לכבוד חגיגות 4 שנים לאתר "הזווית", הוחלט להקים פרויקט בו כל אחד יוכל לכתוב על שחקן בהסטוריה שלבש את הספרה 4 במהלך הקריירה. בניגוד למחשבה ההגיונית לכתוב על כוכבים גדולים כמו פטריק ויירה, סרחיו ראמוס, וירג'יל ואן דייק ועוד, החלטתי לכתוב על שחקן שלבש את מס' 4 בנבחרת שלו, והוא מציג את אחת הקריירות המורכבות ביותר של שחקן כדורגל בהסטוריה, סיפור שמשלב כשרון אדיר שלא התממש עד הסוף ביחד עם חיים לא פשוטים מילדות ועד ימינו. החלטתי לכתוב על חלוץ נבחרת טוגו ושחקן בשאקשהיר הטורקית – עמנואל אדבאיור.
אדבאיור הוא דוגמה לשחקן שעבר המון חוויות קשות וטראומטיות בחייו האישיים, אך הכדורגל היה מקום המפלט שלו, שגרם לו לשכוח מכל הצרות כל פעם ל-90 דק', ואף הציל את חייו (תרתי משמע). החלטתי לצאת איתכם למסע שיספר את סיפורו של "בייבי קאנו", מילדותו הקשה ועד לתקופה האחרונה בטורקיה.
אז נתחיל את הסיפור בגיל 4. לאחר 4 שנות חיים, כל ילד כבר צריך לדעת לדבר את שפתו בצורה בסיסית, לתקשר עם בני האדם שנמצאים סביבו וגם מסוגל להיות עצמאי, ללכת, לאכול ולשתות. אך כמו שכבר הבנתם, חייו של אדבאיור היו מאוד מורכבים כבר מתחילתם, והטוגולזי לא הצליח ללכת עד גיל 4. כל רופא באפריקה כבר איבד עצות, והפתרון האחרון היה הכנסיה. בכנסיה הודיעו לאמו של עמנואל שאם עד סוף השבוע לא יצליח ללכת, כנראה שהבעיה תהפוך לקבועה. אדבאיור מספר, שבעודו שוכב בכנסיה ביום ראשון בבוקר, ואמו מבינה שכנראה אין מנוס מנכותו הקבועה של בנה, הוא צפה במס' ילדים משחקים בכדור. במהלך המשחק הכדור נבעט לעברו, והדבר הראשון שהוא עשה היה לקום ולרוץ כדי להשיג את הכדור. בפעם הראשונה בחייו עמנואל עומד על שתי רגליו ולא הולך, אלא רץ, אחרי כדורגל. "לבנך יש כדורגל בדם. זה מה שגרם לו ללכת", כך אמרו האנשים סביבה אמו שלא ידעה כיצד להגיב מרוב אושר.
אך החיים בפרוורי עיר הבירה לומה לא היו פשוטים יותר לאחר האירוע הזה. משפחת אדבאיור, משפחה מרובת ילדים, חיה בעוני קשה, ובעוד שאמו בקושי הצליחה לכלכל את המשפחה בעזרת מכירת דגים בגבול עם גאנה, הבין אדבאיור שהסיכוי היחיד שלו ושל משפחתו לשרוד הוא להיות שחקן כדורגל. לאחר מס' שנים במחלקת הנוער של הקבוצה המקומית של לומה, הגיעו סקאוטים של מץ הצרפתית לבחון את החלוץ והתרשמו ממנו מאוד. לבסוף חתם בשורותיה בשנת 1999, ועלה לקבוצה הבוגרת בשנת 2001 בגיל 17 בלבד.
לאחר עונה אחת פחות מוצלחת, בעונתו השנייה כבש 15 שערים בכל המסגרות ומעמדו וגם שכרו בקבוצה עלו. אדבאיור מספר שגם לאחר שעבר לצרפת והרוויח המון כסף ביחס לחיי העוני בבירת טוגו, משפחתו המשיכה לזלזל בכך ובמקום לקבל את העזרה הם רק עשו דברים שפגעו בהם יותר. אדבאיור החליט לחסוך 3 משכורות על מנת לקנות שרשרת לאמו, אך כשקיבלה אותה, אחיו גנב אותה ומכר אותה תמורת סכום נמוך פי 56. אחיו רוטימי המשיך לגנוב מעמנואל פריטים יקרי ערך וכסף שהביא הביתה, רק בשביל לפרנס אותם במטרה לחיות חיים טובים יותר, אך הערך לכסף ולמשפחה התפורר עם השנים בבית משפחת אדבאיור. הלחץ הגדול שהופעל עליו ממשפחתו הקשה מאוד על החלוץ הצעיר, בראיון שפורסם רק לפני כחודש הוא מספר שבזמן ששיחק במץ לא יכל להתמודד עם כל האירועים שקורים במשפחתו וחשב שהוא האשם בכל, ושהוא לא מספיק טוב להיות כדורגלן.
בעקבות זאת, אדבאיור סיפר שהלך לבית המרקחת וקנה שלל תרופות על מנת לשים קץ לחייו. לפני שחשב לבצע את ההתאבדות התקשר לחברו הטוב שהניא אותו מהמעשה המזוויע ושכנע אותו שכל העתיד לפניו, למזלו הוא הקשיב לחבר שהציל את חייו והצליח לעורר בו את המוטיבציה לחיות דרך הכדורגל.
Credit to Emmanuel Adebayor official fcebook page
יכולתו של "בייבי קאנו", כינוי של עמנואל שניתן לו בעקבות חיבתו הגדולה לכוכב נבחרת ניגריה בעבר, נוואנקוו קאנו, יצרה הד גדול בצרפת והוא נקנה ע"י מונאקו לאחר שתי עונות במץ. אדבאיור שיחק בנסיכות כ-3 עונות והוביל אותה להישג השיא שלה, גמר ליגת האלופות בשנת 2004. אך נראה שככל שעמנואל מצליח יותר, כך האחים שלו ניסו לנצל את ההצלחה הזו כדי לגנוב כמה שיותר. שני הסיפורים הכי קשים הם סיפורי הגניבה והאיומים בסכין. אדבאיור החליט לקחת את אחיו רוטימי איתו לצרפת ורשם אותו לאקדמיית הנוער של מונאקו, על מנת ליצור לו מסגרת בריאה ואולי לשקם את חייו, אך אחיו ניצל את המעמד וגנב מחדר ההלבשה 21 טלפונים סלולריים ושק ענק של נעליים וברח. בסיפור השני, עמנואל החליט לארח שניים מאחיו האחרים, כדי לעזור להם כלכלית, אך עמנואל לא תמך בשאיפות האחים שלו – לפתוח עסק. אז למחרת הוא קם בבוקר כשסכין מוצמדת לגרונו, וכדי למנוע שסע משפחתי נתן לאחיו את הסכום המבוקש.
סיפורים קשים אלו לא הסיטו את החלוץ הטוגולזי מדרכו המקצועית, לפחות לא בהתחלה. הוא המשיך לככב במדי מונאקו בעונה וחצי שלאחר מכן וכבש 18 שערים ומסר 7 בישולים. אך התקרית המשפחתית הבאה אולי היתה זו שהחלה את כדור השלג שהתדרדר בלי אפשרות לעצירה. במהלך שנת 2005 התבשר אדבאיור כי אביו מת, אך כשדיבר על כך עם משפחתו וניסה שוב ליישב את המחלוקות ביניהם, ביקש כל חבר משפחה בית חדש ומשכורת חודשית ממנו. פעם אחר פעם ניסה עמנואל לשקם את חיי המשפחה, ובמיוחד אחרי מות אביו, נראה שהוא היחיד שחושב בצלילות מבין כולם וכנראה זהו הקש ששבר את גב הגמל בסיפור של אדבאיור. במהלך ינואר 2006 התחצף למאמניו במונאקו והחסיר אימונים ונקנה ע"י ארסנל תמורת 3 מיליון פאונד.
אך נראה שבכל מועדון חדש עבור בייבי קאנו הוא מצליח להתחיל ברגל ימין, והפך לאחד השחקנים האהובים על הקהל בהייבורי. ב-3 וחצי עונות כבש 62 שערים, ועונת השיא הייתה בעונת 07/08 בה כבש לא פחות מ-24 שערי ליגה. אך לצד הכדורגל הנפלא ששיחק, המשיך להסתבך בבעיות. עימותים עם חבריו לקבוצה, שמועות על עזיבות למועדונים גדולים אחרים, ולעתים משחק טיפשי ואגרסיבי שהוביל להרחקות לא ענייניות. בנוסף להכל, במהלך שנת 2007 איים לפרוש מהנבחרת בטענה שההתנהלות לא מקצועית – אי קבלת משכורות, תשלום עצמאי על חשבונות, מטוסים ישנים ומסוכנים לטיסות בינ"ל. כמובן שעם האיומים לפרישה הגיעו איומים על חייו – "אם לא תשחק מול סיירה לאון, תמות". עמנואל מספר שבמזל הוא שיחק והבקיע צמד, וחשש מאוד ממה שהיה קורה אם לא היה מבקיע.
התקריות וההסתבכויות של כוכב נבחרת טוגו הובילו למכירתו למנצ'סטר סיטי תמורת 26 מיליון פאונד, בה שיחק עונה וחצי עם נתונים סבירים של 19 שערים ב-45 הופעות, אך המקרה הזכור ביותר שלו מהסיטיזנס היה במשחק ליגה מול ארסנל, בו כבש את שער הנצחון וחגג בזלזול לעבר אוהדי הקבוצה והתגרה בכוכבי התותחנים במגרש. רבים חשבו כי זהו אחד מרגעי השפל הגדולים בתולדות הפרמייר ליג, והפכו את אדבאיור ל"משוגע החדש של הליגה" וה"יורש של די קאניו וקאנטונה". לאחר התדרדרות ביכולת איבד את מקומו ברוטציה והושאל בינואר 2010 לריאל מדריד ולאחר מכן לטוטנהאם, שלבסוף החליטה לרכוש את החלוץ הסופר בעייתי.
בנוסף לירידה ביכולת וההסתבכות בכל מועדון שהגיע אליו, הצרות מצד המשפחה לא הפסיקו להגיע. בשנת 2013, עונתו השנייה בתרנגולים, הודיעו לעמנואל כי אחיו פיטר נפטר. המשפחה שלו לא רצתה ממנו כלום, הודיעה לו שאין מה לעשות בנידון ורק דרשה ממנו מזומנים. אחיו האחר קולה, האשים את עמנואל במותו של פיטר, איחל לו שקריירת הכדורגל שלו תיהרס. זו לא הפעם הראשונה שהאחים של עמנואל מנסים לשים לו מקלות בגלגלי הקריירה. פעם אחת קולה שלח מכתב לראשי המועדון של ריאל מדריד שיזרקו אותו מהקבוצה. נראה כי בהחלט אפשר להבין מדוע השינויים ביכולת של אדבאיור על המגרש היו כל כך קיצוניים, תמיד הוא ניסה לשים את חייו האישיים בצד ולהתרכז בכדורגל אבל הסיפור הזה מוכיח שזו משימה כמעט בלתי אפשרית. שנה לאחר מכן, כל משפחתו התראיינה ברדיו מקומי בגאנה והמטירו האשמות על אחיהם המושמץ. לפי סיפוריהם, הוא זנח את המשפחה, לא נתן להם שקל כדי לשקם את חייהם, קרא לאמא שלו מכשפה וניצל את כל בני המשפחה. ובנוסף להכל, אמו הטילה עליו כישופים מקומיים (מכשפה כבר אמרנו?).
עמנואל אדבאיור, שהיה לכוכב נבחרת טוגו וכנראה השחקן הכי גדול ששיחק בה, כבש 32 שערים ב-87 הופעות, הוביל אותה למונדיאל בגרמניה כשהוא כובש 11 שערים בטורניר המוקדמות וזוכה לשחקן השנה באפריקה בשנת 2006. אך גם שם הדרמות לא פסחו, הוא איים לפרוש כמו שצוין קודם וקיבל איומים על חייו, הוא החליט לפרוש באופן רשמי בשנת 2010 בעקבות האירוע הכי טרגי בתולדות הכדורגל האפריקאי, כשאוטובוס הנבחרת הותקף ביריות על ידי חיילי גרילה אנגולים, והרגו שני שחקנים מהקבוצה, את נהג האוטובוס ואת דובר הקבוצה. אדבאיור החליט לפרוש 3 חודשים לאחר המקרה מחשש לבטחונו. בשנת 2011, כעבור 19 חודשים ולאחר נסיונות רבים מצידה של ההתאחדות הטוגולזית להחזיר את אדבאיור למשחק בינ"ל פעיל, השתכנע החלוץ וחזר לשחק בנבחרת, רק בעקבות הבטחת ההתאחדות לשיפור האבטחה סביבם. מאז עונת 2011 ועד היום ממשיך לשחק החלוץ בנבחרת הלאומית, כשמשחקו האחרון היה לפני כחודשיים במוק' אליפות אפריקה מול בנין, בה אפילו כבש שער, כשהוא ממשיך לענוד את סרט הקפטן בגאווה.
Credit to Emmanuel Adebayor official facebook page
לאורך כל הקריירה הארוכה והשברירית שלו, אדבאיור נתקל באינספור מקרים כ"כ טראומטיים עבורו, אם זה מוות במשפחה, בגידות רבות מספר של בני משפחתו בו, פיגוע ירי שהרג 4 אנשים ששהו איתו באוטובוס הנבחרת, כישופים מבעיתים והשמצות פומביות מצד המשפחה נגדו, ועוד סיטואציות רבות. אדבאיור יכל להשבר בכל סיטואציה ופשוט לתלות את הנעליים ולהפסיק לשחק, אך כנראה כדורגל זה היה הדבר שהמשיך לתת לו את הכח לחיות ולהתמודד עם כל האירועים שסבבו סביבו במשך כל החיים והטרידו אותו.
לאחר שעזב את טוטנהאם בינואר 2016, לא מצא את עצמו בקריסטל פאלאס ונשאר ללא קבוצה במשך שנה במצטבר. אדבאיור הבין שזוהי צומת דרכים בקריירה, האם לעזוב את אנגליה, לשחק כדורגל בכל מועדון ולהיות מאושר או לסיים את הקריירה בנק' השפל הכי גדולה שלו מאז שהחל לשחק. זו הייתה ההזדמנות האחרונה של אדבאיור לסיים את הקריירה בטעם מתוק. בייבי קאנו לקח את עצמו בידיים, התאמן לבדו במשך חצי שנה והתחזק. הוא ויתר על הכסף הגדול והלך עם הלב, וחתם בבשאקשהיר הטורקית ושמח לגלות מועדון בו לא יציקו לו וישמיצו אותו, רק ייתנו לו מסגרת ויציבה ומקום בטוח לעשות את מה שהוא הכי אוהב, לשחק כדורגל.
וזו הייתה פגיעה מדויקת. אדבאיור כבש בשני המשחקים הראשונים בטורקיה, כבש שלושער אדיר מול גלאטסראיי (הראשון שלו מאז ימיו בברנבאו ב-2013), והפך במהרה ליקיר האוהדים המעטים של בשאקשהיר. לאדבאיור הצעיר יותר האווירה הזו לא הייתה מתאימה, אבל בגיל 33 הוא מגיע עם גישה שונה למועדון ולמעמד. השקט התעשייתי טוב לו, רחוק מהליגות הגדולות ומהתקשורת, ובנוסף סוף סוף הוא הצליח לבנות מערכת יחסים יציבה עם מאמן.
בעונה וחצי הראשונות שלו בקבוצה מאיסטנבול, הוא כבש 24 שערים בכל המסגרות כולל 2 הופעות ענק בדרבי מול גלאטסריי בהן כבש שלושער נוסף לזה שהוזכר כבר. העונה, בשקאשהיר מתמודדת מול גלטאסריי על האליפות באחד הקרבות הצמודים באירופה, כששתי הקבוצות נמצאות במקום הראשון עם 66 נק' ונותרו 2 מחזורים.
הטוגולזי, שעבר כל כך הרבה טלאות בקריירה, מצא בית חם באיסטנבול. בגיל 35, יכול להיות שהוא נמצא בתקופה הכי טובה ושקטה שלו בקריירה, והוא ממש לא מתכוון לסיים אותה בקרוב. זהו סיפור על חלוץ נבחרת טוגו שלבש את הספרה 4, גם כשפרש ממנה בשנת 2009, וגם כשחזר בקול תרועות שנה ו-7 חודשים מאוחר יותר, להמשיך לנעוד את סרט הקפטן ולהוביל את המדינה שעשה בשבילה כ"כ הרבה, ובתמורה לא עשתה שום דבר בשבילו. אך הלב שלו נמצא עם המדינה ועם המקום בו גדל.
לא תמצאו מס' 4 עם סיפור כל כך מרגש שעדיין לא הסתיים. תודה לך על הכל, עמנואל אדבאיור.
Credit to Basaksehir ofiicial facebook page
