// הדס זילברשטיין
הבית הוא איפה שהלב נמצא ולא משנה מה, המקום שממנו באת יכול לקבוע לאיזה בנאדם תהפוך להיות. הרבה כדורגלנים מצליחים גדלו דווקא בשכונות עוני קשות והצליחו למצוא את הדרך החוצה.
מלאני לאופולץ, שתלבש את מדי צ’לסי החל מהקיץ הקרוב (תלוי מה יהיה המצב), גדלה דווקא בעיירה שכנראה מעולם לא שמעתם עליה, למרות היותה מקום היסטורי – וונגן אים אלגאו. הנוף הפסטורלי בעל ארכיטקטורה יפיפייה ידע לא מעט אסונות מאז ההקמה הרשמית ב-1217, אלא שגם השריפות והשטפונות לא הצליחו לשבור את הרוח, לא של התושבים ולא של האדמה העקשנית. לאופולץ גדלה והפנימה בתוכה את רוח הלחימה שנמצאו בשורשים ולא ויתרה לרגע בניסיונות רק בשביל שתוכל להתאמן עם קבוצת הבנים. המאמן שלה כבר ידע לפני כולם שהיא תהיה הכדורגלנית הראשונה שתצא משם ותייצג את נבחרת גרמניה בגאווה רבה.
הילדה הצעירה החליטה שהיא תעשה הכל רק בשביל לגעת עם הרגל בכדור. אף אחד לא אמר לה שהיא תהפוך לשחקנית ענק או למודל חיקוי בכל העולם, היא פשוט רצתה לשחק במשחק שאהבה. בעידן שלפני יוטיוב והאינטרנט, הכדורגלנית הצעירה נאלצה ללמד את עצמה איך לשלוט ביסודות המשחק, מבלי שום עזרה ולהסתמך רק על האינטליגנציה שלה. כשהצליחה לבסוף להגיע לקבוצת הבנים, נאלצה להתמודד עם אתגר חדש – נחיתות פיזית וחסך בידע, אלא שהשאפתנות האדירה עזרה לעבור כל מכשול. לאחר שכבשה שלושער במשחק וגרמה לכמה לסתות ליפול, כולם יכלו לראות את הניצוצות שהמאמן שלה ראה עוד מזמן וכשהגיעה העת ללבוש את המדים הלאומיים, הקשרית לא אכזבה לרגע.
כבר בנבחרת הצעירה השחקנית המוכשרת קיבלה את סרט הקפטן, כיאה למנהיגה שהיא התפתחה להיות. המנהיגות הזאת קיבלה ביטוי ברגע בו החליטה לקחת את האחריות ולבעוט את הפנדל הגורלי בחצי גמר אליפות אירופה. הקפטנית הצעירה פספסה את השער בבעיטה המכריעה ולראשונה ליבה נשבר מהמשחק האהוב. היא האשימה את עצמה בהפסד ושחזרה שוב ושוב את הרגעים שסדקו את ליבה. עם הזמן הרגשות השליליים שינו צורה והפכו לדלק שלה, כשהיא מצאה נחמה באימונים אישיים שעשתה עבור עצמה, בדיוק כמו פעם, רק היא והכדור.
השחקנית הצעירה חזרה חזקה יותר למגרשים ובגיל 17 עזרה לפרייבורג לעלות לליגה הבכירה. 3 שנים נוספות בליגה החזקה עזרו לשכנע את באיירן מינכן לקנות את לאופלץ ובגיל 21 להפוך אותה לבאנקר בהרכב, לא לדבר על כך שקיבלה מאוחר יותר, שוב, את סרט הקפטן. הקשרית המהירה כיסתה המון שטחים על הדשא ובעזרת יכולות מגוונות היא הצטיינה בעבודה גם בהגנה וגם בהתקפה. באולימפיאדת 2016 בריו, זמן רב אחרי החמצת הפנדל הכואבת, הגיעה הגאולה ולאופולץ זכתה במדליית הזהב עם הנבחרת שאהבה כל כך, בדיוק באותו אצטדיון שנבחרת הגברים הפכה לאלופת העולם.
דווקא בתקופה שמלאה בחוסר ודאות, בצ’לסי החליטו לקנות את הקשרית מבאיירן מינכן. מעבר ליכולות הגבוהות של הכדורגלנית עם הכדור, המועדון הלונדוני רצה את השחקנית בסגל בגלל אופיה החזק. אמה הייז שמחה על ההחתמה “למלאני יש בדיוק את היכולות שאנחנו מחפשים בצ’לסי. יש לה ניסיון בינלאומי, הייתה קפטנית באיירן מינכן והשנים הכי טובות יגיעו עוד בהמשך”. נראה שהשנים הכי טובות יגיעו לליגה האנגלית גם כן. לאחר שהליגה הפכה למקצועית רק לאחרונה ועכשיו כדורגלניות עושות את הדרך לתוך אנגליה, לא כפי שפעם חיפשו מקומות איכותיים יותר מחוץ לאי הבריטי. בבלוז קפצו על הגל עוד לפני כן. עד כה התחרו יפה גם על ליגת האלופות, עם רכש נוסף כמו לאופלץ הן גם יעשו הכל בשביל לזכות בתואר הנחשק.
גם בהפסדים כואבים ובתקופות קשות לאופלץ למדה לשמוח, ללמוד ולצמוח, בדיוק כמו בעיירה האהובה שלה, שאנשים ידעו להכיר כל אסון אך עדיין חוגגים עם שלל פסטיבלים, אלה שחיברו שם את התושבים עוד מלפני 500 שנה. יש מועדונים שיכולים רק לחלום על כזו אחדות. קבוצה חזקה נמדדת לא רק בשמחות, אלא גם במשברים שלא חסרים במשחק הכדורגל, עם שלל רבדיו הרגשיים.
לאופלץ יכולה להביא לכחולות הרבה יותר מכישרון ברגליים, היא יכולה להפוך את הקבוצה למה שהיא למדה להיות – בלתי שבירה ולעולם לא מוותרת.
כפי שאמרתי יותר מפעם אחת, זה קשה לי אישית לראות את הקפטנית שלי עוזבת, ואת אחת השחקניות שהכי אהבתי והכי גרמו לי להתחבר לכדורגל נשים. קצת כמו העזיבה של שווינשטייגר רק שהיא עוזבת בגיל צעיר במיוחד ויש עוד עתיד גדול לפניה.
כנראה רצתה להגיע למגרש של הגדולים ואין מה לעשות שהליגה האנגלית היא הנוצצת והטובה מכולן. נקווה שתמשיך לעשות חיל בנבחרת ולהביא לנו תארים.