פעם, כשהייתי ילד ויצאתי לחופש גדול, היה די משעמם. אין כדורגל, חם מדי בחוץ בשביל ללכת לשחק או לעשות משהו, אז נשארים בבית במזגן ורואים טור דה פראנס. טור דה מה? כן, שמעתם נכון, טור דה פראנס. אני לא מחובבי הז'אנר של האופניים, אבל הייתי צופה הדוק של הטור דה פראנס. למה בעצם?
חלק יגידו שזה די משעמם. אין התפתחויות, אין יריבויות, זה ארוך, אף אחד לא מבקיע לשום שער והכל מאוד מונוטוני. ועם זאת, אנשים רבים נוסעים מיילים רבים רק כדי לזכות בכחצי שעה של תהילה עם רוכבים שאף אחד לא מכיר את שמם. טוב, אולי בעבר יותר הכרנו, אבל בתור ילד, שגם ככה היה לו משעמם בבית, היה משהו כיפי בצפייה והנה כמה דברים שיכולים אולי לעזור לכם – צופים משועממים בימים אלו של פגרה קשה – להפיג מעט מהשעמום.
פנטזיה – הנופים במהלך המקצים פשוט מרהיבים. בתור ילד זה גרם לי לדמיין איך אני רוצה להגיע למקומות האלו, לחבלי הארץ האלו, גרם לי לחשוב על חו"ל. מי מאיתנו לא אוהב את זה? יש שיגידו שלשקוע בפנטזיות זה רע, אבל לפעמים צריך קצת מנוחה למינד וזה יכול להיות מרפא מעולה.
הזדהות – תמיד חשוב למצוא מישהו להזדהות איתו, לרצות בנצחונו. לי היה את לאנס ארמסטרונג בזמנו. נכון, היום השם שלו הושחר ואולי זו סיבה שכל הענף הזה "מסריח" עבור הצופה הנייטרלי, אבל התחושה לראות באותם ימים את הגיבור שעבר הכל, סופרמן, מטפס עוד שלב, עובר עוד עליה, פותח פער גדול יותר מהפלוטון הייתה פשוט מדהימה. כמו ילד קטן שמסתכל על גיבור העל שלו (בעצם זה מה שהייתי).
יריבות – ומה טוב אם יש לך חבר משועמם בדיוק כמוך שמחליט לתמוך בצד השני. אפשר להרגיש ממש כמו במשחק – אלכסנדר וינוקורוב, ויאן אורליך הנמסיס של ארמסטרונג – ומה טוב עם החבר שלך מוצאו מגרמניה. שוב התחושה של טובים נגד רעים, וכל זה על רקע הנופים המדהימים של צרפת והאלפים בפרט.
אז הנה הרגע הזה בשנה מגיע שוב, וכמו בכל שנה יש לי התרגשות. האמת לא יודע כמה יצא לי לצפות בטור בשנים האחרונות (אני חושב שהפסקתי לעקוב מאז התגייסתי לצה"ל), אולי השנה אלו יהיו ההפסקות שלי מהלמידה למבחנים. בנתיים צברתי קצת פערים לכן ננסה לסקור בקצרה מה מצפה לנו: 21 ימי רכיבה, 3500 ק"מ שיתחילו בדיסלדורף בגרמניה ויסתיימו, איך לא, בפריז. הם יכללו קטעים של טיפוס, או קטעים מישוריים, וגם קטעים נגד השעון. הניקוד ניתן לפי שיטה לא כל כך פשוטה שמורכבת כדלהלן: בתוצאות הקבוצתיות, במיקום הסופי בכל קטע, בתוצאות נגד השעון ובניקוד הטיפוס. כך שלמעשה הזוכה לא חייב להיות האדם שמנצח את כל הקטעים (או בכלל!).
ובאשר למתמודדים: אז כמובן כריס פרום הבריטי (כאוהד טוטנהאם ונבחרת שלושת האריות אולי זו הסיבה החדשה להזדהות?) הפייבוריט והאלוף של השנתיים האחרונות ו- 2013. פרום מגיע במצב מעט בעייתי השנה. הוא לא ניצח קטע אחד עדיין, וכן כשל בטורניר ההכנה שקדם לטור (דופין, צרפת) בו זכה לפני כל הזכיות הקודמות שלו. עם זאת, הוא מוקף כנראה בקבוצה האיכותית ביותר, הוא מצטיין בירידות (שם חוסך זמן רב) וכן בקטעים נגד השעון. ריצ'י פורטה, הטזמני נראה כמתמודד החזק ביותר, אלמלא טעות פאטלית בקטע השני היה מנצח בשנה שעברה. אבל איכשהו הוא מפשל בטורנירים הגדולים. האם יצליח לעשות זאת הפעם? אלברטו קונטאדור – יחד עם קבנדיש היחיד שיש לו מושג מבין המתחרים בזכייה בחולצה הצהובה בפריז, אבל עבר זמן רב מדי (8 שנים) מאז עשה זאת. ויש גם תקווה מקומית רומיין ברדט. 32 שנה מחכים בצרפת לגיבור מקומי, ברדט, שסיים במקום השני אשתקד, יכול להיות האיש. הוא מצטיין בטיפוס, שתמיד היה נחלתם של המנצחים. שמות נוספים לשים אליהם לב: וולברדה, פאביו ארו, קווינטנה.
לסיכום, נסיים עם שאלה משעשעת מעט שאתם בטח מעלים בדעתכם – כיצד הרוכבים עושים את צרכיהם? אז מסתבר שהשמועות על תיתולים מיוחדים הן לא נכונות ופשוט מאוד הם עושים זאת תוך כדי הרכיבה. כמובן, בתקשורת עם המתמודדים האחרים שלא יבצעו עקיפה.
מאחל לכם צפיה נעימה, מרגיעה, נינוחה ושלווה. זה לא ספרינט אלא מרתון (ארוך מאוד).
עוד כמה מושגים חשובים:
חולצה צהובה – המוביל בדירוג הכללי
חולצה מנוקדת – המטפס המצטיין
חולצה ירוקה – בעל מספר הנקודות (לא זמן) המצטיין
חולצה לבנה – המנצח מתחת לגיל 26
פלוטון – הדבוקה המרכזית של הרוכבים
התקפה – בד"כ בהרים, כשרוכב מחליט שהוא יוצא מקבוצה ומנסה לפתוח פער על שער הרוכבים או במטרה לסגור על רוכב אחר שמקדימה
האריה הזהוב – מגיע יחד עם הפרס למנצח הכללי, הסמל של הבנק שנותן את החסות לחולצה הצהובה
