אחרי 44 משחקים (נכון לכתיבת שורות אלה), השיקגו בולס במאזן של 17 ניצחונות ו-27 הפסדים כשהקבוצה בשנה הראשונה של פרויקט השיקום שלה. אפשר לחלק את החצי הראשון של העונה שלה לשניים:
- הפתיחה המחרידה, רובה בלי ניקולה מירוטיץ', עם 3 ניצחונות בלבד מתוך 23 משחקים
- ההמשך הסביר מאוד, עם 14 ניצחונות מתוך 21 משחקים, כשמירוטיץ' מקבל קרדיט כאחראי העיקרי לתנופה
איפה זה שם את השוורים? כבר לא קרובים לתחתית של התחתית (סתם עניין של כבוד, לא שיורדים ליגה חס וחלילה), אבל כנראה טיפה מאחורי הקבוצות שנלחמות לפלייאוף. אם המטרה של הנהלת הקבוצה היא להשיג בחירת דראפט גבוהה אבל עדיין להראות שיש עם מי לשחק ולאותת לשחקנים חופשיים בקיץ, אז עושים עבודה לא רעה. בינונית פלוס במקרה הזה.
לאלה שמתעבים את המילה טנקינג אפילו אם זה נכון יותר לטווח הארוך (נתון לויכוח), הקבוצה שנוצרה תוך כדי תנועה לא רעה בכלל: רוקי מצויין, כמה שחקנים צעירים סביבו שאפשר לבנות עליהם לעתיד והרבה מקום תחת התיקרה בשביל הקייצים הבאים. אפשר לעשות את זה בדרך בזיונית כמו בתחילת העונה, ואפשר להיראות קצת יותר תחרותיים. זאק לאבין, שחזר מפציעה ארוכה שבוע שעבר, העיר על הנושא, ואמר שמבחינת השחקנים, המטרה היא רק לנצח. הנהלה ומאמן יכולים להכווין אחרת. לדוגמה אטלנטה, הקבוצה הגרועה בליגה כרגע, שמספסלת את השחקן הכי טוב שלה (דניס שרודר שביקר אותנו בישראל לא מזמן) ברגעים מכריעים.
אגב המאמן, פרד הויברג בעונתו השלישית בקבוצה. הוא הולך לפספס את הפלייאוף העונה כנראה, אבל עושה רושם שלראשונה חבורת השחקנים שיש לו היא כזו שהוא יכול לעבוד איתה, והכדורסל שמשחקים נראה הרבה יותר דומה למה שעבד כל כך טוב באיווה סטייט, שם הוא אימן בהצלחה במשך חמש עונות.
חזרה למירוטיץ', שהוחתם בקיץ על חוזה לשנתיים ($12.5 מיליון לעונה), מה שהופך אותו לנכס טרייד מעולה. כרגע נראה שיגיע טרייד עם יוטה ואולי אפילו טרייד משולש שכולל את קליבלנד, מה שאומר שהבולס מוותרים על הפלייאוף העונה. מירוטיץ' קצת נרגע מבחינת אחוזי קליעה במשחקים האחרונים אחרי חזרה מסחררת למגרשים (הפסיד את פתיחת העונה בגלל אגרוף לפרצוף שחטף מחברו לקבוצה, בובי פורטיס), אבל עדיין משחק את הכדורסל הטוב בקריירה שלו, עם 17.3 נק' למשחק כשהוא קולע 45% משלוש בפחות מ-25 דקות לערב.
הנדוניה שהבולס קיבלו בעיסקת ג'ימי באטלר נראית יותר ויותר טוב עם הזמן. נכון, באטלר מוליך את מינסוטה בדרך לפלייאוף הראשון מאז 2004 והראשון בלי קווין גארנט בסגל, אבל לשיקגו יש מספיק סיבות להיות מרוצה:
- זאק לאבין יכול להיות חתיכה נוספת בפאזל שמנסים להרכיב (שחקן חופשי בסוף העונה שלשיקגו עדיפות עליו) שנותן לבולס משהו מהקו האחורי שהיה מאוד חסר עד עכשיו
- כריס דאן, אחרי עונת רוקי נוראית, השתלט על עמדת הרכז ומעמיד מספרים לא רעים בכלל של 13.3 נקודות ו-6.4 אס' למשחק בפחות מ-30 דקות לערב
- לאורי מארקנן, The Markksman
הפיני שעוד לא בן 21 מושווה הרבה לדירק נוביצקי. כל שחקן לבן, אירופאי, גבוה עם קליעה מבחוץ משווה לנוביצקי. אבל בעוד נוביצקי הוא עוף מוזר בנ.ב.א מבחינת סגנון משחק, מאקנן הוא בדיוק מה שהליגה רוצה בתקופה הזו משחקן גבוה: שילוב של אתלטיות, יכולת סבירה לקלוע מבפנים ובעיקר טווח בלתי נגמר. מארקנן לא יזכה ברוקי העונה; זה כנראה יהיה בן סימונס, אולי דונובן מיטצ'ל. אבל אחרי הביקורת על הבחירה בו, לראות את הילד הזה מתעלל בשומרים שלו וקולע 15.5 לערב, מוריד 7.6 ריבאונדים ומפגיז שלשות בקצב שובר שיאים חייב להיות תענוג די גדול לצמד פקסון ופורמן, שהם בד"כ אלה שאליהם מופנים חיצי הביקורת של האוהדים.
אז לסיכום הסיכום: הבולס לא יגיעו לפלייאוף, אבל ככל הנראה לא הולכים על טנקינג חסר רחמים. גם בלי זה, מה שמקטין את הסיכויים להשיג את באגלי או יאנג בדראפט הבא, נבנית קבוצה חביבה מאוד בשיקגו, שצריכה שיפור גדול בעיקר בהגנה, אבל לא רחוקה יותר מדי מלהיות קבוצת פלייאוף לגיטימית, ועוד טיפה החלטות נכונות וסבלנות לפני שגם צמד המילים "title contender" יוזכר באותו משפט עם הבולס.
ובכל זאת, אי אפשר בלי איזו פאשלה של ההנהלה הזו: ג'ורדן בל שהבולס ויתרו עליו בשביל טיפה'לה כסף עוזר לקבוצה שהכי לא צריכה שיעזרו לה, הגולדן סטייט ווריורס.
