זאת פגרת הנבחרות השלישית בחודשיים האחרונים, וככל שעוברות הפגרות אנחנו לומדים לשים לב למאפיינים הספציפיים של פגרת הנבחרות שמבדילים אותה מתקופות אחרות בשנה: מלא שחקנים נדבקים בקורונה סתם, מלא שחקנים נפצעים, חלקם גם בקבוצת הפנטזי שלי וזה מעצבן, אתה יכול לפתוח בראשון בצהריים טלוויזיה וליהנות ממשחק איכותי כמו סן מרינו נגד איי פארו שמשודר בערוץ פתוח. ויש עוד דבר, שצץ כמו פטריות אחרי הגשם: ביקורות על הנבחרת.

טוב, לקרוא לזה ביקורות יהיה קצת עיוות של המציאות, יותר נכון יהיה לקרוא לזה האשמות, הקטנות, השתלחויות כלפי הנבחרת. כל מיני פרשנים בכל מיני ערוצים ועיתונים שמרשים לעצמם להאשים כמעט את כולם בהפסדים של הנבחרת ובעיקר את המאמנים העומדים בראשה. אלה יהיו טיעונים שאם תחשוב עליהם אפילו מעט יהיה קל להבין שהם לא הכי הגיוניים, ובכל זאת, הם ימשיכו לבוא כל פגרה מחדש, כמו מחול שדים בלתי פוסק.

האופטימי הרומנטיקן יגיד שזה בגלל שהנבחרת היא הדבר הכי חשוב לנו ולכן התגובה שלנו למה שקורה לה היא הכי חזקה. הפסימי הציני יגיד שזה כדי לעזור למקורבים וחברים, אבל בסופו של דבר, נמאס לי. נמאס לי לשמוע אותם אז החלטתי לקחת את הטיעונים האלה ולפרק אותם, להראות למה הם לא נכונים.

השד כן כל כך נורא

אחת הטענות הנפוצות היא "תראו, אפילו בליגת האומות אנחנו לא מצליחים לנצח נבחרות די חלשות, זה כישלון מוחלט". ובכן, בואו נסתכל על הנבחרות שמשחקות נגדנו בליגת האומות: סקוטלנד, סלובקיה וצ'כיה, ונתעלם מהעובדה הפשוטה ששלושתן ישחקו ביורו בקיץ (אם יהיה) ואנחנו לא.

מול סקוטלנד שיחקנו כל כך הרבה בשנתיים האחרונות שזה מתחיל להרגיש כאילו היא הנבחרת השנייה שלנו, ונכון, ברוב המשחקים נגדנו היא גם לא שיחקה כדורגל מרשים או מרהיב. אבל צריך לזכור: לסקוטלנד יש שחקן שהוא טופ 3 בעמדתו בעולם (אנדי רוברטסון), זה משהו שאף שחקן ישראלי מעולם לא היה קרוב להיות. חוץ מזה, יש לה שחקן הרכב בארסנל (קירן טיירני) ובאופן כללי יש לה בסגל 8 שחקני פרמייר ליג, ויש עוד שחקנים פותחים בפרמייר ליג שהם לא זימנו, כן? אתם יודעים כמה שחקנים ישראלים יש בפרמיירליג? לא פותחים, אלא בכלל? נכון מאוד, אפס.

גם נבחרת סלובקיה לא ממש נתפסה על ידינו כנבחרת נוצצת במיוחד. אז כן, מארק האמשיק כבר הרבה מעבר לשיא, אבל מעבר לכך יש להם את מילאן שקריניאר, בלם אינטר ואחד הבלמים הטובים בליגה האיטלקית, חוץ ממנו יש להם גם שחקנים שמשחקים בפרמיירליג, בסרייה א ובבונדסליגה.

אחרונה חביבה היא צ'כיה, שם פטר צ'ך, תומאש רוזיצקי ויאןן קולר כבר שייכים לעבר. ובכל זאת, משחקים שם שחקנים מהליגה האנגלית, הספרדית, האיטלקית והגרמנית, שלא לדבר על מה שהשחקנים שמשחקים בסלביה פראג עושים במסגרות האירופיות בשנים האחרונות.

אז נכון, אף אחת מהנבחרות האלו לא שייכת לטופ האירופי, אבל גם אנחנו לא. הטיעון שהן "נבחרות לא מספיק חזקות" היה יכול להיות נכון אילו היינו בלגיה או אנגליה לדוגמא, אבל אנחנו לא. אנחנו נחותים מהם מבחינת חומר שחקנים מקומי, מחלקות נוער ומחלקן גם בליגות המקומיות, אז למה זה נתפס כמו משהו מובן מאליו שאנחנו צריכים לנצח אותן?

אין לנו בלמים

הטיעון השני ששומעים לא מעט הוא ביקורת על מערך 3 הבלמים שהצוות האוסטרי דוגל ומאמין בו. ובכן, נניח שאנחנו עוברים לרביעייה בהגנה, עם איזה שני בלמים הייתם פותחים? ולפני שאתם עונים על השאלה הזאת, תזכרו שיש כרגע בליגת העל 3 קבוצות בלבד שמשחקות עם רביעייה בהגנה כששני הבלמים ישראלים, ואלה ממש לא הקבוצות המובילות (עירוני ק"ש, הפועל חיפה והפועל תל אביב). למעשה, לקבוצות כמו מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע יש שני בלמים שזומנו לנבחרת או שהם ברמה של הנבחרת ובכל זאת הם יעדיפו לפתוח עם בלם זר, שתמיד יהיה גם הבלם הבכיר יותר בצמד. למה? כי הקבוצות פה מבינות דבר אחד פשוט: אין לנו בלמים טובים באמת.

אז אם אין לנו שני בלמים טובים, למה פותחים עם שלוש? כי 3 בלמים זה פתרון נפוץ לקבוצות ונבחרות עם בעיית בלמים. הנטל ההגנתי על כל בלם יורד והבלמים יכולים לחפות אחד על השני, זה פתרון שנעשה על ידי ואן חאל אצל הולנד במונדיאל 2014 (הגיעו לחצי גמר) ועל ידי גארת סאות'גייט בנבחרת אנגליה במונדיאל 2018 (גם הם הגיעו לחצי גמר) כך שפוטנציאלית זה עובד, אבל כשאין לך בלם אחד טוב לרפואה תפתח 2, 3 אפילו 4 בלמים, זה לא יצליח.

זה לא באשמת מישהו אחד בלבד

הדבר השלישי שאנחנו מצוינים בו אחרי משחקי נבחרת הוא האשמות. אנחנו אלופי העולם בלמצוא שעיר לעזאזל שאם הוא לא היה פה היינו נראים כמו נבחרת ספרד ב2008. "למה X זומן" או "למה Y פותח" אלה שאלות שנזרקות לחלל האוויר, כאילו שזה מה שמונע מהנבחרת להיראות טוב. אז תנו לי להרגיע אתכם, מה שמונע מהנבחרת להיות נבחרת טובה זה לא שדאבור לא חוגג את הגולים של זהבי, שסולומון עושה דריבלים לבד בלי להרים את הראש, שמרציאנו פותח במקום איתמר ניצן וכן, גם נאתכו הוא לא מה שהורס לנבחרת המושלמת שלנו את הכל, למרות שהוא לא משחק טוב בלשון המעטה.

אבל מעל הכל, מי שהורס לנבחרת הם ממש לא הצוות האוסטרי. איך אני יודע את זה? כי אני זוכר משחקי נבחרת מאז 2008, מאז ועד היום אימנו את הנבחרת 6 מאמנים שונים ושיחקו במדיה עשרות אם לא מאות שחקנים, והיה דבר אחד שנשאר קבוע ב12 שנה האחרונות: אך פעם לא היינו טובים. כי אנחנו נבחרת לא טובה, אבל להאשים את השחקנים או את את המאמנים בזה יהיה כמו להאשים את הפרש בשחמט שהוא נאכל או להאשים את שחקן השחמט שיש לו שני צריחים ולא שלושה: הם בסך הכל משחקים עם מה שיש להם, ומי שאחראי על "מה שיש להם" נשארים מוגנים ממטח הביקורות.

כי הכדורגל הישראלי במצב רע לא רק בנבחרת, אלא בהכל. הדירוג שלנו באירופה רק הולך אחורה בשנים האחרונות, השחקנים שלנו מתקשים יותר ויותר לפתוח בקבוצות באירופה, הזרים בליגת העל הופכים לחשובים יותר ויותר כל שנה. בואו, הנבחרת הצעירה שלנו הפסידה לאיי פארו! אתם באמת חושבים שאבוקסיס או קלינגר זה מה שיהפוך את חומר השחקנים שלנו לנבחרת מצליחה?

הכדורגל הישראלי במצב רע לא בגלל השחקנים או המאמן, אלא בגלל שנים של התנהלות שגויה בכל מה שקשור לכדורגל פה – בגלל עסקנים שמסתובבים בהתאחדות ובמנהלת הליגות, בגלל נשיאים קפריזים שאחראים על מחלקות הנוער. שינוי בנבחרת לא יגיע דרך שינוי בעמדת המאמן או הקשר האחורי, אלא דרך שינויים מסיבים במחלקות הנוער, בשכר השחקנים בליגה, אולי אפילו במגבלת הזרים. זה ידרוש חילופים בצמרת הניהולית של הכדורגל פה, יותר אנשי ניהול מאשר פוליטיקאים ומקורבים, לכן שינוי כזה גם לא יקרה, אבל הכי חשוב: זה יקח זמן, ברגע ששינוי כזה יתחיל הוא ישפיע על שחקני הילדים והנוער, רק עוד עשור לפחות נוכל להנות מהפירות של המהפכה הזאת, ואף אחד לא רוצה להיות הצד שדורש סבלנות בסיפור, זה משעמם. הרבה יותר כיף להיות זה שצועק "ההוא אשם!", זה גם מביא טראפיק ושומר על היחסים שלך עם האלה בחלונות הגבוהים.

כמו שהבנתם, אני הפסימי.