// מאת סהר דיין
למה הם כן ואנחנו לא? כשנשאלת השאלה הזו ברוב המקרים היא נובעת מקנאה והסתכלות על הצלחות כאלה ואחרות של אדם או קבוצת אנשים שונה מאתנו, כשהתנאים הבסיסיים להצלחה זהים. כשמסתכלים על הנתונים רואים שהתנאים הבסיסיים עוד רעים יותר – קרואטיה קיבלה עצמאות בשנת 1991 ואילו ישראל בשנת 1948, קרואטיה מונה 4.3 מיליון תושבים ואילו מדינת ישראל מונה 8.8, כמעט פי 2!
ומכאן השאלה למה הם בגמר המונדיאל וישראל אפילו לא מצליחה להעפיל לשם?! לפני שנבדוק את הסיבה לכך, יש לנתח את הנבחרת הקרואטית שהגיעה למעמד הגמר. לוקה מודריץ שחקן המונדיאל מסמל מבחינתי את ההתעצמות של הנבחרת הנוכחית.
מודריץ, שזכה בתואר ״תקוות הכדורגל הקרואטי״ בשנת 2004, מזמן הגשים את התקווה והוא זכה כבר ב4 אליפויות אירופה ומוגדר על ידי רבים כקשר הטוב בעולם. לצידו בקישור ניתן למצוא את איבן רקיטיץ ששיחק בסביליה וכיום מככב בברצלונה. כמובן שאסור לשכוח את לוברן, ורסליקו, מנדז'וקיץ' ופריסיץ' שחוו עונות מוצלחות עם קבוצותיהם בליגה ובאירופה והיוו כוח משמעותי להצלחתן של אותן קבוצות.
אז נכון, קרואטיה לא שיחקה כדורגל שוטף לאורך כל הטורניר וסיפקה הצגות, אך האופי והכוח המנטאלי הובילו אותה למעמד הגמר (הראשונה בהיסטוריה שעוברת 3 הארכות). וזו בדיוק הנקודה שמתחברת לסיבה שקרואטיה נמצאת בפסגה: אופי מנצח, ולא מתקנים או השקעה כספית גדולה. כשאני מסתכל על מנדז'וקיץ' לדוגמא אני רואה לוחם שנאבק למען העם, המולדת והמדינה שלו.
בזמן המלחמה ביוגוסלביה בתחילת שנות ה-90' מאות אלפי קרואטים נהרגו, לוקה מודריץ לדוגמא נקרא על שם סבו שנרצח בהיותו בן 6. הילדים שחונכו וגדלו בספורט קיבלו חינוך לאומני, קשוח ולא מתפשר, העם הקרואטי הבין שנציגו הטוב ביותר הוא הספורט וכך גדל הדור שלאחר המלחמה. אותו דור שהוביל את קרואטיה לגמר המונדיאל. מעבר לחשיבות שנתן השלטון לספורט ולחינוך הילדים פגועי הלחימה, הוא גם הקים ועדה טכנית שתפקידה הוא לפקח על כל קבוצות הכדורגל מתחת לגיל 21 ולדאוג שהן עובדות תחת אותה תכנית של פיתוח כישרונות צעירים. וכך ישנו ניצול מקסימלי של אותם כישרונות והם מגיעים לנבחרת לאחר שהתאמנו באותה דרך ותחת אותם עקרונות.
ומנגד ניצבת נבחרת ישראל שמשנת 1970 לא העפילה לטורניר גדול. למה אתם שואלים? מאמן ילדים ונוער מרוויח 4000-3000 שקל בחודש בקבוצה ממוצעת במדינה. אותם מאמנים נותנים בדיוק את מה שהם מקבלים ולכן התוצאות בהתאם. במקום ללמד את הילדים לאהוב את המשחק וללמוד לאט לאט, החינוך הוא לניצחון בלבד כבר בגיל הרך. אין השקעה בשחקן ואין הסתכלות על הפרט אלא רק על הצלחת הקבוצה, אותם מאמנים רק מחכים רק לסיים את העבודה וללכת הביתה.
ניצוצות של שינוי ניתן לראות במועדונים כמו מכבי ת״א ובאר שבע שמייבאות אנשי כדורגל זרים מאתלטיקו מדריד, פיינורד ושחטאר דונייצק המשמשים כמתווי דרך במועדונים מגיל הנוער ועד לגיל הרך. נכון, לאותן קבוצות יש בעלים אמידים, אך בהשקעה כספית לא גבוהה המדינה יכולה לתמוך ולעזור לשאר הקבוצות לחנך את הדור הצעיר תחת ערכים של כדורגל.
יש לתת במסגרת הקבוצה שיעורים על ההיסטוריה ואהבת המולדת כדי ליצור חיבור למדינה כדי שהשחקן ילמד להסתכל על הכלל, ללמוד שיש משהו גדול יותר ממנו ולא רק איך הוא משתפר באופן אישי. כמובן שהצבא מונע מהמון שחקנים צעירים להתפתח, אך במקרים מסוימים הוא רק תירוץ. לפני 5 שנים נערך טורניר בין קבוצת הנערים של מכבי תל אביב לבאזל השוויצרית ודורטמונד הגרמנית. השחקן המצטיין באותו טורניר היה מאוויס ציבוטה שחקנה המושאל לרוב של מכבי תל אביב ואילו שחקן באזל, בריל אמבולו אחד… משחק בשאלקה והגיע לשלב הנוקאאוט במונדיאל עם נבחרתו.
אם במדינת ישראל הייתה ועדה זהה לזו הקרואטית, יש סיכוי שצ'יבוטה היה מגיע רחוק יותר?! אם במדינת ישראל היו משלמים למאמני כדורגל, אנשי חינוך לכל דבר- שכר מכובד הכדורגל היה מתפתח?! אבל האמת, למה לעשות את זה כשאפשר להוציא 3 מיליון דולר על סלפי עם מסי בכותל…
