באחת מסצנות הסרט "נאום המלך" מתלבטים כיצד יכונה המלך החדש. שמו האמיתי "אלברט" נפסל כי הוא נשמע גרמני מדי, לבסוף הוחלט על ג'ורג' השישי. המלך שהנהיג את בריטניה בשעותיה הקשות ביותר.
נבחרת אנגליה שונה הגיעה לטורניר הזה. קבוצה ריאלית, שמכירה באיכויות שלה וגם בחסרונות. קבוצה שלא תשחק כדורגל מבריק ולא מלהיב, אלא שקט, יעיל ומתוכנן. קבוצה שלא מכירה במסורת. לא של 4-4-2 ולא של כישלון בפנדלים. קבוצה שמתבססת על שחקני ליגה גדולה, אבל פחות יהירה מהעבר, עם פחות ציפיות ופחות חוליגנים ביציעים. קבוצה שיודעת לפרק חלשות, אבל גם לנהל מלחמת חפירות עם החזקות יותר.
וגם מזל לשם שינוי. גם בבית הקל יחסית שהוגרלה אליו, גם באפשרות לתכנן לכאורה במחזור האחרון את מי לקבל בשמינית הגמר וכמובן המשחק אמש, גם הפנדל במהלך המשחק, באדיבות השופט וכמובן ההצלה הענקית של פיקפורד בבעיטה הקריטית של קולומביה. הצלה, שעשויה להתברר, אם וכאשר, כקו פרשת המים של אנגליה. קו ששנים רבות היא מצפה כבר לחצות.
ועוד נקודה שמאד מאפיינת את הנבחרת הנוכחית. מבחינת שחקנים מהליגה המקומית בנבחרת, שיחקו אמש הנבחרת ההטרוגנית ביותר מול הנבחרת ההומוגנית ביותר. אין שחקן קולומביאני שעלה בהרכב של פקרמן, שמשחק בליגה הקולומביאנית. כולם באירופה או במקסיקו או בליגות אחרות. אנגליה, לעומת זאת, הציגה נבחרת על טהרת הפרמייר ליג. זה אמנם טבעי ושנים שכמעט אין כוכבים אנגלים שמצליחים באמת בליגות אחרות (חוץ מבקהאם כמובן), אבל זה גם מעיד על אופי מסוים ומוכר מאד של נבחרת לאומית שכזו.
ולכן, כשהאוהד הממוצע רואה נבחרת איכותית ויעילה, לא מבריקה אבל ווינרית, בנויה על טהרת הליגה המקומית ומקבלת גם עזרה מהשופט, הוא לא רואה את "אנגליה" וכאן מגיע משפט שאסור לאוהד אנגליה להעלות על דל שפתיו, אבל אם זה ימשיך ככה, גרמניה לא באמת הודחה מהטורניר…
יש נבחרת גרמנית בתחפושת שלושת האריות. אם זה יביא גם לזכייה, סוף סוף, אני מניח שזה יספק את האוהדים האנגלים.
