הרבה מאד זמן לא ראיתי קבוצה שמגיעה כל כך מוכנה למשחק נגד ברצלונה. כמה שקשה לי להודות, הייתה פה תצוגת כדורגל, הגנתית והתקפית של פ.ס.ז שהעלימה לחלוטין את הקבוצה הטובה ביותר בעולם.

אבל אגדה, כמו אגדה, תמיד צריכה להסתיים עם סוף טוב. ושנת 2017 הגיעה ונפתחה בשביל פדרר בצורה מצוינת עם הגעה לגמר אליפות אוסטרליה

זאת לא מנצ'סטר יונייטד שאני זוכרת ומכירה ואני לא מדברת ומחפשת רק תארים וזכיות אלא על צורת המשחק.

זוהי העונה השלישית שנפתחת ללא אלכס פרגוסון על הקווים ובתור אוהדת שהחלה את החיבור שלה למועדון בעידן שלו, עדיין קשה לפתוח עונה בלעדיו.

הדהדה לי בראש שאלה אחת מדאיגה כאוהדת ספורט: מתי זאת נהייתה בושה לאהוד קבוצה גדולה?!

לפנות בוקר נפתחה אליפות דרום אמריקה ה-44 בצ'ילה וזאת הזדמנות מצוינת לתת את הזווית הנשית שלי על ידי השוואה מתבקשת בין הנבחרות לבין טיפוסי הגברים הקיימים

זה לא שלא ניסיתי דברים אחרים, היה שם בלט, ג'אז, כדורסל, שחייה וכל מיני דברים כאלה אבל כדורגל זה הבעל השני- זה שתמיד ירגיע, יכעיס, ירגש כשהבעל הראשון לא מצליח