פרולוג: הגרלת שמינית גמר ליגת האלופות. ליברפול, הפילגש שלי מבחינת האהבה לקבוצות הכדורגל והראשונה בין הזרות, מוגרלת מול פורטו. מהר נרקמת לה תוכנית לטוס ביחד עם שני האחים שלי (אחד גם אוהד ליברפול, השני לא). הכיוון: פורטוגל. באנפילד כבר הייתי, וראיתי את ליברפול חוטפת בראש מכריסטיאן בנטקה כשעוד שיחק באסטון וילה. הגיע הזמן לבקר בדרגאו.

מכשול: אשתי בהריון מתקדם. בזמן המשחק (פברואר 14), הילד השני שלנו כבר אמור לצאת לעולם. בקשת רשות נעשית. התשובה: אתה יכול לטוס, אבל אל תשאיר אותי עם שני ילדים. פיתרון: להביא את אחד ההורים שלי כדי שיהיה עם הבת שלי שגם תצטרף לנסיעה בפורטוגל. בסוף שני ההורים מצטרפים. טיול משפחתי, מינוס אשתי והבן הטרי. אין תלונות.

אפריטיף: נחתנו בפורטו ביום ראשון בצהריים. אפור, גשום, קריר. אבל כשזה חו"ל, אנחנו אוהבים את זה (האמת אני חולה על גשם בכל מצב). אחרי כל האירגונים ותחילת המחשבות של מה עושים עכשיו ועד יום רביעי, אחים שלי אומרים שיש משחק ללכת אליו. בואבישטה נגד ויטוריה גימארייש. בואבישטה, מי שלא מכיר, היא הקבוצה הקטנה של פורטו, עם השחור לבן המגניב שלהם, שיש לה אפילו אליפות אחת. ויטוריה ספורט קלוב היא הקבוצה הרביעית בפופולריות שלה בפורטוגל. שתי הקבוצות לא משהו העונה.

אז יאללה, הולכים. הליכה של 35 דקות ברחובות הדי ריקים (המשחק התחיל ב-8 בערב), שכללה היתקלות בפלאפל שנקרא Bo La Falafel, שאפילו הקרין את עכו-מכבי ת"א. הגענו לאסטדיו דו בסה, מגרש חמוד. בחוץ אוהדי בואבישטה מקללים את אוהדי ויטוריה שעשו את דרכם בצהלה ליציע האורחים. יריבות? מסתבר (ופה אני מסתמך על מוכר בחנות המועדון ושני נהגי מוניות, סמכויות שלא ניתן לערער עליהן) שלויטוריה יש קטע עם כולן. למה? ככה. יש להם אוהדים קולניים שמגיעים לכל מקום, וזה מעצבן את האחרים. איך אחד הנהגים הסביר לנו: 99% מאוהדי הכדורגל בפורטוגל תומכים בבנפיקה, פורטו או ספורטינג. גם כאלה שנמצאים בערים אחרות, לרוב יעודדו את הקבוצה המקומית כל עוד זה לא מתנגש עם אחת משלושת הגדולות. רק בגימארייש הדפוקים האלה אכפת להם רק מהקבוצה שלהם. ויטוריה, לדוגמה, הביאו יותר קהל ליציע האורחים מאשר בואבישטה הביאו לתוך יציע ה"שרופים" שלהם. אנחנו ישבנו באמצע. סה"כ 5166 צופים. כרטיס עולה 16 יורו, למי שמעוניין.

במהלך המשחק אוהדי ויטוריה עושים הרבה יותר רעש, אבל הקבוצה שלהם לא עושה כלום על הדשא, ובואבישטה, שמקבלת תמיכה נלהבת משלושה ישראלים, מנצחת 0-1. מדי פעם הם אוהבים לשיר "קמפאונס, קמפאונס", נאחזים בעובדה שהקבוצה שלהם היא אחת משתיים בלבד שהצליחה לשבור את ההגמוניה של בנפיקה-ספורטינג-פורטו. הם גם שרים לויטוריה שהם בכלל ספרדים (גימארייש יותר צפונית, יחסית קרובה לגבול עם ספרד, ויש לה דרבי צפוניות עם בראגה). משחק קצבי. לא איכות מטורפת, איצטדיון לא מלא בכלל, אבל כיף. חימום מנועים מוצלח.

יום רביעי הגדול: הכוונה פה לא לסרט הגלישה משנות ה-70, אלא למשחק. פורטו-ליברפול. זה שרוב האנשים ויתרו עליו כדי לראות את פסז' מול ריאל מדריד. אז נדלג על כל הקטע של הציפייה לקראת הכרטיסים שהגיעו בדואר רק ביום המשחק, ועל כל שאר הטיול, הקניות והבילוי עם המשפחה. בשש בערב, פחות משעתיים לפני המשחק, עלינו על מונית (אני, אחים שלי ואבא שלי) ונסענו לאיצטדיון. נסיעה של פחות מ-10 דקות לקחה 25 בגלל התנועה. הנהג היה אוהד בנפיקה שהקבוצה השנייה שלו זה ליברפול. הוא שמח לספר לנו שרוב האנשים בפורטו הם אוהדי בנפיקה בכלל. אולי זה נכון. אולי זה לא.

המשחק עצמו: מי שראה בטלוויזיה, ראה יותר טוב מאיתנו. ישבנו מאחורי השער, בשורות התחתונות. פחות או יותר מתחת לאוהדי ליברפול, מהצד השני של ה"שרופים" של פורטו. ליברפול באו מוכנים וחדים מול קבוצה פצועה שלא יודעת לשחק בשיטה שהיא לא לתקוף מהאמצע ולנסות ליזום. בדיוק מה שלא צריך לעשות מול סלאח, מאנה, פירמינו ושות'. אם ראיתם מישהו במעיל אדום חוגג ביציע כחול את שערי ליברפול במחצית השנייה, זה אני.

יום לפני המשחק, ביום המשחק, במשחק ואחריו, אוהדי ליברפול שרו רק שיר אחד (כמעט): Mo Salah, Mo Salah… Running down the wing… Salah la la la la Egyptian king. קצת מאנה, קצת פירמינו במשחק, אבל די ברור מי פה המלך. המנגינה על פי Sit Down של James, להקה חביבה מפעם, שהיא בכלל ממנצ'סטר.

אחרי המשחק, במטרו, אבא שלי טען שראינו 5-0 בזכותו. למה? כי לפני כמה שנים הוא ואחד האחים שלי טיילו בספרד וגם צפו בולנסיה מנצחת 5-0 את ויאריאל, והוא טוען שכל משחק בחו"ל שהוא הולך אליו נגמר בחמישיה. הוא שכח שלפני פחות משנה ראינו את נאפולי מנצחת את לאציו באולימפיקו 3-0. אבל למה צריך להזכיר לו את זה? מי שלא רצה להיזכר במשחק היה נהג המונית שלקח אותנו לשדה התעופה יום אחרי המשחק. אוהד פורטו. אח שלי הצליח לעודד אותו קצת במחמאות לקהל של מוליכת הליגה בפורטוגל.

לסיום סיומת: היה מעולה, ולא רק בגלל הכדורגל, או זה שסוף סוף יצא לי לראות את ליברפול מנצחים, ולא סתם מנצחים, אלא מוחצים. בלי קשר לכדורגל, פורטו אחלה עיר לבלות בה כמה ימים. מסעדות מצוינות (חייב להמליץ על Frida המקסיקנית, אחת הטובות שאי פעם אכלתי בה), קל להתנייד, centro historico יפה, הרבה יקבים למי שרוצה לדפוק ת'ראש עם יין של קינוח, כל מי שמתחת ל-40 יודע אנגלית, אנשים סופר נחמדים, ודי זול לחובבי השופינג. וכמו בסיום כל טיול שכלל כדורגל, עכשיו כבר מתכננים את היעד הבא, ואיך משכנעים את מי שצריך לתת לי לטוס.