// מאת צ'רלי שטנצלר
מונדיאל 1958 הוא כמובן המונדיאל של פלה. ילד פלא בן 17 שעושה היסטוריה ועוזר לנבחרת ברזיל לטשטש קצת את טראומת המרקנה, רק 8 שנים קודם לכן בהפסד הביתי לאורוגוואי, ולזכות בתואר עולמי ראשון. אז כן, אדסון (על שם תומאס אדיסון) אאורנטס דה נסימנטו, המכונה פלה, הוא כנראה הסיפור הגדול של הטורניר הזה, אבל הוא לא היה היחיד.
קצת אנקדוטות לפתיחה: זה היה הטורניר הראשון שבו הסכימה להשתתף בריה"מ, שהיא גם הנבחרת הראשונה מולה שיחק פלה (בישל שער אם שאלתם), הכנה ראויה לזכייה שלה באליפות אירופה הראשונה שנתיים לאחר מכן. ארגנטינה גם הסכימה להשתתף סוף סוף, למרות שלא נתנו לה לארח את הטורניר. הונגריה, הפיינלסיטית מהטורניר הקודם הגיעה גם כן לטורניר, אבל כזכר לנסיון ההפיכה הכושל במדינה, רק עם 3 שחקנים מאותו הסגל, שכן היתר ברחו מהמדינה.
גם אנגליה הגיעה בסגל לא אידיאלי שנה לאחר התרסקות המטוס של מנצ'סטר יונייטד שגבה את חייהם של כמה שחקנים ובראשם דאנקן אדוארדס. איטליה לא העפילה בכלל, אירוע נדיר ששוחזר רק במונדיאל המתקרב. עוד אירוע ייחודי – ויילס מעפילה לטורניר, רק בגלל שאף אחד לא רצה לשחק מול הנבחרת שלנו. כן, ישראל הייתה אמורה להעפיל לטורניר לאחר שטורקיה, אינדונזיה, מצרים וסודאן סירבו לשחק נגדנו, אבל פיפ"א קבעה ששום נבחרת לא יכולה לעלות בלי לשחק לפחות משחק אחד. וכך הוולשים, שסיימו שניים בבית שלהם, הוגרלו מבין כל הסגניות האחרות באירופה, וניצחו אותנו פעמיים 0-2.
אז ללא ספק זה המונדיאל של פלה, עוד לא בן 18, אבל כבר הוגדר כאוצר לאומי על ידי ממשלת ברזיל, שעל ידי כך אסרה עליו להימכר למועדונים הגדולים באירופה שכבר התעניינו. הגיע פצוע לטורניר, אבל מהר מאוד הפך לכוכב. הוא שבר הרבה שיאים לשחקן הכי צעיר (ששיחק, שכבש, שכבש שלושער, ששיחק בגמר, שכבש בגמר), כבש שער ניצחון מול ויילס ברבע, שלושער מול צרפת בחצי ואת הצמד הבלתי נשכח בגמר מול שבדיה המארחת, כולל השער שבו הקפיץ מעל המגן והרשית.
אבל ברזיל הייתה ממש לא רק פלה במונדיאל הזה, וזה המקום קצת לספר על הכוכבים האחרים: למרות ניצחונות 2-5 בגמר ובחצי הגמר, ברזיל הייתה נבחרת עם הגנה חזקה ולמעשה עד לחצי הגמר היא לא ספגה אף שער וכבשה שישה שערים. זאת תודות בעיקר לשוער ג'ילמאר, שנחשב לשוער הברזילאי הגדול בכל הזמנים, ולצמד המגינים נילטון סאנטוס ודז'למה סאנטוס (למרות שהאחרון שיחק רק בגמר), והקפטן והבלם, הילדרלדו בליני. עוד שני שחקנים ראויים לציון הם מריו זגאלו מיודענו, שכבש גם בגמר, והמשיך והיה חלק משלושת הזכיות הבאות של הנבחרת (ב-62' כשחקן, 70' כמאמן ו-94' כעוזר מאמן) והחלוץ ואווה, שהוא אחד מארבעה שחקנים שכבשו בשני גמרי מונדיאל.
פלה נבחר בדיעבד לשחקן השני הטוב בטורניר, כשהראשון הוא כנראה השחקן הכי טוב שאולי לא שמעתם עליו, דידי (ואלדיר פריירה). בטורניר הוא היה כבר בן 30, עם טכניקה עילאית והבעיטה החופשית המיוחדת שזכתה לכינוי "Folha seca", 'עלה יבש' בתרגום חופשי, בעיטה שהייתה עולה גבוה גבוה ואז מתחילה לצפצף על חוקי הגרביטציה ונוחתת בתוך השער, כמו עלה שלכת. כריסטיאנו רונאלדו כבש כמה כאלה. האגדה מספרת שבקבוצתו בנו לו קיר מעץ על מנת שיוכל להתאמן על הבעיטה. פלה ממש העריץ אותו ואמר: "עבורי דידי הוא הגדול מכולם, קלף השחקן הראשון שקניתי היה שלו". בימים ההם היה פחות נפוץ לשחקנים ברזילאים לשחק בחו"ל, ובכל זאת דידי נרכש על ידי ריאל מדריד הגדולה ואלופת אירופה באותם ימים, אבל השילוב עם אלפרדו די סטפאנו לא עובד, ולאחר מעט משחקים, דידי עזב וחזר הביתה.
אבל הגאון האמיתי הוא גרינצ'ה (הציפור הקטנה). נולד נכה עם הרגליים עקומות, להורים העניים שלו אין כסף עבור ניתוח ורק רגל אחד עוברת טיפול, אך זה מספיק עבורו. הכדרור שלו הוא בלתי נתפס, נדמה שהכדור קשור בחוטים בלתי נראים לרגליו והמגנים המסכנים לא יודעים איך להתמודד עם הכישרון. מחוץ למגרש הוא גם כן חגג. הוא התחתן כבר בגיל 20 והביא לעולם 8 בנות עם אשתו הראשונה, התגרש פעמיים וסבורים שהיו לו (לפחות) 14 ילדים. בגיל 50 מת אחרי סיבוכים בכבד שנבעו משתייה מרובה.
אי אפשר לסיים לדבר על המונדיאל הזה בלי להזכיר את החלוץ הצרפתי, ז'וסט פונטיין, שסיים כמלך שערים עם 13 כיבושים, שיא כל הזמנים שספק אם ישבר במונדיאל אחד בעתיד הקרוב, לא מעט בזכות רביעייה במשחק על המקום השלישי מול גרמניה. היסטורית, זה היה עד כה המונדיאל היחיד שבו זכתה נבחרת לא אירופאית על אדמת אירופה, אבל בסופו של דבר, זה היה המונדיאל של ברזיל והספתח להשתלטות שלה על הטורניר הזה בשנים הקרובות וביסוסה כנבחרת הגדולה בכל הזמנים. וכמובן של פלה, כשחקן הגדול ביותר.
