// מאת עמית גראנט
בשעה טובה ומוצלחת אפשר להפסיק לספור את הימים – יש מאמן חדש לנבחרת ישראל.
לדעתי, לגבי המינוי של המאמן כמו גם של המנהל הטכני החדש, צריך להגיב עניינית ולא האם אנחנו "אוהבים" אותם או לא. גם ההיסטוריה ארוכת השנים של אנדי הרצוג מול נבחרת ישראל לא רלוונטית. הדבר היחיד שרלוונטי הוא האם המינוי הנכון והאם הם הצמד שמסוגל להצעיד את הנבחרת ואת הכדורגל הישראלי קדימה.
אישית, אין לי משהו נגד צוות אימן זר, לחילופין אני גם לא חושב שיש בלעדיות על משרת מאמן הנבחרת לבעלי תעודת זהות כחולה. הפרמטר היחיד צריך להיות מידת ההתאמה למשרה והערך המוסף שמביא איתו המאמן.
הלכתי ובדקתי מה עשה הכדורגל האוסטרי בשנים האחרונות:
האוסטרים העפילו 7 פעמים לגביע העולם, אך האחרונה שבהם לפני 20 שנה. גם הסטטיסטיקה שלהם בטורנירי היורו לא הפילה אותי מהכסא – האוסטרים העפילו פעמיים – בפעם הראשונה ב-2008 כאשר אירחו את הטורניר במשותף עם שווייץ (העפלה אוטומטית) ובפעם השנייה ביורו האחרון ב-2016 כאשר הטורניר "נופח" ל-24 נבחרות. גם הישגי המועדונים האוסטרים לא בפריחה בשנים האחרונות מלבד רד בול זלצבורג המשגשגת בזכות הזרמת כספים חריגה ויוצאת דופן ועל הקריירה הבינונית של הרצוג כמאמן כבר נכתב הכל בימים האחרונים.
אז למה בכל זאת בחרה בו ועדת האיתור וקיבלה את המלצתו של המנהל הטכני החדש של הנבחר, מר וילי רוטשטייינר האוסטרי? אין לדעת, אבל ניתן רק לשער כי כמו שלהצלחה אבות רבים כך מהכישלון בורחים כמו מאש ובבוא היום לחברי ועדת האיתור הנכבדים תהיה את האפשרות להפיל את התיק על רוטשטיינר, שהרי הוא המליץ על הרצוג. יכול מאוד גם להיות שבארץ הקומבינות, בה כולם מכירים את כולם וכולם יודעים מי היו המועמדים הישראלים לאימון הנבחרת – חבר אחד של הועדה רצה את מאמן נ.ק וחבר אחר רצה את מאמן י.א, החליטו על פשרה מוזרה בה מביאים מועמד "חיצוני".
לסיכום, אחרי הכל זאת הנבחרת שלנו ואין לנו עוד נבחרת (גם הולנד נעלמה) ולכן נאחל לצוות האוסטרי בהצלחה אף על פי שללא תוכנית ארוכת טווח לשינוי בתרבות הכדורגל, ביחס ובהשקעה לענף, העפלה לטורניר גדול נראית דמיונית
