הבנו את הרעיון.
טביב אוהב מאמנים קטנים. רוצה שהמאמן יריץ שחקן שהוא רוצה שישחק, שלא ירכיב שחקן שהוא רוצה שלא, רוצה שיתייעץ איתו על טקטיקה, שידון איתו על עניינים מקצועיים, רוצה שיוכל להכתיב את הסגל, וכנראה גם היה רוצה גם להכתיב את ההרכב. אליעזר לא אוהב להוציא יותר מדי כסף, והוא איש כדורגל בנשמה. לכן הוא לוקח על עצמו (ועל האוהדים) כל מיני הרפתקאות. למדנו לחיות עם זה. למדנו לחיות עם סגל סביר, עם מאמנים לא סקסיים, למדנו לחיות איתו.
עד כאן. למה? בואו נחזור טיפה אחורה.
אוהדי בית"ר רוצים קבוצה טובה. כמה טובה? טובה רצה לאליפות טובה. ללכת על כל התארים, להלחם עד הסוף ראש בראש עם ב"ש ומכבי. כשטביב כאן כולנו מבינים שזה לא יקרה, אבל בתנאי שנראה כדורגל. כולנו זוכרים את הרגע שבו טביב שלף את המינוי ההזוי של סלובודן דראפיץ', אני אישית התעדכנתי בחדשות כשביקרתי חבר בתל השומר. מאמן שהדבר הכי מעניין שאפשר לומר עליו שהוא היה עוזר מאמן של רוני לוי בחיפה, ירד ליגה עם כפ"ס, סיים במקום ה-10 בלאומית כשאימן את הרצליה וגם בילה בסכנין קצת. חשבנו שהוא השתגע. הולכים לרדת ליגה. סלובו הגיע לבית"ר, התבזה במוקדמות הליגה האירופית, חטף כהוגן מהקהל, ואז – הביא תוצאות. פירק את מכבי ת"א וגם ניצח את סכנין אחרי 5 שנים. בית"ר תחתיו נראתה מלהיבה. לקח סגל סביר פלוס, אימן כמו שצריך ובנה קבוצה מעולה. אחת כזו שמסתכלת לגדולות בלבן של העיניים. וקיבל אהבה אינסופית מהקהל.
אחרי כישלון בן שמעון שוב עלו שמות אטרקטיביים של מאמנים, ובעודנו עסוקים במי עדיף, טביב הבריק עם המינוי של מימר. הפעם בקורות חיים של האלמוני התורן היה רשום: עוזר מאמן של בכר ומכתב פיטורים מהפועל כפ"ס. מאוד מרשים. האוהדים התחרפנו, "הוא השתגע! יוריד אותנו ליגה! הוא חושב שזה הפועל כפ"ס?" גם מימר לא נוקה. קיללו אותו, קראו לו להתפטר ואף גייסו את אש הגיהינום הנודעת. אבל גם מימר התגלה כהימור מוצלח – בית"ר תחתיו היתה קבוצה שמחה ושוטפת, השתחררה מכבלי רב"ש והביאה תוצאות. את העונה הוא סיים במקום השלישי והמכובד.
ואז טביב, שלא יכול להסתדר עם מאמן יותר מ-200 ימי עסקים, הנחית בבית וגן את בני בן זקן, AKA: "ההוא שפוטר באמצע משחק". נראה שאי אפשר לומר עליו דברים רעים. הוא איש נחמד, B.A בפסיכולוגיה, לא מקושר עם מקורבים. כנראה שאין אדם בארץ שלא אוהב אותו בגלל מה שהוא. ודווקא ההימור הזה של טביב לא מצליח. הצוות שלו לא מתפקד, השחקנים מדברים על חוסר אימון, לא מתרגלים הרכבים, לא מתאמנים על טקטיקה. כל זה היה פחות מעניין כל עוד השחקנים היו נראים טוב על המגרש, אבל לא: התבטלות מול הגדולות ומזל גדול פלוס כישרון אישי מול הקטנות. פשוט זה לא זה. ואז, כל אחד יבצע את תפקידו. טביב כמו טביב לא יודה בטעותו, הקהל כמו הקהל לא שומר דברים בבטן, המועדון כמו בבית"ר מאשים את האוהדים באנטי כדורגל שהם משלמים כסף וזמן בכדי לראות, רק נציג הבעלים אוחנה… טוב, בתור אחד שהיה מומחה בדיבורים, הוא פחות מבצע את תפקידו.
אפשר לבוא ולטעון שההגנה לא מספיק טובה, שאין בלם אמיתי, שהסביבה בבית"ר לא מספיק סטרילית בכדי להצליח. הטענות האלה לא מחזיקות מים: גילי לבנדה הביס את מכבי ת"א בחוץ והציג כדורגל מהנה ואפקטיבי גם בלי בלם, והמאמנים הקודמים הצליחו יופי גם עם טביב עוד כשהיה מותר לו להתערב (עלאק).
הטענות כלפי אוהדי בית"ר מגוחכות: "תראו את קצב צבירת הנקודות." "תעריכו את מספר השערים", "תראו את המיקום שלכם בטבלה". הסגל של בית"ר מספיק חזק בכדי לצבור את מספר הנקודות הזה, מספיק מוכשר בכדי לכבוש כל כך הרבה שערים יחסית, המיקום בטבלה משקף ליגה חלשה, וכל התנאים האלה יכולים לקרות גם בלי להתבטל מול ב"ש ולצפות לנס, לא להגיע מחצית שלמה מול מכבי, להכניס בלם שלישי מול רעננה ואשקלון, ולספוג שני שערים מקבוצה שכבשה ב-12 משחקים 7 שערים. פשוט לא.
אפשר לומר המון דברים על אוהדי בית"ר, הם מבינים מה הם רואים והם לא אוהבים שמנסים לערבב אותם. הם שורקים בוז כי הם מתבזים כל שבוע מחדש, כי זה בדיוק הכדורגל שהם לא רוצים לראות. הם לא רוצים שתתפטר כי אתה בני בן זקן, לא הפריע להם כשהיו סלובו, מימר ואפילו לבנדה. הם רוצים כדורגל. כשאתה מראה תצוגת כדורגל איומה ואז אומר שאתה מרוצה מהמשחק זה חמור בעיניהם, אבל כשאתה אומר שהתוצאה היא החשובה, שם זה נגמר. גם אם תהיה במקום ראשון. אבל אל תשאל אותי, שאל את אלי גוטמן.
זה לא רציונלי. מסכים. כל פעם מחדש עולה השאלה מאוהדי האחרות: "מה אתה מעדיף, או אליפות של 1:0 או שלישי עם 4:3?" רוב אוהד בית"ר יבחרו גם תוך כדי שינה באופציה השניה. כאלה אנחנו, משוגעים. כנראה אם היה לבני תואר בקרימינולוגיה במקום, הוא היה מבין.
