בין כל טירוף ההעברות באירופה, נראה שהתהליך המעניין ביותר מתרחש דווקא בבירת ספרד. ריאל מדריד, מותג הספורט מהגדולים בעולם ועסק הכדורגל המצליח והרווחי ביותר בעולם, החליט לזנוח את המודל העסקי שייצר המון הכנסות, אבל לא מספיק תארים.
מכירים את זה שיש לכם מלא מלא חולצות בארון, לפעמים במאות שקלים, אבל אף אחת מהן לא "בתולית?", אין את האחת שתלבשו אותה לראשונה, תרגישו שדפקתם הופעה, שתגידו לעצמם – איך הסתדרתי בלי החולצה המ-ד-ה-י-מ-ה הזו קודם? מכירים את זה שהתחושה הזו גורמת לכם להרגיש שלא משנה כמה בגדים יש לכם, לא משנה כמה הם עלו וכמה התלהבתם מהם בעבר, פשוט אין לכם מה ללבוש, שאין לכם ממה להתרגש? אז זהו – ריאל מדריד מודל 2016/2017.
כבר שנים ארוכות שריאל מדריד מיצבה את עצמה כעסק, במובן שדי מבאס אוהדי כדורגל. נדמה שהקבוצה שהמציאה את מכירת החולצות והחסויות כמודל עסקי (בניגוד למשל למודל הבריטי המבוסס על זכויות שידור), התאהבה כל כך ברעיון, שלעיתים שכחה לשם מה התכנסנו. כאמור, הדבר די מבאס מבחינת אוהדי הכדורגל ואוהדי ריאל במיוחד. כל כך מבאס, שנראה ואפילו סדר העדיפויות הספורטיבי של הקבוצה ואוהדיה השתנה מתקופת הגלקטיקוס ועד לימינו אנו. המצוד אחר תארים, אחר המשחק הכי יפה, הכי שוטף, הכי דורסני, התחלפו בלחשושים לגבי הכוכב העולמי הבא שילבש את החולצה הצחורה, ולא פחות חשוב מכך – בכמה נצליח לנפץ את שיא ההעברות הקודם ואיך כריסטיאנו יקבל את זה.
ההרגלה (וואו, איזה מילה צבאית השתחלה לנו לפה!) הזו, מביאה אותנו ל-משל החולצה שציינו קודם. השנתיים האחרונות קצת מוזרות מבחינת אוהדי ריאל, שמחפשים את החולצה החדשה הזו (תרתי משמע) שהתרגלו ללבוש מדי תחילת עונה. אחרי פיגו, זידאן, רונאלדו הברזילאי, בקהאם, קאקה, רונאלדו הפורטוגלי, איסקו, בייל וחאמס, פתאום היהלום הכי נוצץ הוא מרקו אסנסיו, שמי לעזאזל עקב אחריו או ציפה ממנו למשהו לפני שתקע את הכדור הזה בחיבורים של סביליה, ויקיר האוהדים מוראטה, שהגיע בעיקר בגלל חוסר היכולת של הקבוצה למצוא חלוץ 9 ראוי בשוק.
המועדון, חלילה, לא מסכן. עדיין משחקים בו כוכבי העל של הכדורגל העולמי, חלק מהם אף בקצה הספסל. יחד עם זאת, התחושה היא שמשהו השתנה. יש שיגידו שמדובר במועדון שאיבד את הכוח שלו בשוק, שהמודל העסקי הבריטי, בעיקר נוכח הסכומים המטורפים של הסכם זכויות השידור החדש, טרף את כל הקלפים הטרופים גם כך, כתוצאה מכניסתם של שייח'ים עם הרבה יותר מדי זמן פנוי למשחק. מן הצד השני, בהחלט ייתכן שהקבוצה הבינה שהסגידה לכוכבים הוציאה אותה מאיפוס, גרמה לה לשכוח מה הכי חשוב לאוהדים – הקבוצה.
אמנם זה נושא שלם שאפשר להתפלפל עליו שעות, אבל בראייתנו ריאל מדריד של אנצ'לוטי שינתה את הכדורגל האירופי במובן מסוים. הטיקי טאקה הקטלוני, שהתמקד במסירות קצרות ומהירות בין שחקני הקישור עד הגעתם לרחבה היריבה, התחלפו בהעברת כובד המשקל כמה שיותר מהר, כמה שיותר חזק, לשליש האחרון, שהיה המערך הכישרוני, הנוצץ והחזק ביותר בקבוצה. שינוי זה הביא לנו לעולם את ה-BBC, שגרם ללא מעט קבוצות לשנות את המערך שלהן ל4-3-3, ואפילו לברצלונה הגדולה למזג את שתי השיטות ולשחק טיקי טאקה בשליש האחרון.
המערך של אנצ'לוטי היה בנוי, כאמור, מה-BBC, יחד עם די מריה, אוזיל ומודריץ' הזריזים מאחור, שהתמחו בעיקר בהעברה כובד המשקל לשליש האחרון. אך בין עונתו הראשונה של אנצ'לוטי לשנייה נערך מונדיאל 2014, שבסופו, כמיטב המסורת, "נאלצה" הקבוצה לקנות את מלך השערים של הטורניר, הלא הוא חאמס רודריגז. המהלך הזה דחק את די מריה לנסות אתגרים חדשים ובסופו של דבר למצוא עצמו בפאריס, ואנצ'לוטי נאלץ להתבסס על חאמס המצוין במרכז המגרש.
עם זאת, מצוין ככל שיהיה, חאמס הרבה יותר איטי במחשבה, ובעיקר בתנועה, מדי מריה. עושה הרבה פחות שטויות, מסכן את השער הרבה יותר, אבל משני אלה, הופך פחות מתאים לשיטה. זו, בראייתנו, אחת הסיבות לעצירה של ריאל ב-2015, וזה גם אחד הדברים הראשונים שבניטז עשה כשמונה לתפקידו ב-2016 – דחק את חאמס לשיפולי הספסל (וכולנו יודעים איך זה נגמר כשנאלץ להחזירו).
זוהי עוד דוגמא מיני רבות לאופן בו פגע המודל העסקי של ריאל בהתקדמות המקצועית שלה. אין פירוש הדבר שחאמס אינו שחקן מצוין, כי הוא כן, אבל הוא בהחלט פחות מתאים למארג הקבוצתי ולשיטת המשחק של ריאל הזו. כדי לשנות את מעמדו, ריאל צריכה להמציא את הכדורגל שלה מחדש כך שיתאים גם לסגנון המשחק שלו (וכל עוד יש לה את רונאלדו ובייל על הקווים, היא לא צריכה) או לחילופין, להראות לו את הדרך החוצה (קבוצה איטלקית שמתנהלת בעיקר בשליש השני תתאים לו הרבה יותר).
לכן, העובדה שריאל כבר איננה אותו שחקן אימתני בשוק ההעברות דווקא יכולה לעודד את אוהדיה המסורים של הקבוצה. בראייתנו, הדבר מהווה סימן ראשון לשינוי החשיבה ובעיקר שינוי סדר העדיפויות – הקבוצה לא תביא כל כוכב רק כי הוא כוכב, אלא תיצור את הכוכבים כחלק מקבוצה מצליחה. הרכש של הקבוצה לא יבוסס על שיקולים כלכליים ומכירת חולצות, אלא על התאמה למארג הקבוצתי וקידום יכולתה של הקבוצה לזכות בתארים.
איפה זידאן בכל הסיפור הזה? מעבר לכישורי האימון וניהול המשחק שלו, כנראה שדבר אחד מרכזי עומד לזכותו – אין היום במערכת של ריאל מדריד אדם עם כל כך הרבה נקודות זכות בקרב האוהדים ובקרב התקשורת הספרדית והעולמית. מצב זה מאפשר לו לעשות מהפכה של ממש באופן בו התנהלה הקבוצה מזה שנים, מבלי להרים גבה ומבלי לעורר חשדנות מהרגע הראשון (וכמובן, שזכייה בצ'מפיונס תוך מספר חודשים תמיד עוזרת).
למרות כל זאת, בהחלט ייתכן ואנחנו טועים ועד הרגע שהטור הזה יעלה ריאל כבר יקנו את מסי ופשוט גרמנו לכם לבזבז עוד כמה דקות מהחיים שלכם על קריאת טור שמתיימר לנתח תהליך שלא קיים 🙂
