// מאת נמרוד מדר
לאן שפפ גווארדיולה לא הגיע במהלך הקריירה שלו כמאמן, טביעת האצבע שלו מורגשת. כאילו פפ יוצר בקבוצותיו DNA קטלוני-מודרני בדיוק כפי שעשה בספרד, עוד בימי ברצלונה ב'. מצד שני, ברצלונה הייתה סוג של אזור נוחות עבור פפ, החממה שבה גדל כשחקן והתחנך על אידאולוגיית ה"טוטאל פוטבול" של יוהאן קרויף. משהו באווירה באותה חממה גרם לפפ לפתח חשיבה יצירתית ולחשוב מחוץ לקופסא מה שהוביל לבניית שיטת המשחק שלו. האם התקופה שלו בבארסה היא הצלחה מסחררת? כשיש לך את מסי הכל נראה יותר קל.
האתגר האמיתי של פפ היה כאשר עזב לראשונה את החממה לקריירת אימון חדשה בבאיירן מינכן.
הוא קיבל יד חופשית לבחירת הסגל וחלק מהשחקנים הסכימו להגיע בעיקר בגלל העובדה שפפ שם, אבל לא על התקופה הזאת נדבר כרגע. הייתי רוצה להתייחס בעיקר למשרה של פפ היום כמאמן סיטי, תקופה שבה סיטי עברה מתיחת פנים ושינוי תפיסתי של 180 מעלות. גם בתקופות כמו של מנצי'ני בהן לא היה חסר כסף במערכת, לא נראה שלסיטי יש DNA של אלופה, היא לא הייתה קבוצה דורסת ולא גמרה משחקים בצורה שהיא יודעת לעשות היום.
מה השתנה אתם שואלים? פילוסופיית הדרך של פפ – הפילוסופיה שחרטה על דגלה מאמץ ומאבק מתמשך, כך נולדים ונעשים וווינרים אמיתיים. אליפויות שמושגות על בסיס אידאולוגיה שכזו הינן השראה לכדורגל העולמי לדורי דורות.
שחקנים אצל פפ אינם שונים משחקנים אחרים בקבוצות גדולות אחרות. זו הרוח שמחברת ביניהם והמאמן, המנהיג הבלתי מעורער, שעומד על הקווים, מקבל החלטות ונותן להם את החופש והאוטונומיה למצוא את הדרך – באימונים של פפ הוא אינו אומר מהי הפעולה הנכונה, הוא מראה רק אופציות ומתוכן השחקנים בוחרים בעצמם מה נכון באותו רגע.
פפ אינו מאמין בקיבעון של מערכים ותרגילי אימון טקטיים, הוא מאמין ביצירתיות מוחלטת, תפתיע את היריב, אל תעשה אותו דבר כל הזמן.
פפ גם לא מהסס להעלות שחקנים מבטיחים שגדלו במחלקת הנוער או נרכשו בגיל צעיר במשחקים רשמיים ובעלי חשיבות מרובה, דוגמת ליגת האלופות או מפגשים חשובים במסגרת הליגה. ניתן להניח שגם העתיד של המועדון הזה ורוד ויש פרי לעבודה הקשה עם הנוער. מנצ'סטר סיטי היא לא קבוצה של הרכב אחד שרץ קדימה אלא סגל רחב, מגובש וחזק בעל מטרה משותפת לממש את הפוטנציאל הטמון בו בעזרת מאמץ משותף ודרך. לא התוצאה היא שתקבע אם המאמץ נשא פרי, אלא ההתעקשות גם ברגעים קשים להיאחז בדרך זו.
העונה הנוכחית נפתחה מצוין והתוצאות מדברות בעד עצמן. הליגה האנגלית כבר רגילה לעוצמות של סיטי והיא המועמדת מספר אחת לזכות בתואר אליפות גם העונה. האם סיטי תוכל ללכת רחוק משהלכה בעבר בליגת האלופות? יכול מאוד להיות.
השליטה בעיר התחלפה מהצד האדום לתכול ולי, כאוהד יונייטד מושבע, לא נותר אלא לפרגן לרב אומן בשם פפ על השטת האנייה התכולה בנתיב הנכון.
אידאולוגיה היא בסופו של דבר המפתח להצלחה ארוכת טווח, בדיוק כפי שרומא לא נבנתה ביום אחד, כך גם סיטי חווה קשיים כמו איבוד תארים והדחות כואבות ממפעלים חשובים, אך היא לרגע לא מאבדת את הקו של פפ. יום יבוא ויהיה עוד מאמן גדול שיביא איתו אידאולוגיה ושיטה חדשניים. האם זה שוב יהיה פפ? האם נקבל גאון חדש? רק ימים יגידו…
