נובמבר 1999 הייתה הפעם האחרונה שבה ניצחנו את בני יהודה בחוץ. הרבה זמן עבר מאז, רובי עוד היה איתנו, יואב כץ עוד היה שם שלא אמר כמעט כלום לאוהדי הפועל חיפה. זה היה כל כך מזמן, אפילו עוד לפני שנינט זכתה בכוכב נולד.
אלו היו ימים שבני יהודה עוד אירחו בשכונה. אוי המגרש בתקווה, כמה געגועים. מצד שני זה היה האיצטדיון היחיד שרובי שפירא ז״ל היה נמנע מלהגיע אליו בגלל הקללות שהיה סופג.
קופצים 18 שנה קדימה לאתמול. השכונה המיושנת התחלפה למושבה, לטעמי המגרש הכי מוצלח מאוסף האצטדיונים החדש שנבנה כאן בשנים האחרונות ובאופן מפתיע הוא אפילו ממוקם ליד תחנת רכבת! אירופה בפתח תקווה… אבל חוץ מבסופי שבוע, כי הרי הרכבת לא עובדת בשבת. מחוץ לאצטדיון אווירה רגועה כזאת לא ממש ברורה של שני מועדונים שעוברים תקופה יפה.
הפועל חיפה שגירדה את הליגה מלמטה כל כך הרבה שנים פתאום משום מקום מריחה צמרת, ובבני יהודה ראו בשנה שעברה תואר ראשון אחרי 27 שנה!! אתמול אוהדים צעירים שלהם סיפרו לי חוויות מהזכייה בגביע. זאת הרגשה שאוהדים מהמועדונים ה״גדולים״ לעולם לא ירגישו.
בחוץ מסתובבים הרבה ילדים בגלל השעה הנוחה, והרבה משפחות שבאות לכדורגל שזה תמיד יפה לראות. מזג אויר שלא החליט אם קיץ או חורף ולא החליט אם זה יום או לילה, לא ברור אם צריך לשים משקפי שמש או משקפי ראייה. התלבטויות שבאות עם הגיל. סיבוב קצר מסביב לאיצטדיון ממחיש לי, בניגוד למה שכתבתי קודם, שפתח תקווה היא לא ממש אירופה. הבארים מסביב לאצטדיון סגורים, כך שלשתות בירה בפתח תקווה לפני משחק כדורגל זה כנראה כמו לבקש מלוזון לנתח את הסרט בלייד ראנר 2049.
אז אם אין בירה נכנסים ליציע, והראש נודד למחשבות על משחק רבע גמר הגביע בשכונת התקווה בעונת האליפות ב-1999 כשהובלנו 0-2 מצמד של לירון בסיס והצלחנו להפסיד 3-2 עם שער בדקה ה-83. אז כמו שהבנתם, אף פעם לא היה לנו קל לשחק מול בני יהודה, בטח לא כשהם בריצה של ארבע ניצחונות רצופים.
המשחק מתחיל, ואחרי מחצית ראשונה שבה קשה להגיד שראינו משחק גדול, האדומים עם יתרון קל למרות פציעה של עדן נשמה בן בסט. המחצית השנייה הייתה לחלוטין ביתרון של בני יהודה, המשחק שלנו היה נראה לחוץ מול משחק לא ממש יעיל של הכתומים והחמצה גדולה של יונתן כהן. אבל כשיש לך הגנה שסופגת 11 גולים ב-16 משחקים וחבורה מחוברת של שחקנים בלי אגו, אתה יכול לצאת למלחמה ולנצח משחקים גם כשאתה פחות טוב.
ושוב הגענו לדקה ה-75, הדקה שבה הפועל חיפה נועלת את השער ובולעת את המפתח. היא הקבוצה היחידה בליגה שלא ספגה גול ברבע השעה האחרונה של המשחק. אז מה שנשאר זה לעקוץ ואתמול עקצנו ועוד איך. גינסרי המלך של הדרבי מבקיע בדקה ה-85' בעזרתו של בן תורג'מן ואלילת המזל והכדור מטייל לו בסלואו מושן פנימה. האושר הכי גדול בכדורגל מגיע משער ניצחון שמובקע אחרי הדקה ה-80.
השופט שורק לסיום! אחרי החגיגות עם השחקנים, אנחנו יוצאים החוצה רק כדי לגלות ש…הבארים עדיין סגורים וגם תחנת הרכבת. בדרך הביתה אנחנו שומעים על עוד הפסד של היריבה העירונית שרק מגדיל את הוואו!! רק על תעירו אותי מהחלום! מינוס 80 מיליון שקל, פלוס 19 נקודות! עוד מישהו מעיז להגיד שאין הפועל בחיפה?
