הזמן בבידוד הוא זמן של שאלות, שאלות עולות לך לראש ויש לך זמן לחשוב עליהן כי אין הרבה דברים אחרים לעשות.
השאלה שעלתה לי בשבוע האחרון לראש היא "מי השחקן הספרדי הגדול ביותר ששיחק בפרמיירליג". ובכן, מדובר בשאלה קשה, כי בניגוד למדינות אחרות ששלחו זרים לפרמיירליג, אין אף שחקן ספרדי שמתבלט מעל כולם. אז החלטתי לצאת למסע בעקבות השחקנים מחצי האי האיברי ששיחקו באנגליה

לחלק א' – מקומות 10-6

 

פרננדו טורס

שיחק ב: ליברפול (2007-2011), צ'לסי (2011-2015)

בקיץ 2007 נוחת בליברפול, סגנית אלופת אירופה דאז, חלוץ בן 23 בשם פרננדו טורס. לטורס יש רזומה מרשים, ב5 עונות בליגה הספרדית הראשונה הוא כבש 75 שערים, נתון מרשים לכל הדעות לשחקן שלא משחק באחת הקבוצות הגדולות בליגה (נכון לאותו זמן) ונשאלת השאלה האם הוא יוכל לרשום נתונים דומים בפרמיירליג. והוא בהחלט הצליח.

בעונתו הראשונה בפרמיירליג הוא כבש 24 שערים, שני רק לכריסטיאנו רונאלדו, הוא נכנס לנבחרת העונה באנגליה וסיים עונה מושלמת מבחינתו עם שער ניצחון בגמר היורו נגד גרמניה שהפך אותו לאחד השחקנים האהובים בספרד. את תקופתו בליברפול הוא סיים עם 81 שערים בכל המסגרות ומעבר לצ'לסי ששבר את הלב לאוהדים.

תקופתו של טורס בצ'לסי הייתה רעה משמעותית מתקופתו בליברפול אבל לצד רגעי שפל בלתי נשכחים כמו ההחטאה נגד יונייטד, הגיעו רגעים מדהימים כמו השער נגד ברצלונה בקאמפ נואו ששלח את המועדון לגמר ליגת האלופות (תחפשו ביוטיוב, השער עם השידור הכי מוזר אי פעם).

לסיכום, טורס הוא מלך השערים הספרדי בפרמיירליג ואם היינו מודדים לפי השיא של השחקן הוא כנראה היה מקום ראשון, אך לצד השיא היו גם רגעי שפל ולכן הוא במקום החמישי והמכובד.

(מומלץ לצפות בסרטון המצורף, שערים מדהימים אחד-אחד)

 

דוד דה חאה

שיחק ב: מנצ'סטר יונייטד (2009-היום)

מספרים שאלכס פרגוסון החמיץ משחקים 3 פעמים בקריירה: בגלל חתונת בנו, בגלל לוויתה של אשתו של אחיו וכדי לצפות בדוד דה חאה משחק. אני לא יודע כמה הסיפור הזה אמיתי, אבל הוא אחלה של סיפור ואני מעדיף לא להרוס אותו עם עובדות. בכל אופן, אם הסיפור הזה אמיתי, זה יופי של סיבה להחמיץ משחק.

אולי כדי שנתחיל מהנתונים: ב304 משחקים דה חאה שמר על 108 רשתות נקיות, מה ששם אותו במקום ה13 בתולדות הפרמיירליג, הוא נכנס 5 פעמים לנבחרת העונה, יותר מכל שחקן אחר בעשור האחרון, נבחר פעמיים לנבחרת השנה של אופ"א ו4 פעמים ברצף לשחקן העונה של מנצ'סטר יונייטד.

דה חאה תמיד היה שם בשביל יונייטד, והיכולת האדירה שלו כשוער עמדה בניגוד מוחלט ליכולת ההגנתית המזעזעת של הקבוצה בעונות האחרונות, דבר שדרש ממנו לייצר הצלות אקרובטיות ולפצות ביכולת נדירה, כך לדוגמא הוא הפך את ההגנה של יונייטד בעונת 2017-18 להגנה הטובה בליגה.

כיום, כשדה חאה בירידה, קל לשכוח שבתקופתו בפרמיירליג הוא היה אחד השוערים היציבים והטובים בעולם, אם לא הכי טוב בעולם.

 

צ'אבי אלונסו

שיחק ב: ליברפול (2004-2009)

צ'אבי אלונסו שיחק בפרמיירליג "רק" 6 עונות, תקופה יחסית קצרה ביחס למיקום הגבוה שלו ברשימה, וכנראה מה שמונע ממנו להיות מדורג גבוה יותר, ולמה? כי בליברפול הפך אלונסו לאחד מהקשרים האחוריים הטובים בעולם, שילוב מושלם בין אספטים הגנתיים כמו תיקולים וחילוצי כדור לאספקטים התקפיים כמו ראיית משחק, מסירות מפתח ובעיטות מדהימות מחוץ לרחבה (יש לו אפילו שני שערים מהחצי!).

בתקופתו בליברפול הקבוצה הגיע לשני גמרי ליגת האלופות, כשהוא כובש בגמר ההיסטורי ב2005. כשריאל מדריד בנתה את קבוצת הגלאקטיקוס שלה ב2009 היא החליטה לשלם על אלונסו 34.5 מיליון יורו, סכום אדיר לאותה תקופה.

מבין השחקנים הספרדיים ששיחקו בפרמיירליג, אלונסו היה השחקן הטוב ביותר, אבל זה יותר בזכות התקופות שלו בריאל מדריד ובנבחרת ספרד.

 

דויד סילבה

שיחק ב: מנצ'סטר סיטי (2010-היום*)

*נכון לזמן כתיבת שורות אלו לא יודע מה יעלה בגורל הפרמיירליג, בכל אופן, מתי שהעונה הזאת תסתיים סילבה יעזוב את סיטי.

ב2010 קשר בן 24 בשם דויד סילבה חותם במנצ'סטר סיטי, הוא לא יודע את זה, אבל ההחתמה שלו תשנה את דפי ההיסטוריה. כי ב11 העונות של סילבה בסיטי (נתון מרשים בפני עצמו) הוא שיחק 423 משחקים, כבש 74 שערים ובישל 137 בישולים (שיא מועדון). בפרמיירליג יש לו 90 בישולים מה ששם אותו במקום השביעי מבין שחקני הפרמיירליג בהיסטוריה בנתון הזה, מעל דיוויד בקהאם, למשל. מעבר לכך, לסילבה יש ארבע אליפויות בארון, כשבשתי האליפויות האחרונות הוא מכהן כקפטן בפועל בגלל ההיעדרויות הממושכות של וינסנט קומפאני.

עד כאן הכל טוב, אז למה לעזאזל הוא בכלל מקום שני ולא ראשון? ובכן, יש לכך שתי סיבות. הראשונה, סילבה הוא לא כוכב. ב11 העונות שלו באנגליה סילבה זכה פעם אחת בתואר שחקן העונה של מנצ'סטר סיטי, וגם זה בעונה לא מאוד טובה של הקבוצה (2016-17) ויש רק שתי כניסות לנבחרת העונה בליגה. למעשה, סילבה אף פעם לא היה הכוכב של סיטי ובכל אחת מעונות היה שחקן יותר חשוב ממנו בקבוצה: בראשונה זה היה אגוארו, בשנייה טורה, בשלישית דה בראונה וברביעית סטרלינג.
למרות קריירה מפוארת סילבה לא היה אף פעם המוביל של הקבוצה, וזה משהו שיש למי שמעליו ברשימה ברזומה. 

ובשביל הסיבה השנייה, תצטרכו פשוט להמשיך לקרוא.

 

ססק פברגאס

שיחק ב: ארסנל (2003-2011), צ'לסי (2014-2019)

ססק פברגאס היה שחקן נוער מחונן, כך מספרים כל אנשי האקדמיה בברצלונה, היו עונות שהוא היה מסיים עם מעל ל30 שערים בקבוצת הנוער, אך למרות יכולתו המרשימה הוא מעולם לא התאמן עם הקבוצה הראשונה, בניגוד לחבריו לקבוצת הנוער ליאו מסי וג'רארד פיקה. אז פברגאס הבין את הרמז והחליט בגיל 16 בלבד החליט לעזוב ללונדון הרחוקה, לארסנל.

ההתפתחות של פברגאס בארסנל הייתה מטאורית, מעבר להיותו השחקן הכי צעיר בהיסטוריה של ארסנל, הכובש הכי צעיר בהיסטוריה של ארסנל והכובש הזר הכי צעיר בהיסטוריית הפרמיירליג, פברגאס ניצל את מגוון השחקנים הרחב כדי ללמוד ולשכלל את עצמו, בעיקר מהקשרים ג'ילברטו סילבה ופטריק ויירה ששיחקו בעמדה דומה לשלו. תוך 3 עונות פברגאס נהיה שחקן מוביל בקבוצה שהדיעה לגמר ליגת האלופות וב2006 נבחר לנבחרת השנה של אופא כשהוא בן 19 בלבד, בעונות הבאות הוא גם זכה פעמיים בפרס שחקן העונה של ארסנל ונכנס פעמיים לנבחרת העונה.

אלא שפברגאס הבין בשלב מסוים שארסנל היא ממש לא נשארה הקבוצה אליה הוא הגיע בגיל 16, והיא מתחילה להיות קטנה עליו, אז הוא עבר לקבוצה הכי גדולה באותו זמן, הביתה לברצלונה.

כל מה שפברגאס עשה עד עכשיו בוודאי היו מכניסים אותו לדירוג, כנראה גם לחמישיה הראשונה, אלא שלסיפור הזה יש פרק ב'. כי בברצלונה פברגאס נדחק מהקישור של צ'אבי, אינייסטה ובוסקטס ועבר לשחק בעמדות פחות נוחות לו, בדרך כל בכנפיים אבל לפעמים אפילו כחלוץ, ובקיץ 2014 הוא הבין שהוא צריך לעזוב כדי להמשיך לשחק איך שהוא רוצה, אז הוא עבר לצ'לסי לפרק ב' באנגליה מפואר לא פחות. ב4 וחצי עונות בסטמפורד ברידג' פברגאס זכה בעוד שתי אליפויות, כשבעונתו הראשונה הוא מספק לא פחות מ24 בישולים בכל המסגרות. היום הוא משחק במונאקו וחונך את השחקנים הצעירים שם.

במהלך הקריירה שלו באנגליה פברגאס כבש 79 שערים וסיפק 148 בישולים בכל המסגרות, בפרמיירליג יש לו 111 בישולים, מה שמציב אותו  כמבשל השני הכי טוב בהיסטוריית הליגה והשחקן הלא בריטי היחיד שעבר את רף 100 הבישולים. אבל מה שמציב את פברגאס במקום הראשון יותר מהכל זה העובדה שההצלחה המטאורית שלו בארסנל הייתה סוג של חלון ראווה לקבוצות האנגליות למתרחש בכדורגל הספרדי, ויכול להיות שאם פברגאס לא היה מקבל את ההחלטה שקיבל בגיל 16, לא מעט מהשמות שהופיעו פה ברשימה לא היו מגיעים לאנגליה.

וד"ש לעלי מוחמד

לחלק א' – מקומות 10-6