדרות יהיה מעל חצי שנה. לא לתסריט הזה ציפו אלונה ברקת וברק בכר וכך מיחאי קורהוט, עם רגל אחת מחוץ לקבוצה, יתחרה על העמדה עם שמואל שיימן שלא באמת ברמה הנדרשת כדי להחליף את ביטון. בל נשכח כי החתמתו של שיימן התבצעה בשלהי העונה הקודמת, כשהפועל חיפה הייתה בקרבה יתרה לב"ש. ואז החלה מכירת שחקנים – חופשיים (או שלא), בינוניים (או שלא). ובכן, ב"ש – רציתם שיימן? קיבלתם שיימן.
קורהוט אמנם הבריא בפגרת הקיץ, אך זה לא מנע מאלונה להתעקש למכור אותו – ולפתע הוא המגן לו היא זקוקה יותר מכל. איך יתפקד עכשיו ההונגרי אם יקרא לדגל, כשהוא יודע שאם המצב היה כמתוכנן, הוא היה על מטוס ליעד הבא בקריירה? יש אף מקום להשוות את המצב הנוכחי לסאגת גיא חיימוב. כזכור, ב"ש לא השכילה לשמור על השוער ומיהרה להחתים חתול בשק בשם יאניס אנסטיס שכשל, ובמהרה הוחתם אריאל הרוש.
ובכן, לא מן הנמנע שקורהוט יעלה אל כר הדשא עם אותה תחושה בדיוק. הוא יצטרך להחליט האם לשכוח מהרצון להפטר ממנו, ולבסס את עצמו כמגן השמאלי של הקבוצה, או ללכת בדרכו של חיימוב – להביע את אי-שביעות הרצון, לדרוש יותר כסף וחוזה מנופח. משעשע מעט להיזכר כי ביטון כלל לא רצה להיות מגן שמאלי והעדיף להמשיך לשחק כקשר באגף. הוא היה מוכן למלא חור בהגנה למשך משחק או שניים, אבל הוא לא אהב את התפקיד הזה – במיוחד לא בקביעות. כידוע, זה לא באמת שינה דבר. חוסר הרצון להיות מגן אולי מסביר גם את הקשיים שליוו אותו בתחילת הדרך בהפועל ב"ש, והזמן שנדרש לו על מנת להסתגל לשחק בהגנה.
למרות כל זאת, ב"ש ליקקה את האצבעות לנוכח ההרמות המדויקות שלו וההצטרפות הנהדרת להתקפה – וכרגע היא תיאלץ להפסיק לעשות זאת. בעוד ימים ספורים נפתחת ליגת העל, ואגף שמאל שלה בהגנה יכול להיות מאוייש על ידי שני שחקנים בלבד – הראשון, כאמור, בוודאי מרגיש לא רצוי וחוזר מפציעה, והשני הוא לא יותר ממגן בינוני שעשה עונה טובה (וגם זה בזכות תמאש, שהחזיק את כל ההגנה סביבו). ספינת המדבר נמצאת בבור עמוק של פציעות, עודף שחקנים על עמדות לצד מחסור בכאלה בחלקי מגרש אחרים, תסכול לאחר ההדחה מאירופה ואפילו איבוד תארים בשלבים מוקדמים של הקיץ.
הפועל באר שבע מציגה: למתוח, לשחרר ולהיפצע
אז מה קורה שם, אצל האדומים בדרום? האם זה משהו באוויר? כי מכת הפציעות שאפיינה את ב"ש, במיוחד בשנות האליפויות, מכה שנית. קריעת רצועות צולבות, כיווצים טורדניים באמצע משחקים, מתיחות רבות מדיי של השרירים האחוריים, ועוד ועוד. לדעתי קיים גם מקום לשאלה – איך אותן הפציעות בדיוק שבות ופוקדות את שחקניו של בכר בתדירות כה חריגה? האם מדובר בלחץ הרב המופעל על השחקנים באימונים, בחוסר כושר גופני מתאים, תזונה לקויה, או, לטענת רבים, הפסקת חומרים אסורים? פעם נוספת המשפט שמלווה את הפועל ב"ש מפציע עוד בטרם התחילה הליגה – "אתי אבל מסריח". לא ייתכן מצב בו בקבוצה אחת יש כל כך הרבה פציעות בזמנים כה קצרים. אולי הגיע הזמן להרים את הכפפה ולחקור לעומק מה ואיך מתרחש באימוני השחקנים, ויפה שעה אחת קודם – למען שאר הסגל שטרם נפצע.
ביטון לא היה מוכר לקהל הרחב, אבל במהרה הפך לאחד השחקנים האהובים בקבוצה ובליגה. לא קשה לנחש שמדובר בטיפוס מאוד חיובי, שחקן שיתגבר על מכשולים, גם אם זה ייקח זמן. יש בו את המרכיבים של אדם הנקרא שחקן כדורגל: הכישרון, שהוא דבר מולד; היכולת, שעליה עובדים; ואלמנט המזל, שהרבה לא אוהבים לשמוע עליו, אבל כזה המהווה מרכיב חשוב ומשמעותי. המזל והכישרון של ביטון באו לידי ביטוי כשקורהוט נפצע והושבת לתקופה ארוכה. עתידו של ההונגרי היה תחת סימן שאלה ולווה בתהיות לגבי מתי ואיך יחזור (כן, ממש גלגל מסתובב). אבל למרות הפציעה המצערת של קורהוט, ביטון תפס את מקומו עוד לפניה, ואת השתלבותו ניתן להגדיר כמושלמת.
משימתו של ביטון הצעיר השתנתה עקב האירועים האחרונים. הוא יצטרך לתת לעצמו זמן להחלים ולעבוד קשה גם מחוץ לשעות האימונים. ברגע שביטון יחלים, הוא לא יוכל לסחוב עונה אינטנסיבית במיידי. זה עניין שמצריך סבלנות, אבל לצדו של ביטון ניצבים הכושר שתמיד היה מנקודות החוזק שלו, והעובדה כי הוא אתלט מהרמות הגבוהות. ויש דבר נוסף, אותו איש לא יכול לשנות בו – האופי. בכדורגל יש צורך באישיות מסוימת כדי להתעלות על מהמורות ולהצליח.
התקפית הוא צפוי לחזור מצויין – ביטון היה מהמבשלים המובילים של ב"ש, שכרגע תצטרך להתרגל למסירות פחות טובות והגבהות פחות מדויקות. כשהמגביה של רוב הכדורים הנייחים, שחלק לא מבוטל מהם תורגם לשערים, פצוע ומושבת, נאלצים להסתפק באפשרויות פחות טובות. ביטון הוא שחקן שכל קבוצה הייתה רוצה – בין אם בזכות ההגבהות הסטטיות, ובין אם בזכות המהלכים תוך כדי תנועה, שהם דבר שככלל לא רואים אצל מגנים בישראל. וביטון, כמו בכל העונה שעברה, ועד לפציעה, פשוט נצץ על המגרש. לעיתים נראה היה כי הוא נמצא בכל מקום על כר הדשא במשך 90 הדקות.
הדבר הכי חשוב עבור מגן הוא למצוא את האיזונים – בין האינסטינקטים ההתקפיים שלו לבין האחריות שלו בהגנה, וכן בינו לבין המגן האחר – אם הוא עולה להתקפה, המגן האחר צריך להישאר בהגנה. כל זאת במקביל למהירות וזריזות בהתקפה, ובמיוחד במעבר ממנה להגנה יציבה וקשוחה, כדי להיות חלק מה"קיר" בחוליה האחורית. הסבר פשוט יותר (לכבוד סוף החופש בגדול) – אם השוער הוא האבא, המגן צריך להיות הדוד הכיפי, איתו אפשר לשלוח את הילדים ליום כיף בלונה פארק ולדעת שהם יחזרו "בחתיכה אחת". משום כך, כשמביטים על יתר המגנים השמאליים של ב"ש, מבינים כולם – מההנהלה ועד אחרון האוהדים – שאורן ביטון יש רק אחד.
ביטון הצעיר חגג 24 שנים ביוני האחרון ויש לו הרבה סיבות לאופטימיות. כיום הוא בטוח ומחושל יותר מבעבר, וללא ספק מצא את מקומו, כל שנותר לו הוא להחלים פיזית ונפשית ולהמשיך לנסוק, בארץ או בחו"ל. מגנה השמאלי של הפועל ב"ש הוא כבר לא סימן שאלה. הוא השכיח את קורהוט, ולכשיחזור לשחק, הוא ישוב בהדרגה להיות הבאנקר של בכר. מעמדו של ביטון בב"ש בטוח ולאחרונה אף האריך את חוזהו בשנה, אך כמו יתר השחקנים, גם הוא חולם לצאת לאירופה.
סביב אורן ביטון תמיד היו סימני שאלה, שהפכו לסימני קריאה בכל קבוצה בה שיחק, ומחזיקת צלחת האליפות אינה יוצאת דופן. ביטון הוא המגן הבא של הכדורגל הישראלי, הוא רוקד על הדשא ומאזן בהצלחה יתרה בין ההגנה להתקפה. והוא מנצח. אך גם למנצחים ולאלופים יש ימים קשים. טוב שירידות נועדו לעליות ולהתחזקות. על אף ימיו הקשים, מדובר בשחקן שביכולתו וברוחו להתאושש במהרה, ואסור לשכוח שריקוד הלחימה הברזילאי, הקפוארה, עליו גדל ביטון משפר אספקטים שונים. הוא לא רק עוזר לפתח גמישות, חוזק, זריזות והגברת מהירות התגובה על מנת לפתח יכולת הגנה טובה – הוא ריקוד של לוחמים, מאבק שמכיל בתוכו הרבה איזון. ואין דרך טובה יותר לתאר את אורן ביטון. רוח הקפוארה תהיה לעד איתו, תרים אותו בחזרה למקומו הטבעי – לוחם ומנצח.
מאחלים לאורן ביטון החלמה מהירה (כמה שאפשר) וחזרה לצד השמאלי של המגרש מחוזק יותר.
