הלכתי על כל הקופה עם מסע רכש מכובד, במטרה לנצח את מילאן השנואה ולזכות סוף סוף באליפות. עוד לפני פתיחת העונה סיימתי את רוב הרכישות שלי.

פיורנטינה שלי פתחה את עונת 95/96 כשטראומת ההפסדים בגמר הגביע האיטלקי וגמר גביע אופ"א בעונת 94/95 עדיין מהדהדת בחדר ההלבשה. מילאן של פאביו קאפלו והשחקן הטוב בעולם, מרקו ואן באסטן, הייתה בלתי ניתנת לעצירה בעונה האחרונה וזכתה בטרבל, ואף התחזקה יותר בשמות כמו דידייה דשאן, פפ גווארדיולה ויורגן קלינסמן.

במשחק הראשון בעונה הבנתי שלמרות הרכש המפוצץ, המשימה לא הולכת להיות קלה. תבוסה כואבת 1-4 לסמפדוריה בסופר קאפ האיטלקי לא היתה בדיוק מה שציפיתי לו, אך לאחר מכן נהניתי מרצף משחקים קלים ושבעה ניצחונות רצופים בכל המסגרות

באחד הימים, הצלחנו לקלוט, באיכות די גרועה יש לציין, משחק כדורגל. זה היה אחד המשחקים הראשונים שראיתי בחיי. גמר קופה אמריקה 1993, ארגנטינה נגד מקסיקו. המשחק לא כל כך עניין אותי ונרדמתי די מהר, אבל פעמיים התעוררתי מהצעקות של עשרות המבוגרים שהתאספו סביב הטלוויזיה הקטנה. בשני המקרים פקחתי את העיניים וראיתי שחקן עם רעמה בלונדינית חוגג ורץ לאוהדים.

מעלית הזמן של המנג'ר לקחה אותי למסע לעבר הילדות ועצרה בקיץ 93', תחילת עונת שנת 93-94, זאת שבסיומה מילאן הגדולה פירקה את הדרים טים של ברצלונה בגמר ליגת האלופות.