מצאתי את עצמי צופה בהרבה כדורגל בשבת האחרונה, הרבה משחקים טובים וגורליים – מכבי חיפה נגד הפועל באר שבע, סוסיאדד נגד ברצלונה, ריאל מול אייבר ומילאן נגד יובנטוס. והיה לי גם עניין בכל המשחקים האלה. כמובן שרציתי מצד אחד בהצלחה של הקבוצות הגרעיניות שאני אוהד (חיפה, ריאל ומילאן), אבל הן היו בשוליים במשחקי השבת, ובעצם של העונה, וכנראה של התקופה האחרונה.
הרי אני עובר שנים קשות. ריאל רואה את הגב של בארסה כמה עונות, על מכבי חיפה ומילאן אין הרבה מה לדבר, מ.ס. אשדוד ירדה ליגה ולפחות תעלה העונה בחזרה, ובקיצור, אין לי שום דבר בקנה. אז מה שנשאר זה לייחל לכישלון של היריבה הגדולה ולעודד את האנדרדוג.
במשחק של חיפה מול באר שבע ממש נקרעתי, כי אני מאוד רוצה שהאדומים ייקחו אליפות, אבל ממש לא מייחל לעוד הפסד של חיפה שמתחרה על מקום באירופה, כך שתיקו הייתה תוצאה סבירה. במשך 90' דקות עודדתי את סוסיאדד מול בארסה וזה לא חדש שאני מעודד את הקבוצות שנגדה, אלא שהפעם זה היה דווקא בשביל אתלטיקו שיש לה סיכוי קצת יותר גבוה לקחת לברצלונה את האליפות, למרות שגם ריאל עדיין במאבק תיאורטית. באיטליה קיוויתי כל כך שמילאן תצליח לעצור את יובנטוס, גם בשביל הכבוד שלה, אבל בעיקר כדי להשאיר סיכוי לנאפולי לזכות באליפות, למרות שהסיכוי לכך גם כן מאוד נמוך.
אז בהיעדר הצלחה של המועדונים שלי, אימצתי את האנדרדוגס – אתלטיקו, נאפולי, באר שבע וכו'. ולמה אני כל כך תומך בהם? ברור שהם הרוויחו את זה ביושר עם סגל פחות טוב ונוצץ, המון לחימה וקרב מול יריב שנוא ואימתני, אבל איך אני יכול לשמוח על זה שבאר שבע תיקח אליפות למכבי תל אביב כשמכבי חיפה לא מצליחה לעבור את רעננה וסכנין? מה לי ולנאפולי כשמילאן בקושי מגיעה לגביע אופ"א? ואתלטיקו ראויה להערצה, אבל היא היריבה השנייה הכי שנואה על ריאל!
אני תמיד קצת צוחק ומזלזל בכל הטרמפיסטים ואוהדי הצלחות שפתאום נהיו אוהדים של ברצלונה וגולדן סטייט וכאלה, אבל תכל'ס, אני יוחאי שטנצלר, הפכתי לטרמפיסט של אנדרדוגס וזה לא פחות גרוע. מצד שני, איזו ברירה יש לי?
