בבואנוס איירס החלוקה ברורה – או שאתה בוקה או שאתה ריבר. זה או שתצעד בכל סוף שבוע לכיוון הבונבוניירה בשירת "דאלה בוקה" או שתהיה מזוהה עם החלק הצפוני של העיר, תשבע אמונים לריבר ותשנא בכל רמ"ח איבריך את הצהוב-כחול של השכנים משכונת לה-בוקה. בבואנוס איירס אין אמצע.
יחד עם זאת, בעידן המקצועי הוכיחו לא פחות מ-33 שחקנים שדווקא יש אמצע ולבשו את חולצותיהן של שתי הקבוצות הללו שחולקות יחד את היריבות העירונית המרה והמפורסמת בהיסטוריה שידועה בכינויה ה"סופר קלאסיקו" – אלו הם הבולטים שבהם. חלק ב'.
אוסקר רוג'רי – כשאוהדי הכדורגל הארגנטינאי מדברים על המודל האידיאלי של הבלם המקומי, זה שנלחם על כל כדור, משחק חזק מאד ולא מפחד לגלוש לרגליהם של שחקני היריבה, הם חושבים מיד על אוסקר רוג'רי, בלמה המיתולוגי של נבחרת ארגנטינה בשנות השמונים והתשעים.
אפשר לומר שרוג'רי, אחד משרי ההגנה הגדולים בתולדות הכדורגל הארגנטינאי, חי את חלום הכדורגל הדרום אמריקאי במלואו.
רוג'רי גדל ברוסאריו, התחנך בקבוצת הנוער של בוקה ג'וניורס ושיחק בקבוצה הבוגרת יחד עם דייגו מראדונה במשך 4 שנים.
יכולת המשחק ורוח הלחימה של רוג'רי התגלו אמנם בגיל צעיר, אך המזל התחיל להאיר לו פנים רק לאחר שהחליט לחצות את הכביש ולחתום בריבר פלייט. רוג'רי אמנם שיחק בריבר רק 3 עונות, אך דווקא במונומנטל הצליח הבלם לקבל את ההכרה הראויה לו ולהגיע להישגים אדירים. השיא הגיע בשנת 1986, אותה סיים רוג'רי עם ארבעה תארים – אליפות ארגנטינה, גביע הליברטדורס, הגביע הביניבשתי וגביע העולם.
לאחר ההצלחה הכבירה בריבר, הספיק רוג'רי לזכות באליפות ספרד כשחקן ריאל מדריד, בתואר שחקן השנה בארגנטינה במדי ולס ואף זכה באליפות ארגנטינה נוספת עם סן לורנצו ובכך רשם שלוש אליפויות סופרליגה עם שלוש קבוצות שונות, רגע לפני שתלה את נעליו.
אוסקר רוג'רי הוא ללא ספק אחד משחקני ההגנה הגדולים והאהובים בתולדות הכדורגל הארגנטינאי, אך הדבר שמייחד את רוג'רי יותר מכל זו העבודה שהוא נחשב לקונצנזוס היחיד אולי בקרב אוהדי בוקה וריבר שחולקים לו כבוד ומוקירים אותו על שבע שנותיו הנפלאות בשני צידי העיר.
ג'ונתן מיידנה – השחקן הבולט האחרון שהספיק לשחק במהלך הקריירה שלו גם בבוקה וגם בריבר, הוא ג'ונתן מיידנה, שחקנה של דפורטיבו טולוקה בהווה. מיידנה, יליד בירת ארגנטינה, הצטרף לבוקה ג'וניורס בגיל 20 ומילא תפקידים רבים בהגנת הקבוצה במשך 3 עונות. הדומיננטיות, הרב-גוניות והמשמעת ההגנתית של מיידנה הצעיר והחסון, גרמו לו להיות מסומן בתור הכוכב הארגנטינאי הבא שיכבוש את יבשת אירופה. מועדונים רבים מאיטליה וספרד חשקו בכישרון העולה מבואנוס איירס ואפילו פאביו קאפלו, מאמן ריאל מדריד דאז, רצה להנחית את מיידנה בבירת ספרד.
בסופו של דבר החליט הבלם שזכה עם בוקה בגביע הליברטדורס ב-2007, לחתום במטאליסט חארקוב האוקראינית (שפורקה לפני 4 שנים) ולאחר שתי עונות בחארקוב וחצי עונה בבאנפילד, מיידנה השאיר את השנים היפות בבוקה מאחוריו וחתם בריבר פלייט. הדבר עורר את זעמם של אוהדי בוקה ואילו אוהדי ריבר, שצפו במתרחש קיבלו את "העריק" מהדרום בברכה, והוא בתמורה, נתן להם את כל כולו- מיידנה הפך לאחד הסמלים הגדולים של ריבר בשנים האחרונות. הוא זכה עם הקבוצה ב-11 תארים בתשע עונותיו במועדון וכיאה לשחקן חם מזג, הוא אף נהג לקחת חלק משמעותי במספר רב של עימותים ואירועי אלימות במשחקי הסופר קלאסיקו, דווקא מול הקבוצה בה גדל. האירוע הבולט ביותר קרה במהלך משחקי ההכנה לעונת 2016 כאשר מיידנה נגח בקרלוס טבז וכתוצאה מכך עורר מהומת ענק שכללה את כל הנוכחים על כר הדשא ואף את ספסלי שתי הקבוצות. בעונה שעברה בגיל 35, נדד מיידנה למקסיקו ומי יודע, אולי אוהדי הכדורגל בארגנטינה עוד יזכו לראות את הבלם המעוטר והאימתני, שב לסיבוב פרישה בסופרליגה.
חוליו אולרטיקואצ'אה – חוליו אולרטיקואצ'אה תמיד נחשב לשחקן מגוון וכישרוני מאד והוא נמנה בין יחידי הסגולה שידעו לשחק ביותר מ-3 עמדות שונות על כר הדשא. כבר בקבוצת נעוריו ראסינג קלוב, הצליח אולרטיקואצ'אה, שהפך לימים לחביב הקהל באבז'אנדה, לנהל את משחק ההתקפה של קבוצתו גם כשהוצב בעמדות הגנתיות. הוא היה שחקן חופשי במלוא מובן המילה.
לאחר 5 עונות במדים התכולים-לבנים, נמכר אולרטיקואצ'אה לריבר פלייט בשל מצבה המקצועי והכלכלי הקשה של הקבוצה בה גדל. מי שזימן את אולרטיקואצ'אה לריבר היה לא אחר מאשר אלפרדו די סטפנו, מאמן ריבר פלייט באותן שנים שהעריך את המסירות, ההתמדה ואת ראיית המשחק של המגן הצעיר של ראסינג. האירוניה היא שדווקא תחת הדרכתו של די סטפנו, שנהג להשפיל את מיטב ההגנות באירופה במשך שנים רבות, נוצר החיבור האיכותי ביותר בהגנת ריבר פלייט מאז ומעולם- החיבור של חוליו אולרטיקואצ'אה ודניאל פסארלה.
לאחר שזכה באליפות בעונת הבכורה בריבר ורשם עוד 4 עונות רזות למדי, נשלחה עבור חוליו הצעה מדרום העיר. רוב השחקנים היו מתבלטים האם להיענות להצעה שכזו אך עבור אולרטיקואצ'אה, ההחלטה הייתה פשוטה למדי מפני שהיה חתום על ההצעה, היה שוב די סטפאנו בכבודו ובעצמו, שחתם ימים ספורים קודם לכן בבוקה לאחר שסיים את חוזה האימון שלו בריאל מדריד. אולרטיקואצ'אה כאמור, קיבל את ההצעה, אך שיתוף הפעולה שלו עם די סטפנו שרד עונה אחת בלבד. לאחריה, חזר די סטפנו לספרד בשביל למלא את משרת המאמן בוולנסיה ואילו אולרטיקואצ'אה נדד לצרפת ושיחק עונה בנאנט הצרפתית ומשם שב לארגנטינה לארחנטינוס ג'וניורס ואפילו הספיק לסגור מעגל בראסינג קלוב.
הסיפור של אולרטיקואצ'אה הוא לא עוד סיפור קלאסי על שחקן שעובר לשחק ביריבה הגדולה ביותר של קבוצתו בגלל רגשות נקם, משכורת שמנה יותר או קידום מקצועי. זהו סיפור גדול בהרבה- סיפור על קשר מיוחד ומעורר השראה בין מאמן לשחקן.
"Saladillo facebook page)
