הוויקינג האחרון

// מאת עידו רוזנבאום

נתחיל עם גילוי נאות – אני אוהד מילאן. אוהד מושבע מאז שהייתי ילד וראיתי סוללת כוכבים בלתי נגמרת לובשים את המדים השחורים אדומים ומייצגים כדורגל שמצד אחד יש בו הגנת ברזל ומצד שני התקפה קטלנית, אני מניח שהרבה אנשים בדור שלי התאהבו במילאן באופן די דומה שהרבה אנשים יתאהבו בברצלונה של הטיקי טאקה שיגיע כמה שנים אחרי.

לראות את מילאן מודל 94 מפרקת (כן כן, מפרקת!) את קבוצת החלומות שיוהאן קרוייף בנה בברצלונה היה מחזה מרהיב. התיאום של השחקנים והלחץ הבלתי מתפשר, לא הותירו לרומאריו וחבריו שום סיכוי מול אותה אימפריה.

וכמו כל אימפריה, גם סופה של מילאן הגדולה היה ליפול בסופו של דבר, והנפילה הייתה כואבת וחדה. אחרי שדור השחקנים הנפלא של אמצע שנות ה-2000, בהובלת פירלו, גאטוסו, קאקא, סידורף, שבצ'נקו, נסטה וכמובן מאלדיני התבגרו ועזבו (או נמכרו), הקבוצה נותרה חלשה וחסרת שלד שיוביל אותה. למעט עונת האליפות האחרונה, אי שם ב-2011 בהובלת זלאטן (עוד נחזור אליו) וטיאגו סילבה (הבלם הטוב בעולם בשנה זו לדעתי), הקבוצה פשוט לא החזיקה מעמד. בעל הבית ברלוסקוני היה עסוק בשלו ולא השקיע בקבוצה והתוצאות לא איחרו לבוא – התדרדרות של הקבוצה שלא הופיעה בליגת האלופות (קבוצה שזכתה בגביע 7 פעמים) מאז שנת 2014.

בחזרה להווה ולינואר 2020. הקבוצה, תחת הדרכתו של פיולי, שלא נחשב מאמן מבריק במיוחד באיטליה, אלא סותם חורים עד להגעת המאמן הגדול הבא, עושה שתי החתמות שישנו את המשך הדרך – האחת היא חזרתו בגיל 39 של האריה זלאטן, שלא חסרות כתבות על הקאמבק המרשים שלו למדי מילאן, אך ההחתמה הנוספת, שקצת עברה מתחת לרדאר של מרבית חובבי הכדורגל, שכן היא פחות נוצצת ומעניינת, היא החתמתו של סימון קר בהשאלה לחצי עונה.

סימון קר בשלב זה של הקריירה (גיל 30) נראה כשחקן ששיאו מאחוריו. שחקן שלא מצא את עצמו באטלנטה של גספריני ולא בסביליה. מילאן החליטה להמר עליו כי הייתה נואשת לבלם בעל ניסיון, שכן ההגנה שלה הייתה יחסית חלשה וספגה לא מעט שערים, מה שלא עזר לה להתקדם בטבלה יחד עם התקפה שרק חיכתה למישהו כמו זלאטן שיבוא וירים את הרמה. אני לא חושב שאף אחד במילאן חלם על ההשפעה העצומה שתהיה לקר על ההגנה. מאז הגעתו, ממוצע הספיגות של הקבוצה ירד בצורה דרסטית. שימו לב לנתון הבא (נכון לדצמבר 2020):ב-20 משחקים שקר שיחק, הקבוצה ספגה סך הכל 18 שערים בממוצע של 0.9 שערים במשחק. ב-4 משחקים בתקופה הזאת שקר לא שיחק, הקבוצה ספגה 7 שערים – ממוצע של 1.75 שערים למשחק.

לראות את קר משחק במדי מילאן זה תענוג. הבחור הוא וויקינג דני שלא מוכן לוותר על אף כדור, מקריב את הגוף שלו בכל הזדמנות כדי לחסום בעיטות של היריבות, יורד לתיקולים כשצריך ובעל משחק ראש מעולה, מה שהוריד את כמות הספיגות בנגיחות של היריבות (הייתה נקודת חולשה של מילאן) ומעל הכל, הוא מנווט את ההגנה. שימו לב במהלך כל משחק איך הוא מעיר ומתקן למגנים שלידו (תיאו בשמאל וקלבריה בימין). הוא מחזיק את ההגנה וגם הקפטן רומאניולי הראה שיפור במשחק שלו מאז שקר צוות לידו במרכז ההגנה, כך שההשפעה שלו ניכרת בכל החלק האחורי של מילאן.

בגיל 31, נראה שקר מצא את המקום המושלם בשבילו. הוא מקבל את הכבוד הראוי לו ואולי, יחד עם זלאטן, הם יצליחו לשחזר את ההצלחה מ-2011 ומילאן תזכה באליפות. אבל אם וכאשר זה יקרה, אל תשכחו להודות למי שנמצא מתחת לרדאר, אבל תרם לא פחות ואפילו יותר מאחרים זוהרים יותר.