דמיינו לכם חלוץ עם 347 שערים בקריירה. הנתון הזה לבד מרשים כשלעצמו, אבל מה אם הוא כבש מעל 100 שערים בשתי ליגות שונות כשכל אחת מהן נמנית על הליגות החזקות באירופה? ומה אם הוא היה שובר את שיא הכיבושים לעונה באחת מהן? כל אלה נתונים מרשימים מאוד שבוודאי היו הופכים את חלוץ למוערך מאוד, לא? אז זהו, שלא תמיד.
לפעמים הצלחה תלויה בלהיות במקום הנכון בזמן הנכון, ואם החלוץ שלנו היה מגיע ממקום עם נבחרת יותר מוצלחת, נגיד צרפת, או ממקום שבו הוא החלוץ המוביל, לדוגמא גרמניה, ייתכן שהוא היה מקבל הרבה יותר הערכה ואהבה מהקהל. אבל לצערו של החלוץ שלנו הוא הגיע ממקום עם נבחרת שכשלה פעם אחר פעם בעשור האחרון, נבחרת שבה הוא לא היה הכוכב הראשון בהתקפה וגם לא השני ולכן לא ממש קיבל את ההערכה לה היה ראוי. אבל מספיק עם הרמזים, לחלוץ שלנו יש שם: גונסאלו היגוואין, והגיע הזמן לדבר עליו.
היגוואין יועד לגדולות מגיל צעיר. משחק הפריצה שלו היה במדי ריבר פלייט, כאשר כבש צמד בסופר קלאסיקו נגד בוקה כשהיה בן 19 ובעקבות המשחק הזה מאמן ריבר, דניאל פסארלה (אלוף עולם פעמיים כשחקן במדי ארגנטינה), אמר עליו שהוא יגיע לרמות הגבוהות ביותר. כמה חודשים אחר כך היגוואין כבר היה על המטוס בדרך למדריד כדי לחתום בשורות ריאל מדריד, אחד המועדונים הגדולים בעולם. כעבור חצי שנה הוא כבר התחיל לספק קבלות כשכבש שער ניצחון נגד אספניול בדקה ה89 והשאיר לריאל את חלום האליפות בחיים (אליפות בה ריאל זכתה בסופו של דבר). זאת הייתה תחילתה של קריירה אירופית מפוארת שנגמרת לה בימים אלה, כאשר היגוואין סוגר את העברתו לאינטר מיאמי האמריקאית (נכון לזמן כתיבת שורות אלה ההעברה עוד לא רשמית).
במהלך הקריירה שלו היגוואין עשה דברים גדולים, מאוד גדולים. בעונת 2009-10 הוא כבש בלה ליגה 27 שערים וסיים כסגן מלך השערים, מעל חברו לקבוצה כריסטיאנו רונאלדו. בעונת 2011-12 הוא כבש 22 שערים, למרות שהיה ברוטציות על עמדת החלוץ המרכזי עם קארים בנזמה. בקיץ 2013 היגוואין הבין שלא בונים עליו בריאל ועבר למועדון קטן יותר, נאפולי, אבל ממש לא הפסיק עם ההישגים הגדולים: ב3 עונות בדרום איטליה "פיפיטה" כבש 91 שערים, השיא היה כמובן בעונת 2015-16 כאשר הוא שבר את שיא הכיבושים לעונה עם 36 שערים. כדי לסבר את האוזן, צ'ירו אימובילה השווה את הנתון הזה העונה כאשר 14 מהשערים האלה היו פנדלים, היגוואין שבר את השיא עם 3 פנדלים בלבד.
העונה העצומה הזאת בנאפולי גרמה ליובנטוס לקנות אותו בגיל 29 בלא פחות מ90 מיליון יורו! ביובנטוס בכל אופן הקריירה של היגוואין התחילה לגווע, אבל בעונתו הראשונה הוא היה מצוין עם 32 שערים בכל המסגרות וגם צמד על מונאקו בחצי גמר ליגת האלופות.
אבל הקריירה של גונסאלו היגוואין בעיני הציבור מתחילה ונגמרת ב4 ביולי 2015, כאשר באצטדיון הלאומי בסנטיאגו בירת צ'ילה ארגנטינה וצ'ילה נפגשו לגמר הקופה אמריקה. ארגנטינה הגיעה למשחק הזה שנה אחרי גמר המונדיאל שממנו יצאה פצועה וכואבת אחרי הפסד לגרמניה בהארכה, ואפילו יותר חשוב: מסי הגיע למשחק אחרי שזכה עם ברצלונה בטרבל אדיר וזכייה בקופה הייתה נותנת לו קוואדרופל היסטורי ועל כן הציפיות של אוהדים היו בשמיים. אחרי 120 דקות של כדורגל אף שער לא נכבש ולכן הלכו להכרעה בדו קרב בעיטות מהנקודה הלבנה, היגוואין בעט שני, רץ אל הכדור ו… בעט היישר ליציע, מיד אחרי אבר באנגה בעט דרדלה שנעצרה בקלות על ידי קלאודיו בראבו וצ'ילה חגגה. מאותו רגע גונסאלו היגוואין הפך ל"אויב האומה".
כי ככה זה כשאנחנו מתייחסים לכדורגלנים כמו לאלים. אנחנו לא מוכנים לקבל את זה שגם הם מפשלים לפעמים, וכשהם כן מפשלים אנחנו מחפשים שעיר לעזאזל לזרוק עליו את האחריות. מאותו רגע השעיר לעזאזל הזה הופך לשחקן גרוע שמעולם לא עשה דבר טוב בחייו. כאלה אנחנו אוהדי הכדורגל, דיכוטומיים, או ששחקן מושלם או שאין בו כלום, או שהוא מלאך או שהוא שטן, מה שבטוח זה שאין אמצע. לצערו של היגוואין הוא היה מוקף בנבחרת בלא מעט "מלאכים", היגוואין היה חלק מהדור של ילידי סוף שנות ה80 בארגנטינה, דור שזכה במונדיאל הנוער ב2005 ו2007 ובמדליית זהב אולימפית ב2008, דור עם המון ציפיות על הגב שהתגשמו ברמת הקבוצות כאשר יצאו ממנו כוכבי על בכדורגל העולמי כמו מסי, אגוארו, די וגם היגוואין עצמו, שחקנים שהגיעו לרמות הגבוהות באירופה, אבל בנבחרת זה תמיד אכזב והיגוואין "זכה" לסחוב את כל האשמה על הגב שלו. האופי האאוטסיידרי והעובדה שאף אחד לא הרשה לעצמו להודות שדי מריה, אגוארו ובעיקר מסי פישלו, הפכו את היגוואין לפנים של הפסדים בגמר במשך 3 שנים רצופות. כולם יזכרו את ההחמצה של היגוואין ב2015, אף אחד לא יזכור את ההחמצה של מסי ב2016 שהובילה להפסד של ארגנטינה.
ועכשיו, כשהקריירה האירופית של פיפיטה נגמרת, זה זמן טוב להסתכל אחורה ולומר: סליחה גונסאלו, טעינו.
