// מאת דניאל פטרמן ממנהלי קהילת UFC Israel ופודקאסט ה-MMA עכברי הכלוב
לפתיחת הטור הזה, החלטנו לתת הקדמה כללית למה זה בכלל MMA, ואיפה הספורט כיום. אז בואו פשוט נצלול לעניינים עם שאלה: האם אי פעם חשבתם מה צריך בשביל ליצור ספורט? תחשבו על כל ספורט שאתם מכירים, בין אם יחידני או קבוצתי ותחשבו כמה אלמנטים יש לספורט? החוקים הרשמיים – ששונים בליגת האלופות מהליגות המקומיות, מתקנים – אצטדיונים ומגרשים בגדלים שונים – NBA והיורוליג, זכויות שידור – סאנדרלנד מתחתית הליגה האנגלית הכניסה יותר כסף מיובנטוס אלופת איטליה, מאיפה מגיע הטאלנט – מחלקות נוער מול רכש בינלאומי, חוזים – הגבלות שכר/התמודדות עם סוכנים/פיצויים… בקיצור – כשחושבים על זה, מדובר במערכות כל כך מורכבות, שנבנו במשך יותר מ-100 שנה כבר, שקשה בכלל לדמיין להמציא ספורט חדש שיבנה על תשתיות דומות.
ועם זאת, זה בדיוק מה שהחבר'ה של ה-UFC עשו (המקבילה של NBA לספורט הכדורסל כולו). אני לא אכנס להיסטוריה של הארגון, את זה תוכלו לקרוא בוויקיפדיה, אבל ברגע שדיינה וויט והאחים פרטיטה קנו את ה-UFC ב-2 מליון דולר, ארגון כושל שמדמם כסף ומושווה לפורנו מבחינת הברבריות שלו, הם בעצם החליטו שהם הולכים להרים את הספורט למעלה, להפוך אותו ללגיטימי ואפילו להדיח את האגרוף כסגנון הלחימה הפופולרי בעולם. אחרי שנים של פופולריות צומחת, של מאות אירועים, של ארגונים נוספים שקמו כמתחרים – עולם ה-MMA בכלל, וה-UFC בפרט, עומד בצומת דרכים רצינית שמעוררת את כל הבסיס שעליו נבנה הארגון.
מהציטוט החוזר של מנכ"ל הארגון דיינה וויט "מה שהופך את ה-UFC למה שאנחנו זה שהטובים ביותר נלחמים בטובים ביותר פה", עברנו ל"הבחור הזה ילחם בבחור ההוא כי זה הקרב שכולם רוצים לראות". פופולריות זה שם המשחק, כי פופולריות זה כסף (מזכיר לכם את פוגבה? את לברון? על רונדה ראוסי בטח שמעתם כבר). לא נשמע כל כך גרוע נכון? סך הכל חבר'ה הולכים מכות, אז בואו נראה את השניים ששונאים אחד את השני הכי הרבה. אבל בפועל מה זה עושה ללוחם שנמצא ברצף 10 ניצחונות ולא מקבל קרב על התואר כי הוא קצת משעמם? מה קורה אם יש לוחם בינוני, אבל הוא נוצץ ומעניין ואז הוא מקבל משכורת גבוהה יותר מכל הלוחמים בארגון? וזה לא רק זה – לנגד עינינו עולה ספורט שעד לאחרונה בכלל לא היה חוקי לעסוק בו בכל המדינות בארה"ב. עדיין יש מדינות בעולם בהן הוא אינו חוקי. ועוד לא נכנסתי לבדיקות הסמים, החוקים המשתנים ממקום למקום, איגודי לוחמים שמערערים את הבסיס הספורט – להלחם באופן מקצועני ולחיות מזה, מחנות אימונים, פציעות, מעברים מספורט ולספורט אחר (ספורטאים אולימפים שמנסים MMA, לוחמי MMA שמנסים אגרוף).
השורה התחתונה פה היא שהארגון הגדול בעולם בעצם מכתיב איך יראה הספורט כולו. ויש לכך השלכות ספורטיביות, משפטיות ואפילו היסטוריות. רק כדי לתת לכם קונטקסט, הקהילה הראשונה בארץ מנתה כמה מאות חברים בפורום תפוז. היום, חצינו את רף 7 אלף החברים בקהילת הפייסבוק שלנו, UFC Israel. עכשיו תיקחו את המספרים האלה ותשוו אותם לשוק האמריקאי, לשוק הגלובלי! מאות אלפי צופים לאירוע, מאות ארגונים קטנים וגדולים, מכוני אמנויות לחימה שפורחים וספורט שכבר לא חדש, כבר בהחלט לגיטימי, וכזה שמסתכל לאגרוף בגובה העיניים.
מדובר בעולם ומלואו, עולם מעניין, מרתק, ברוטלי, חברתי ובעיקר – ממכר בטירוף!
