// מאת רתם קינן
מאז שהגיע פפ גווארדיולה לברצלונה בתחילת עונת 08-09 המשחק של ברצלונה וגם של העולם כולו השתנה.
הוא שינה את הטקטיקה ל 4-3-3, יישם את חוק ה-"5 שניות" (כאשר הקבוצה מאבדת את הכדור היא מפעילה לחץ על מנת לזכות בו בתוך 5 שניות, אחרת חוזרים לעמדות מוצא) וכמובן המסירות מרגל לרגל- ה"טיקי טאקה".
באותה שנה זכתה ברצלונה בכל התארים האפשריים (6) והציבה רף חדש בכדורגל.
קבוצות ניסו לחקות את חוק 5 השניות ומסירות הטיקי טאקה, אבל אף קבוצה לא באמת הצליחה לממש את זה לכדי זכייה בתארים, דריסת רגל ועוצמה באירופה ובעולם, מלבד נבחרת ספרד.
אותה ספרד, שזכתה פעמיים ביורו ופעם אחת במונדיאל, עם סגל שרובו היה מברצלונה ומשחקה היה בנוי ברובו על טקטיקת הטיקי טאקה של ברצלונה.
מאז שינוי שיטת המשחק של ברצלונה היו עליות ומורדות במהלך השנים, אבל בארסה שמרה על סגנון המשחק שלה. לאורך הזמן קבוצות למדו את סגנון המשחק שלה ושל קבוצות שניסו לשחק כמותה והמציאו, או יותר נכון הוציאו מהבוידם, את טקטיקת "הבונקר" ולקחו ושיפצו אותה מעט עד כדי כך שהיא שולטת היום בכדורגל המודרני באירופה.
הראשון לעשות את זה היה לא אחר מאשר ז׳וזה מוריניו עם אינטר אשר זכתה באליפות איטליה והדיחה את ברצלונה באותה השנה בחצי גמר ליגת האלופות וגם זכתה בגמר כאשר היא "מחנה את האוטובוס" (כמו שהפרשנים אוהבים לומר) ברחבה ועושה בונקר עם התקפות מתפרצות אבל צריך להבין שבשנים האחרונות המשחק השתנה.
היה זה קונטה ביובנטוס ולא מעט אחריו סימאונה באתלטיקו מדריד אשר לקחו את "הבונקר" ועשו ממנו משחק של ממש.
לא כל כך חשובה העמדת השחקנים, זה יכול להיות עם שלושה בלמים כמו ביובה וזה יכול להיות עם רביעייה בהגנה כמו באתלטיקו, אבל הדבר חשוב ביותר הוא כשהכדור לא בשליטתך כל השחקנים, כולם כולל שחקני ההתקפה והחלוצים, חוזרים לעמוד מאחורי קו הכדור. בצורה כזאת הרבה יותר קשה להבקיע לקבוצתך, אפשר לצאת למתפרצות מהר יותר, השחקנים מכווצים כיחידה אחת וקל יותר לצאת להתקפות.
יש לא מעט קבוצות שעשו את זה בשנים האחרונות והגיעו להישגים:
– יובנטוס זכתה ב6 השנים האחרונות באליפויות איטליה, גביעים והגיעה לגמר הצ׳מפיונס.
– לסטר סיטי זכתה באליפות היסטורית בפרמייר ליג
– אתלטיקו מדריד זכתה באליפות, הגיעה פעמיים לגמר הצ׳מפיונס כאשר היא מדיחה את ברצלונה ובאיירן מינכן על הדרך (שתי קבוצות שבנויות על החזקה בכדור ולחץ על כל המגרש).
– פורטוגל זכתה ביורו כאשר היא מציגה בעיקר משחק הגנתי ויציאה למתפרצות.
– צ׳לסי (של אותו קונטה מיובנטוס) נכון להיום בדרך לסגור את הליגה כבר בינואר כאשר היא מציגה את אותו סגנון משחק של לעמוד מאחורי קו הכדור ולצאת למתפרצות קטלניות.
נחזור לברצלונה. יש אומרים שלואיס אנריקה הוא לא מאמן טוב, אומרים שאין לו טביעת אצבע בקבוצה מאז שהוא הגיע. נשים בצד לרגע את התארים שברצלונה זכתה תחת הדרכתו של אנריקה ונסתכל על השינויים הטקטיים ומאיפה הם מגיעים. ברצלונה הגיעה למפגש כפול מול אתלטיקו בחצי גמר ליגת האלופות ונתקלה, בפעם המי יודע כמה, בקבוצה שמשחקת מולה בצורה הגנתית, מאחורי קו הכדור ויוצאת מהר למתפרצות. לבארסה היה קשה לפצח את ההגנה של אתלטיקו כאשר היא ישבה עליה 90% מהזמן ולא הצליחה לפצח את ה"בונקר" הטקטי.
השנה, כמו בכל שנה, ברצלונה פגשה בהגנות האלו שוב ושוב קבוצות של מאמנים שלמדו את הדרך לעצור קבוצות דומיננטיות עם שליטה בכדור שלוחצות. קבוצות שלמדו מלסטר, יובנטוס, אתלטיקו, פורטוגל וכו׳…
ברצלונה איבדה הרבה נקודות השנה מול קבוצות כאלו למרות שהשליטה בכדור הייתה אצלה. הקבוצות היו מתגוננות חזק ויוצאות למתפרצות ובארסה הייתה יושבת על השער של היריבה וממשיכה ללחוץ. מידי פעם הייתה משיגה את השער, אבל מיד אחרי זה הייתה מקבלת עוד גול בצד השני.
אנריקה למד ויישם. אתמול במשחק מול אייבר היה אפשר לראות כמה זה עובד נכון. ברצלונה בהתקפה משחקת 4-3-3 ובהגנה כאשר היא רואה שהקבוצה מולה משחקת בבונקר המדובר היא עושה משהו הפוך מאשר הייתה עושה כל העשור האחרון. היא פשוט עוברת למערך של 4-4-2 כאשר מסי וסוארז בחוד, נאיימר חוזר אחורה כקשר שמאלי, קשר אמצע ימין עובר לשחק כקשר ימני והקשר ההגנתי וקשר אמצע שמאל מיישרים לקו אחד.
ההגנה נסוגה אחורה ו"מזמינה" את היריבה ללחוץ עליה ובכך ברצלונה עוברת לשחק את משחק ה"בונקר" שכולם שיחקו נגדה כל הזמן כאשר כולם מאחורי הכדור. וכאשר ה-MSN יוצאים למתפרצת, קשה מאוד לעצור אותם.
אנריקה למד וישם!
טביעת האצבע של לואיס אנריקה מורגשת טוב טוב בברצלונה ובמיוחד השנה. הוא למד מיובנטוס, למד מאתלטיקו ומשאר קבוצות הליגה שמחנות את האוטובוס כאשר הן משחקות מולה והוא למד מלסטר. אז אל תאמרו ברצלונה "טיקי טאקה", אמרו מעכשיו ברצלונה – הלסטר החדשה. כי רק כך לומדים לפצח הגנות עיקשות.
