ואז טביב, שלא יכול להסתדר עם מאמן יותר מ-200 ימי עסקים, הנחית בבית וגן את בני בן זקן,  AKA: "ההוא שפוטר באמצע משחק". נראה שאי אפשר לומר עליו דברים רעים. הוא איש נחמד, B.A בפסיכולוגיה, לא מקושר עם מקורבים. כנראה שאין אדם בארץ שלא אוהב אותו בגלל מה שהוא. ודווקא ההימור הזה של טביב לא מצליח.

לדעתי צריך להסתכל על טביב והדרך המכעיסה שלו בצורה ריאלית. בואו נניח כך: אם וכאשר מחר אלי טביב מכנס מסיבת עיתונאים ומודיע חגיגית על מכירת הקבוצה, אתם רואים אדם אמיד/יציב ממנו שקונה אותה ממנו?

לצערי, לא אוכל לתת לכם דוגמא של מאמן מנבחרת ישראל מחייך. אולי גוטמן אחרי ההגרלה ההיא אז. אין לנו הצלחות, אבל זימונים לא יכולים לבוא מהקבוצות ומהקהל, אלא מהאיש שמשלמים לו לקחת את ההחלטה הטובה ביותר לפי ראות עיניו

חדשות לבקרים אנו שומעים על שחקנים שנרכשו בהון תועפות, עם חוזי עתק לאורך שנים ארוכות, בדרך כלל אחרי עונה מוצלחת במיוחד, בדרך כלל בקבוצות גדולות שרוצות גם ליהנות משירותיהם וגם לגזור קופון שמן

ישנם שני סוגים של מעברים בין קבוצות כאלה: כשהקבוצות שוות מבחינה מקצועית / תקציבית, מעבר פחות לגיטימי לטעמי, או מעבר בין קבוצות שאינן שוות בשאיפות - מקצועית וכלכלית. עסקת דונארומה, לכשתסגר אם בכלל, תכנס חד משמעית לסוג השני.