"מתי הנבחרת שלנו תעלה?" היא שאלת הדורות, אבל "היינו ב-1970 במונדיאל, איזה ביזיון" או "איזה פחים השחקנים האלה אין להם כבוד" הן שאלות והערות קצת יותר נפוצות בשנים האחרונות. מה יהיה באמת? מתי נעלה לטורניר? שלא נדבר על טורניר גדול… כל פעם משהו לא הולך. כל פעם אנחנו מפתחים תקוות שווא. כל קמפיין אנחנו אומרים "אולי הפעם, יש לנו בית קל!" אבל לא. שוב הישראלים יוצאים מתוסכלים. מהי דעתי? דעתי היא שזה בכלל לא אשמת השחקנים או המאמן או בכלל ההתאחדות. איך? אסביר.
קודם כל, יש לנו כלים. יש לנו את דאבור הלוהט שנותן עונות יפות מאוד, תומר חמד שמביא גאווה, מנור סלומון התגלית וערן זהבי אחד שמביא ווינריות (חוץ מנגד אלבנים). בהגנה אנחנו קצת לוקים בחסר, וזה עיקר הבעיות שלנו. ההגנה איטית מידי, לא מנוסה מספיק ועושה בעיקר שטויות. במשחק נגד האלבנים היה ניתן לראות את הכוח ההתקפי המרשים-יחסית-לישראל שיש לנו. אז בכל זאת נותרת ועומדת לה השאלה, למה אנחנו לא מצליחים?
איסלנד. כולנו מכירים את הסיפור. הסינדרלה של היורו הקודם שהגיעה לרבע הגמר בו נעצרה רק מול צרפת החזקה. המדינה מאכלסת בגבולותיה רק כ-332,750 תושבים נכון להיום. ישראל מונה כ-8 מיליון תושבים. איסלנד הקטנה הגיעה לרבע גמר היורו ולמונדיאל בקיץ שעבר, וישראל הגדולה פי 24 בתושביה ממנה לא הגיעה לכלום ושום דבר מאז 1970. איך. דבר. כזה. הגיוני?
אלבניה. לא עשתה משהו מיוחד בהיסטוריה שלה חוץ מהעפלה ליורו האחרון ב-2016 (שאגב את זה, ישראל לא עשתה. מפתיע משהו) מונה כ-3.5 מיליון תושבים, כמות קטנה פי 2.5 מתושבי ישראל ובכל זאת, מנצחת אותנו. אפשר להגיד גביע האומות, לא משחק חשוב. אבל על הנייר, הנבחרת האלבנית כן יותר טובה מהישראלית. ושוב, כמו בפסקה על איסלנד, איך דבר כזה הגיוני?
אז כמו שציינתי, לדעתי הבעיה היא איננה באשמת השחקנים והמאמן ואף לא בהתאחדות לכדורגל. זוהי אפילו לא בעייתה של הממשלה או האנשים במדינה הזאת שנושמים כדורגל, אבל לא יודעים לשחק. לאיסלנד אין צבא משלה, מדינת עולם ראשונה, מצב סוציו-אקונומי מהגבוהים באירופה. הוצאות הממשלה לא רבות מידי ביחס לישראל, אבל נעזוב לרגע את איסלנד הקטנה. באירופה בכללותה, רמת חיים גבוהה ברובה, מגרשי כדורגל בכל פינת רחוב. מדינות אירופה (בעיקר במערבה) מסוגלים להשקיע הון תועפות של יורו במגרשים, מאמנים, מתקני ספורט, מגרשי כדורגל, מועדוני ספורט בכל עיירה – כי פשוט יש להם. מה לעשות שישראל הקטנה נמצאת במקום גיאוגרפי קצת מסוכן, ואנחנו פשוט צריכים להשקיע בביטחון. הכסף במדינות אירופה שהולך לספורט, בישראל – מושקע בביטחון, בשיפור הכלכלה ואיזונה.
אז אנחנו ככל הנראה נמשיך לעוד זמן להיות צעקני הטלויזיה, מתוסכלי הקמפיינים ומאוכזבי הנבחרת שלנו, אבל שלא תטעו! זה לא בגלל ערן זהבי המחמיצן, טל בן חיים המורחק הסדרתי או המאמן הגרוע. זה פשוט כי ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לפתח את הספורט עד מקסימום הפוטנציאל שלו. כפי שמ-330,000 תושבים איסלנדים יוצאים 11 שמגיעים לרבע גמר היורו, כך גם מ-8 מיליון ישראלים היו יוצאים 11 שיעפילו לטורניר גדול לפחות – רק חסר הכסף.
