"הם לא הולכים לזכות, יש להם שלושה הפסדים, כולם בחוץ ודרך אגב, לטום בריידי יש איטריה מידלדלת בתור יד עכשיו"
“אני לא חושב שהם בצרות, אני חושב שהם גמורים"
"הפטריוטס מסיימים אמנם את העונה הסדירה במקום הראשון בדיוויזיה, אבל הם לא דינמיים מספיק, לא בהגנה ולא בהתקפה כדי להיות שוב מספר 1"
"אני לא מהאנשים שאוהבים להפעיל את הסירנה, אבל תפעילו את הסירנה"
"הם לא חוזרים לסופרבול"
"טום בריידי לא יכול להזיז קדימה את הכדור כמו שהוא יכל בעבר"
“הוא נרתע, אם אתם חושבים שטום בריידי ימשיך לשחק עד גיל 45 אתם טיפשים"
"הבעיה העיקרית בחורים שנוצרים היא מספר 12 (בריידי) החורים האלה כואבים יותר"
אלו היו מגוון ציטוטים שנאמרו במהלך העונה הסדירה בליגת ה N.F.L בקשר לטום בריידי וחבורתו.
אלו לא הציטוטים הראשונים שגמרו את בריידי. במבחני הקומביין של דראפט 2000, הסקאוטרים שסקרו אותו אמרו שהוא חלש עם מבנה גוף בעייתי, שהוא רזה מאוד, שהניידות שלו גרועה, שהוא לא יצליח להתחמק משחקני ההגנה, שהוא חסר כוח בזריקה. הוא נראה להם בינוני במקרה הטוב. בריידי נבחר בדראפט 2000 בסיבוב השישי במקום ה-199(!!!).
ב2012 אחרי ההפסד השני בסופרבול לגאיינטס חיכו לו שוב הפרשנים בסיבוב. "הוא לא יגיע לעולם לעוד סופרבול", "הוא בן 35, הוא במדרון של הקריירה שלו".
בראיון שנתן ל ESPN לפני כעשור הוא נשאל האם הוא זוכר את הקווטרבקים שנבחרו לפניו. כן, הוא זוכר, הוא מנה את כולם ואת הסיבובים בהם נבחרו ובעיניים שלו יקדה אש. המבט הזה שיודע שהוא יותר טוב, המבט השקט שאומר שברור לו שאם רק תיתנו לו הזדמנות הוא יקח אותה בשתי הידיים, ואלו ידיים. בתוך תוכו בריידי עוד מרגיש את חובת ההוכחה.
רוברט קראפט, הבעלים של ניו אינגלנד, מספר כי אחרי הבחירה בריידי בא אליו ואמר לו שזה הצעד הטוב ביותר שהפטריוטס עשו. הוא צדק.
תשע-עשרה שנים אחרי אותו דראפט עם שמונה סופרבולים, חמש זכיות, ארבעה תארי M.V.P בסופרבול ושלושה נוספים לעונה סדירה, פעמיים שחקן ההתקפה של השנה – טום בריידי הוא הקווטרבק הטוב בעולם, הטוב בהיסטוריה ואחד המתמודדים הראויים, בעיניי, לתואר הספורטאי הגדול בכל הזמנים.
המתאם השלילי הכמעט מלא בין חוסר האמונה שחווה פעם אחר פעם, במכללות ובדראפט, אל מול ההישגים האדירים שהביא הוא בלתי ניתן לתפיסה.
אם אתם עומדים להתחרות מולי, אמר פעם בריידי, אתם צריכים להיות מוכנים לוותר על החיים שלכם. כי אני מוכן לוותר על שלי.
כשסופרבול LIII בפתח, אני לא יודע אם בריידי יזכה השנה בעוד תואר, אבל הפרשנים כבר יכולים להתחיל לאכול את הכובעים שלהם. מרחק משחק מאליפות נוספת אתם יכולים להיות בטוחים שבריידי יתן את כל מה שיש לו ואם אתם היריבים של ניו אינגלנד ובריידי אתם לא בטוחים עד שזה לא נגמר. לא משנה מה ההפרש ואיך המשחק התנהל. אם אתם צופים במשחק של הפטריוטס, אל תכבו את הטלוויזיה ואל תעזבו את המגרש לפני שאתם בטוחים ששריקת הסיום נשרקה.
אם תראו את הפטריוטס עולים לרבע הרביעי בפיגור, חפשו את הרגליים של הגנת היריבה, הן ירעדו. טום בריידי אוהב את זה. הקווטרבק של הפטס יודע מה זה לבוא מעמדת נחיתות. "במצב הזה בדיוק רציתי להיות" אמר פעם קטש אחרי שפיגר בשמונה נקודות במחצית וניצח את מכבי בימים שזה עוד היה נחשב הישג אדיר, זאת ההרגשה עם בריידי.
הרגעים הספורטיביים האדירים שסיפק המשחק הזה בשני הצדדים של המגרש בלתי ניתנים לתיאור.
עד סופרבול 49 אף קבוצה לא חזרה מפיגור 10 נקודות ברבע הרביעי. סיאטל הובילה 24-14 8:44 לסיום המשחק. זה נגמר 24-28 לבריידי.
בגמר האזורי לפני שנה הג'אגוארס עלו ליתרון 20-10 חצי דקה לתוך הרבע הרביעי. הם לא עלו לסופרבול. 2:56 לסיום המשחק אחרי דרייב של 40 יארד בשתי דקות עמד בריידי על קו ה-10 יארד ושיחרר מסירה מופלאה נוספת כדי לנצח את המשחק 20-24.
גם אתמול, 2:03 לסיום המשחק, עלו קנזס ליתרון 24-21. 1:20 ושלוש מסירות מוצלחות אחרי, בריידי סגר דרייב של 65 יארד ועמד שלושה יארד מה end zone. קנזס עוד הספיקו לשער שדה והארכה, אבל בריידי קבר אותם גם שם עם טאצדאון מנצח.
הסופרבול ב2017 נחשב לאחד הגדולים בכל הזמנים. 28-3 הובילו הפלקונס 8:31 לסיום הרבע השלישי. קחו אוויר רגע ותקראו את זה שוב. 25(!!!) נק' יתרון לקראת אמצע הרבע השלישי כשהפטריוטס משיגים בשני רבעים וחצי רק שער שדה אחד. המשחק נגמר בהארכה בניצחון 28-34 וטבעת חמישית לבריידי.
הדרייבים האחרונים ב2002, בסופרבול הראשון של בריידי, כשהוא נוגס עוד ועוד שטח כדי להגיע לשער שדה 7 שניות לסיום המשחק. הפיגור בסופרבול השני ב-2004, 4:30 דקות לסיום המשחק, כשהוא יוצא פעם אחר פעם מהpocket כדי להביא טאצדאון מנצח רק כדי לגלות שנשאר מספיק זמן על השעון שקרוליינה ינצלו כדי להבקיע בעצמם. 1:00 לסיום ושוב דרייב של בריידי מביא מספיק יארדים כדי לאפשר לאדם ויניטיירי להבקיע את שער הניצחון. ההשתחררות של מאנינג בדרייב האחרון של המשחק ב2008 והתפיסה של טיירי, התפיסה של קירסי ב2015 והחטיפה של הפטריוטס לכדור האחרון עם השמחה של בריידי אחרי עשור שלא ניצח בסופרבול ועוד אינספור רגעים מדהימים, ספורטיביים ואנושיים.
בריידי לא עושה את לבד והוא מוקף בשחקנים מצוינים, חלקם מהטובים בתפקיד שלהם בליגה ואפילו שחקני היכל תהילה לגיטימיים, אבל הוא ינווט, הוא יוביל והוא ינצח. הוא הרוח שעומדת מאחורי כל מהלך במגרש, כל תפיסה לא הגיונית, כל מהלך הגנתי נדיר, כל דרייב משוגע. בגיל 42 אחרי ששבר כל שיא אפשרי, אישי וקבוצתי, בריידי מתייצב לכל משחק רעב. הכבוד האדיר שהוא מקבל, גם מהיריבים, שמור לגדולים באמת.
טום בריידי הוא אגדה. אגדה שהייתה באמת.
אנחנו חיים בעידן של שחקנים גדולים – מסי, פדרר, ג'ורדן ואנחנו בעלי יכולת כמעט בלתי מוגבלת לחוות אותם, לא משנה מתי ואיפה בעולם הם משחקים. מעטים מידי מחוץ לארה"ב מכירים באמת את גדולתו של בריידי. תעשו לעצמכם טובה, ביום ראשון הראשון של חודש פברואר, תחפשו ערוץ שמשדר את המשחק של הפטריוטס, אולי תזכו לראות עוד לילה מהאגדות, כזה שרק הוא יודע לספק.
