יש לי כמה וכמה אהבות בחיי. מעבר לאשה וילדים, אתם יודעים. בין הידועות, מוסיקה, כדורגל, אומנויות לחימה, ספרות, קולנוע, הליכות רומנטיות על חוף הים. אולי בעצם הייתי צריך לעצור לפני הדבר האחרון…
מכיוון שקו המחשבה שלי (מחוץ לשעות העבודה – שם אני בפוקוס כמו רונאלדו מול השער) מזכיר שיר של שלמה ארצי, לפעמים מתערבבים להם עניין בעניין, ומעניין לעניין… אה, אז אני מגיע לעניין לשמו התכנסנו. חמישה שחקני כדורגל, ומקביליהם בעולם המוסיקה.
גילוי נאות: אני "מעריץ שרוף" של רוב הדמויות המוזיקליות הנ"ל. ורוב הכדורגלנים גם.
אני לא יודע אם כבר עליתם על כך שליאו מסי הוא תאום כמעט זהה של מארק קנופלר (ואם נזדקקתם לויקי-חרטא, שבו בפינה וחפשו ביוטיוב. קצת חינוך מוסיקלי לא הזיק לאיש). מה משותף לסולן והגיטריסט של דייר סטרייטס ולשחקן הכי טוב בעולם (על פי דיווחים זרים)?
שני דברים מרכזיים:
- שניהם כמובן אומנים ברמה יוצאת מגדר הרגיל. האחד מנגן בגיטרה חשמלית ללא מפרט, ובזמנו הפנוי מלחין פסי קול לסרטים. השני מלהטט על המגרש ועושה בו ככל העולה ברוחו, ברצותו מבקיע, ברצותו מבשל, עובר שחקן או חמישה… אומנים יוצאי דופן.
- אבל הדבר שבאמת משותף להם הוא שלמרות היותם פנומנים בלתי מעורערים, עדיין הם לא מקבלים את החותמת של "הכי טוב אי פעם". לקנופלר יזכירו את הנדריקס ופייג' ולמסי את מראדונה ופלה (לכל הפחות). שניהם זכו בינתיים לפרסים וכבוד, אבל לא לבכורה. אני יודע שזה מאוד סובייקטיבי, אבל ניתן לכל הפחות לבנות קייס למה הם לא. אפילו אם הם כן.
- בינינו? ככה כשאף אחד לא רואה – שניהם גם מה זה גדולים על הלהקה שלהם. אפילו אם זה עובד טוב.
זוג התאומים הבא הוא זינדין זידאן יבדל"א וכריס קורנל הי"ד. מה?! כן, כן. תקשיבו, זה די ברור.
קורנל הקים את סאונדגרדן, שיתף פעולה בהרכב temple of the dog עם חברה שהפכו לפרל ג'אם, אחר כך הקים ביחד עם פליטי רייג' אגיינסט ד'ה מאשין את אודיוסלייב ובין כל הפרוייקטים, טיפח קריירת סולו.
זידאן התחיל בקאן, המשיך בבורדו, משם ליובנטוס ולריאל בה הוא מאמן. ולא נשכח את חלקו (העצום) בהצלחת הנבחרת הנהדרת של צרפת בסוף שנות ה 90.
- שניהם היו גורמים מרכזיים ומשפיעים ביותר מפרוייקט אחד או שניים מוצלחים ומוערכים.
- שניהם הצליחו "מחוץ לבית"
- שניהם "הביאו תוצאות" מעולות בפרוייקטי הסולו שלהם (זידאן כמאמן)
- קורנל תמיד היה הגורם המחבר, המשפיע, הדבק, המרכז, בכל פרוייקט בו השתתף. אני מייחס לו חלק בלתי ניתן לכימות בהיווצרותה של "סצינת סיאטל" הידועה. את הכבוד שרוכשים לו כולם הוא הרוויח. זידאן ומילים כמו מרכז, דבק, השפעה, הן מילים נרדפות לאחד הגדולים בתולדות המשחק. כבוד והערכה? מדומני שגם אוהדי בארסה שרופים, בסתר ליבם, יודעים למי למי.
אוקיי, לא נתרחק יותר מדי מסיאטל. אתם יודעים מי שתי טיפות עין דיוויד בקהאם? דייב גרוהל. זה מי.
- בואו נתחיל במובן מאליו. שניהם בחורים סקסיים וחביבים. את שניהם אוהבים או שונאים בעיקר בגלל זה.
- בעוד גרוהל מוכר כ"מתופף של נירוונה" והסולן\מקים של הפו פייטרס, שתי להקות בעלות זכות קיום עצמאית לחלוטין, בקהאם היה חלק מרכזי בלהקה של סר אלכס, וגם שותף למופע "גלאקטיקוס".
- בין אלבום של פו פייטרס אחד למשנהו, גרוהל ידוע כאחד שתורם את זמנו להרכבים אחרים ופרוייקטים מיוחדים. בקהאם היה זה שחצי עונה שיחק בלוס אנג'לס ובחציה השני ב"מילאן". ככה בשביל החבר'ה (והקריירה של בקהאם ספייס).
- גרוהל מוזיקאי בחסד (בין עשרת המתופפים הטובים בהסטוריה לפי לא מעט רשימות). בקהאם קשר בחסד, וגם אם לא בעשיריה הראשונה, תמיד יוזכר בדיון. ובכל זאת, שניהם לא יזכרו בזכות משהו "יוצא דופן". וזה בסדר גמור. כי גם לעשות דברים טובים טוב מאוד זה… טוב מאוד.
Credit to "David Beckham" Facebook page
אריק קאנטונה. אריק הוא הדילן של הכדורגל. מי שאוהב את דילן פשוט לא סופר אף מוזיקאי אחר. זה מעבר לפרסים ותחרויות. דילן זה משורר, גיטריסט וחתיכת נודניק בחבילה אחת. או במילים אחרות – אריק קאנטונה.
- שניהם אנשים פרטיים שבוחרים בקפידה כמה תדעו עליהם באמת.
- שניהם חוו הצלחה, אהבת קהל חסרת תקדים והפניית עורף של קהל.
- שניהם עשו ועושים אך ורק מה שמעניין אותם ולא באמת מעניין אותם מה חושבים על זה.
- ובין אם אוהבים אותם או לא, יודעים שיש בהם משהו שפשוט אין באף אחד אחר (לא, ג'ואי בארטון, לא מספיק "שיגעון". צריך גם כישרון)
בונוס – למרות שלא 100% מסתדר: ג'יג'י בופון הוא הבוס! ברוס ספרינגסטין. מהרגע שהוקמה לה להקת האי סטריט בנד, ספרינגסטין עלה ממעמד של עוד ערס חתיך עם גיטרה לאגדה. מרגע הצטרפותו של בופון ליובה הוא טס באותו המסלול. ההבדלים היחידים (והדי זניחים) – ברוס ניסה את מזלו בסולו בהצלחה פחותה משמעותית ובופון היה שוער טוב לפני יובה, אבל שניהם באמת נסקו בפרוייקט שהיה לפרוייקט החיים שלהם. בופון שלא נטש את הקבוצה כשהורדה ליגה, וספרינגסטין שלא שכח מאיפה בא. ושניהם נותנים לאוהדיהם את המתנה הכי יקרה – התקווה.
זהו.חיפשתי תאום לזלאטן, אבל באמת…
מכירים עוד תאומים? ספרו לי. כמו שאתם בטח מבינים, אני מת על השטויות האלה.
