לא מובן מאליו שיפן וקטאר נוטלות חלק בקופה אמריקה השנה, אבל מאחורי השתתפותן מסתתרת אסטרטגיה ותיקה ומחושבת לנסות ולרענן את הרכב הנבחרות ולעורר עניין רב יותר בטורניר שבעבר לא עניין כמעט אף אחד מחוץ לאמריקה.
חשוב לזכור. במשך שנים רבות הקופה אמריקה היה טורניר משני שאף אחד מחוץ לגבולות אמריקה הלטינית לא התעניין בו. בשנת 1986 חברת Traffic Sports רכשה את הזכויות המסחריות לטורניר והיתה זו נקודת המפנה בתולדות הקופה אמריקה. החברה הרוויחה מזכויות השידור הטלוויזיוניות, התחילה לחשוב על דרכים להעלות את הפופולריות של הגביע והחליטה להגדיל את מספר המדינות המשתתפות, אבל בקונפדרציית CONMEBOL, קונפדרציית הכדורגל של אמריקה הדרומית, רק עשר נבחרות והחברה רצתה יותר.
בתחילת שנות התשעים אנשי CONMEBOL הבחינו שהפופולריות של הקופה אמריקה יורדת והם הזמינו לטורניר בשנת 1993 את ארצות הברית ומקסיקו מהקונפדרציה השכנה CONCACAF (קונפדרציית הכדורגל של אמריקה הצפונית, המרכזית והאיים הקאריביים). היו כאלה שהתנגדו לרעיון הוספת הנבחרות, כמו אחד, דייגו מראדונה, שהצהיר ב-1993 שהקופה אמריקה הוא טורניר ייחודי ויש להימנע מלהפוך אותו לעוד טורניר של מונדיאל.
אבל הרעיון עבד.
הרייטינג של הטורניר גדל והיה לטוב ביותר בשנים האחרונות ומאז לפחות נבחרת אחת שאינה מהיבשת מתארחת בטורניר הקופה אמריקה. בדרך כלל הזמינו נבחרות מ-CONCACAF בשל הקרבה הגאוגרפית. יותר מכולם הוזמנה נבחרת מקסיקו, שהשתתפה מאז 1993 בעשרה טורנירים רצופים (מהם פעמיים העפילה לגמר הטורניר – ב-1993 וב-2001).
נבחרת ארצות הברית הייתה הנבחרת הזרה השנייה שהוזמנה לקופה. ב-1993 השתתפה לראשונה ומאז השתתפה בשלושה טורנירים נוספים (הישג השיא הוא מקום 4 ב-1995 ובקופה אמריקה 2016 שהיא עצמה אירחה). ב-1997 הוזמנה נבחרת קוסטה ריקה, שהשתתפה עוד שלוש פעמים נוספות, ב-1999 הוזמנה גם נבחרת יפן (שהוזמנה להשתתף גם בקופה אמריקה 2019 הנערך בימים אלה) וב-2001 הוזמנה נבחרת הונדורס. ב-2019 הוזמנה לראשונה נבחרת מוסלמית, קטאר, שגם תהיה המדינה המארחת במונדיאל 2022.
ב-2001 נשקלה אף השתתפותה של קנדה, אבל ברגע האחרון זה לא קרה. זה היה אחד הטורנירים הגרועים בתולדות היבשת. קולומביה, המארחת, לא הייתה יכולה לספק מערך אבטחה נאות ולכן ארגנטינה (שבינתיים חווה את הפתיחה הגרועה ביותר שלה בקופה מאז 1979) וקנדה ביטלו את השתתפותן ברגע האחרון ובמקומן הוזמנו הונדורס וקוסטה ריקה וקנדה לא חזרה עוד לרעיון ההשתתפות בטורניר הדרום אמריקאי. ב-2011 מדינה נוספת ביטלה השתתפותה, הייתה זו יפן שביטלה את הגעתה בעקבות הצונאמי ורעידת האדמה שהתרחשו לא הרחק מטוקיו במארס אותה שנה.
קרדיט: דף הפייסבוק הרשמי של Selección Nacional de México.
השתתפות נבחרות לא דרום אמריקאיות בקופה אמריקה מהווה רווח בשביל כולם. מדינות חדשות מביאות איתן קהלים חדשים, בתמורה, לנבחרות יש הזדמנות לבחון על המגרש שחקנים חדשים וצעירים ולהשתתף בטורניר בינלאומי אמיתי.
מארגני הקופה אמריקה בונים על כך שהנבחרות האורחות יביאו שחקני מבחן ולא באמת יביאו את הכוכבים הגדולים שלהן. כך לנבחרות הללו קשה יותר להעפיל משלב הבתים (וחוץ ממקסיקו שמשחקת מעולה וארצות הברית) מרבית הנבחרות לא מעפילות לשלבים המתקדמים, כשזה קורה זה נחשב לסנסציה של ממש.
כמו בטורניר של שנת 1993. מקסיקו, שאך זה הגיעה לטורניר, עברה את ארגנטינה וקולומביה ואחרי מפגש מול בוליביה הצליחה להעפיל לחצי הגמר במסגרת דו-קרב דרמטי של בעיטות עונשין. המקסיקנים נעצרו רק בגמר כשנבלמו על ידי ארגנטינה החזקה עם סימאונה ובסטיסטוטה.
בקופה אמריקה 1995 גם ארצות הברית וגם מכסיקו הגיעו לפלייאוף (ארצות הברית העפילה מהמקום הראשון בבית שלה בעוד מקסיקו הייתה לנבחרת הטובה ביותר מבין הנבחרות שסיימו במקום השלישי) והן שיחקו זו נגד זו ברבע הגמר כשרק 6,500 איש חזו בתבוסה של מקסיקו (במשחק רבע גמר המקביל האחר – בין ארגנטינה לברזיל – שנערך באותו זמן צפה קהל של כ-20 אלף איש).
בשנת 2019 המארגנים ביקשו לנסות ולשחזר את הפירות מקופה אמריקה 2016 שנערך בארצות הברית והשתתפו בו שש נבחרות אורחות – ארצות הברית, מקסיקו, קוסטה ריקה, פנמה, ג'מייקה, והאיטי. לרבע הגמר העפילו רק ארצות הברית ומקסיקו וכך 16 הנבחרות המשתתפות איפשרו לארגן טורניר המורכב מארבעה בתים.
השנה ציפתה למארגנים בעיה. בקיץ 2019 נערכים שלל טורנירים בינלאומיים: ביוני וביולי משחקי מוקדמות יורו 2020, גמר ליגת האומות, גביע CONCACAF (המוכר כ"גביע הזהב") וגביע אפריקה לאומות (שיתקיים לראשונה בקיץ). לכן למארגנים לא היו הרבה אפשרויות לפנות אליהן שיוכלו להשתתף בקופה אמריקה. כבר ב-2017 הם הזמינו אליהן לראשונה נבחרות אירופאיות: נבחרות פורטוגל וספרד. אבל המשא ומתן לא צלח, בעיקר לאור העובדה שפורטוגל העפילה לשלבי הגמר של ליגת האומות וספרד סירבה.
בנוסף, גם האורחות הקבועות, כמו מקסיקו, כבר לא מיהרו להשתתף בקופה. מקסיקו הייתה אמורה להשתתף גם בגביע הזהב של CONCACAF ולכן הציעה לשלוח לקופה הרכב משני ללא המאמן הראשי, בזמן שההרכב הראשי ישתתף בגביע הזהב. ההצעה הזאת העליבה את מארגני הקופה שהגיבו כי אם מקסיקו בהרכבה המלא מתקשה מול ארגנטינה וברזיל, איך בדיוק יצליחו שחקני ההרכב המשני ועוד בלי המאמן הראשי.
מאותה סיבה גם ארצות הברית לא הגיעה להשתתף בקופה אמריקה שניסו להזמין נבחרות אפריקאיות, אבל, כאמור, הטורניר היבשתי באפריקה נחשב לטורניר היוקרתי ביותר באפריקה ולא סביר שנבחרות יוותרו עליו כדי להשתתף בקופה אמריקה.
לכן המארגנים פזלו ליעד אקזוטי יותר – יבשת אסיה.
לטורניר הגיעו יפן וקטאר שמתכוננות למשחקים האולימפיים ביפן ולגביע העולם בקטאר. שתי הנבחרות הללו כבר התמודדו זו נגד זו במסגרת גביע אסיה (קטאר ניצחה 3-1 בגמר).
ליפן יש ניסיון בקופה אמריקה. היא הוזמנה לראשונה כבר לפני שני עשורים, ב-1999, והייתה אז לנבחרת האסייתית הראשונה בתולדות הטורניר. אז היפנים לא הצליחו להעפיל לשלבי ההכרעה אחרי מאזן של שני הפסדים ונקודה בודדת מול פרגוואי. לשתי הנבחרות מוטיבציה אדירה לקראת הטורנירים שכל אחת מהן מארחת ולכן היה זה טבעי שהן ייענו בחיוב להצעת CONMEBOL.
כאמור, בקיץ 2020 יפן תתמודד באולימפיאדה הביתית, לכן חשוב להם כעת להשתתף בכל טורניר אפשרי. ליפן כמה שחקנים מוכשרים שעבורם הנסיון הבינלאומי חשוב מאוד והנבחרת בוטחת בקשר טאקפוסה קובו, שגדל באקדמיה של ברצלונה ועבר השנה מטוקיו לריאל מדריד.
לנבחרת קטאר זו ההשתתפות הראשונה בקופה אמריקה ומסיבה דומה. ב-2022 היא תארח את גביע העולם בכדורגל והם חולמים על הישגים לקראת המונדיאל הביתי. קופה אמריקה הוא אחת ההזדמנויות האחרונות לבדוק את ההרכב במסגרת טורניר רציני.
בסופו של דבר, קשה לראות כיצד הנוהג הזה הולך להתפוגג. הקופה אמריקה על עשרת נבחרותיה כבר אינה מספקת את אותו ריגוש, מתח ועניין שעוררה בעבר. ארגנטינה כבר לא כל כך מלהיבה; ברזיל משיגה את שלה ולא תמיד מוצאת יריבה שקולה, קולומביה, צ'ילה ואורוגוואי עוד מספקות עניין, אבל ללא מדינות חדשות ונבחרות מלהיבות מיבשות אחרות, כנראה שהקופה לא הייתה מצליחה להתרומם ולהפוך לטורניר בינלאומי יוקרתי ומעניין כמו היורו.
קרדיט: Qatar Football Association.
