ראיתי את זוסוואה וקראתי את אשר אמרו הוגי הדעה לאמור וגיבשתי בתוכי עמדה שנשענת על האובייקטיבים שבאובייקטיבים, שנוסף על כך, גם מבינים כדורגל ומשקיעים שעות על גבי שעות בצפייה. אלו קבעו, באופן נחרץ, שבשיקול כל השיקולים, מס' 10 של מכבי חיפה הוא הזר הטוב בליגה וכפועל יוצא בזאת, הטוב מבין השניים. השתכנעתי. 

זרים באים והולכים, הסכמי פשרה והקפאות הפכו עניין שבשגרה ומעל לכל, מתעוררים דיונים מרתקים שהרפרנס הטבעי להם עוסק באדומים בבירת הנגב, אבל יש לראות דרכם את הכדורגל הישראלי כולו.

הרשת געשה ומנהלי האתר הפצירו בי לפרסם, אז אני שוב במשרדי הקטן והמאולתר, מנסה לסתום את הגולל על שאלה שהונחה פתוחה ונותרה ללא מענה ראוי מצדי. האם מועדון הגדולות בכדורגל הישראלי סגור? או שיש מקום לדיון וויכוח.

בואו נדבר על "הביג-פור" של הכדורגל הישראלי - מועדון היפים והנכונים הבלתי מוכרז. מאבק על הכרה, יוקרה ובעיקר כבוד. קרב ללא תכלית שמרבית המנהלים אותו הם אוהדי כדורגל לא נייטרלים שמתחילים כל משפט בגילוי נאות, אבל משוועים להיחשב כאובייקטיבים.

אם רוצים לתמצת את הקיץ המוזר שעובר על אלופת המדינה, חייבים להתחיל בעימות המתוקשר עם שוער העונה הישראלי שלה

קרית שמונה, זוכרים? זו שלקחה בתחילת העשור אליפות וגביע, קראה תיגר על הצמרת הגבוהה מדי עונה וסחרה בשחקניה עד שלרגע נדמה היה שמגרשה הביתי הוא רמון סאנצ'ס פיחואן?

בניון בפנים כי הוא גיבור-על, למרות שהיה שחקן ספסל במכבי, ראדי בחוץ כי הוא מבוגר, סולמון במורחב כי הוא ילד פלא עם 4 הופעות ליגה וגורש, כי אלישע שמר לו אמונים

מבט חטוף על הסגל של אלישע מלמד שהלקחים לא נלמדו. מעמדות השוער, דרך הבלמים ועד חוד ההתקפה, ניתן לזהות חוסר יציבות ואחידות ברורים, אשר לאיש לא ברור מה עומד מאחוריהם, מלבד עמוד שדרה חלש ולוזריות נצחית.

החצים והכוונות לשוטא, אבל הכישלון הגדול הוא דווקא של המנהל המקצועי. על נובמבר השחור של מועדון הכדורגל הגדול בישראל, מהזווית של אוהד הפועל באר שבע, בטור הבא.