// מאת ערן ויסברד מאמן מנטלי לספורטאים
בתקופה האחרונה פורסם שקבוצת בית"ר ת"א רמלה תעזוב בסוף השנה את רמלה ותחפש בית חדש (כלומר, בית"ר ת"א תחפש בית חדש), בעקבות כוונת ראש העיר לקצץ 3\2 מהתקציב שמועבר לקבוצה.
הרצון להוריד את השם ת"א מהקבוצה ולראות יותר שחקנים שגדלו ברמלה. כידוע, הקבוצה משמשת כבית חם ליוצאי מחלקת הנוער של מכבי ת"א ולעוד כמה קבוצות ליגת העל. בנוסף, יו"ר ההתאחדות לשעבר, שינו זוארץ, החליט להתחיל פרויקט של קבוצות בת בליגות הנמוכות, רעיון שכנראה נגנז בעקבות פרישתו מהתפקיד. פרסומים אלה העלו אצלי שוב את השאלה לגבי הצורך בקבוצות בת או מילואים לקבוצות ליגת העל.
Credit to "Maccabi Tel Aviv FC" Facebook page
הנושא הזה עלה כמה פעמים בשנים האחרונות, במיוחד על ידי המנהל המקצועי של מכבי ת"א בעבר, ג'ורדי קרויף. קרויף טען שהמעבר מגיל נוער לבוגרים הוא שלב מאוד קריטי בהתפתחות כדורגלנים, ההתמודדות הפיזית והמנטלית שונה מאוד מגילאי נוער וישנו תהליך הסתגלות שהשחקן צריך לעבור. אם לא נעזור לשחקנים לעבור את תהליך זה על ידי כך שנמשיך לתת להם אימון ברמה גבוהה ואף יותר חשוב, את האפשרות לשחק ברמת בוגרים, לטעות, ליפול וללמוד איך להרים את עצמם מבחינה מנטלית, אנחנו נאבד הרבה מאוד כישרונות פוטנציאלים שההתפתחות שלהם מאוחרת יותר.
בעולם יש לא מעט ליגות שמאמצות את שיטת קבוצת הבת בווריאציות שונות. בספרד יש לקבוצות שמעוניינות קבוצת בת על שמה שמשחקת בליגות יותר נמוכות (אסור לקבוצת בת ואם לשחק באותה ליגה). באנגליה לכל קבוצה יש קבוצת מילואים שבא משחקים השחקנים שלא שיחקו במשחק ליגה (נגד קבוצת המילואים של הקבוצה שהם שיחקו נגדה בליגה).
כדורגלן שמסיים גיל נוער לרוב המוחלט לא יקבל הזדמנות אמתית בקבוצת האם שלו ולדעתי אפשר להבין גם מדוע. על קבוצות ליגת העל ומאמנם מופעל לא מעט לחץ לתוצאות מידיות על ידי האוהדים והתקשורת. אין להם הרבה זמן לניסויי כלים ולאפשר לשחקנים צעירים לצבור ניסיון. מעטים מאוד השחקנים שמקבלים את ההזדמנות הזאת מגיל כל-כך צעיר (ראו ערך מנור סולמון, ירדן שועה ועוד כמה בודדים). וגם אותם שחקנים, אם לא היו מספקים את הסחורה, היו לוודאי לומדים לחמם את הספסל ולחכות להזדמנות שלהם.
הבעיה היא שיש ערך בלתי נדלה לכישלון, במיוחד בגיל צעיר, הן בצד המקצועי והן בצד המנטלי. בפרסומת האלמותית של מייקל ג'ורדן לנייקי הוא מדבר על כל הפעמים שהוא נכשל ומסכם את הפרסומת במשפט, "וזאת הסיבה שאני הצלחתי". ניתן לדבר עם שחקנים על הצלחה וכישלון. על הצורך להרים את הראש ולהמשיך לדחוף קדימה למרות שהם החטיאו, לשבח אותם על האומץ לקחת את הזריקה האחרונה או הפנדל בדקה ה90. על איך לא לאבד ביטחון כחלוץ שלא כבש כמה מחזורים או איך להרים את עצמך אחרי פנדל שעשית בדקה ה90 שעלה לקבוצה שלך במשחק. איך להתמודד עם לחץ מהאוהדים או ההנהלה. איך להתמודד עם שחקנים אחרים שמנסים להוריד אותך כי הם רוצים את המקום שלך ועוד הרבה דוגמאות אחרות. ניתן לדבר, אבל אין תחליף לניסיון, לחספוס, לחוויות. להרגיש את התחושות בבטן, על הבשר שלך. ללמוד מה משפיע עליך ואיך אתה מוציא את עצמך מהמצבים האלה. כאן גם באה העבודה של היועץ מנטלי\פסיכולוג ספורט בצורה הטובה ביותר. לעזור לספורטאים להתמודד עם המצבים הללו ואיך ללמוד מהם לעתיד.
בשנת המשחקים 17\2016 עבדתי כמאמן מנטלי בבית"ר ת"א רמלה תחת המאמן עמיר תורג'מן ועוזרו ארז בלפר. זכיתי לראות ממקור ראשון קבוצה צעירה, שהשחקן המבוגר ביותר שלה הוא בן 24, עושה עונה חלומית במושגים שלה ומסיימת במקום השלישי עם התקציב הנמוך בליגה. בקבוצה שיחקו שחקנים כמו רוסלאן ברסקי, שחר פיבן ודן גלזר (מכבי ת"א), עידן כהן (הפועל ת"א) דור ג'אן (בני יהודה), סוהיל ארמלי (בני סכנין), מקסים גרצקין (הפועל חדרה) ועוד כמה שחקני ליגה לאומית מובילים. בנוסף, ניתן לציין גם את יהונתן כהן ומתן חוזז (מכבי ת"א) ששיחקו בקבוצה שנה קודם.
בשנה שלי שם ראיתי את אותם שחקנים עוברים בדיוק את אותן חוויות מעצבות שהזכרתי קודם. נכשלים, לומדים להתמודד ומתחזקים. מקבלים הכוונה מצוות אימון ברמה גבוהה שמגיע עם ניסיון בעבודה עם נוער ומסוגל להכיל וללמד את אותם שחקנים צעירים איך להתפתח מהמצבים הללו. אני רואה היום את אותם שחקנים מתמודדים בצורה נפלאה בקבוצותיהם עם אתגרים דומים, במעמדים לחוצים יותר ומסובכים יותר. אבל הם היו שם, הם מכירים את התחושות ולמדו איך להתמודד. עכשיו הם רק צריכים להעתיק את זה לגדול יותר.
לגבי השאלות האתיות שעולות בהקשר של בית"ר ת"א רמלה, הן יכולות להיפתר בקלות מאוד על ידי הסדרת קבוצות הבת על ידי ההתאחדות. תהליך שהתחיל להתרחש תחת שינו זוארץ וכאמור כנראה נפל בעקבות עזיבתו. קבוצות בעלות אמצעים ומחלקות נוער מפותחות כדוגמת מכבי ת"א, חיפה, נתניה ופ"ת יכולות לאפשר תנאי אימון ברמה גבוהה ושקט תעשייתי לקבוצות הבת שלהם שישחקו בליגות הנמוכות וכך לאפשר לעוד הרבה שחקנים צעירים עם פוטנציאל להתפתח. מקווה שמישהו בהתאחדות ירים את הכפפה שג'ורדי זרק ואולי נראה משהו חדש ומרענן אצלנו במגרשים.
הכותב הוא מאמן מנטלי לספורטאים שעובד בשנים האחרונות עם קבוצות בוגרים ומחלקות נוער בליגת העל לכדורגל. לפרטים נוספים אתם מוזמנים לבקר:
