הנסיעה למשחק הייתה מוזרה, מלאה במחשבות על משחקי עבר, על משחקים שהייתי צריך להגיע בטרמפים באוטובוסים והסעות. זה היה הרבה לפני שהיה לי רכב ורישיון. חשבתי על משחקים שאליהם נסעתי עם אבא שלי, לפני שהוא התייאש מהמועדון שהוא הוריש לי. אלו חוויות שנשארות איתך לכל החיים. בנסיעה לחיפה חזרתי לגיל 14, קצת פחות מ40 שנה אחורה.

השעה היא 1:23 בלילה, אני אחרי סופ״ש ללא שינה בערבה, מחר יש עבודה וכל מה שהגוף רוצה זה רק לישון. אבל הלב והמוח לא נותנים לו. הם בסערת רגשות.