לא משנה כמה ננסה להתכחש לעובדה הזאת, מכבי ת"א זכתה בכל שלושת התארים של הכדורגל הישראלי. נכון שזה כולל את גביע השוקו הקיקיוני והלא רלבנטי, אבל הם זכו בו מול מכבי חיפה. הקיקיונית והלא רלבנטית.
כואב לראות את הצהובים זוכים בטרבל הראשון בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. כואב כמו קמפיין ה–0,0,0 המיתולוגי, כמו הפציעה של רומן פץ, כמו הגול של הרצוג, כואב אבל נסבל.
נסבל כי יש תקווה.
קרל מרקס אמר שיום יבוא והקפיטליזם יקרוס וייעלם, זאת משום שטמונים בו זרעי ההרס העצמי.
גם באוהדי מכבי ת"א טמון אותו זרע של הרס עצמי שיכול להכשיל מערכת שלמה. די אם נזכיר את אבי נימני ושליטתו בקבוצה, המאבק בלוני הרציקוביץ', מכבי אולטרס נגד השחקן ה–12 נגד החולצות השחורות נגד הצ'יטות של ויקי פרץ.
אם הם כבר הצליחו לשבור את המערכת פעם אחת, מדוע שלא יצליחו לעשות זאת שוב?
המערכת עכשיו שונה, לא ישראלית, מנותקת, מקצוענית ברמות הכי גבוהות, אבל האוהדים הם אותם אוהדים, גם אם הם קצת יותר מבוגרים, פחות אגרסיביים, יותר סומכים על שדרת ההנהלה והבעלים.
מה שמאפיין את אוהדי מכבי ת"א היא העובדה (חיובית או שלילית תחליטו אתם) שהם לא יודעים שובע, כמו אותם מיקרופאדג'ים ב"החיים" שאוכלים את כל הפסולת שיש בגוף האדם עד שהם מתים.
הם זכו בטרבל ולא הפסיקו להתלונן כל השנה, אז מה יהיה בשנה הבאה?
מה ישביע את רעבונם של המיקרופאדג'ים הצהובים??
ליגת האלופות?
עוד טרבל?
לזכות באליפות כבר בינואר?
האם כמו כל ישראלי ממוצע שמעדיף את השמחה לאיד, ירידה של הפועל ת"א לליגת המשנה תהווה את התוספת שתופסת?
אין לי ספק שהעונה הבאה תהיה קשה למכבי ת"א, לא באשמת השחקנים, המאמן, המנג'ר או הבעלים.
בגלל האוהדים.
