אף אחד לא יכתוב לנו, השחקנים החובבניים, איך תמיד בחרו אותנו ראשונים בכוחות, איך היינו מסוג השחקנים שתמיד מוסרים במצב של שניים מול שוער, איך הם זוכרים את השער ההוא שהבקענו באותו מגרש שכונתי בוולה לחיבור ופנימה

מכירים את השחקנים האלו שכשהם על המגרש, אתם רגועים יותר? את אלו שכשהם בסביבה יש תחושה של קסם, שמשהו טוב הולך לקרות? אני מכירה את חאבייר מסצ'ראנו.

אנחנו חווים השבוע גם את אחת הפרישות המרגשות שחווינו פה בשנים האחרונות ואולי בכלל, פרישה שמנקודת המבט של איזור הדרום והנגב, היא פרידה לא פחות חשובה ומרגשת מהפרישות של הכוכבים הגדולים של אירופה.